המודלים של מדעני האקלים מראים שהמשבר החמור ביותר שעומד בפני האנושות כולה צפוי להפוך את החורפים בישראל לבלתי סדירים וקיצוניים יותר. התחזיות מצביעות על חורפים חמים יותר באופן כללי, עם בצורות תכופות יותר, לצד סופות קצרות ועזות עם אירועי הצפות. בשביל להתמודד עם הדבר הזה שלא הולך להשתנות בעתיד - כי העלייה בטמפרטורות הממוצעות כבר נרשמה וצפויה להגיע לכ-1.8 לפחות עד 2100. בקצרה, יהיו תקופות יובש ארוכות בין גשמים מאוד חזקים. זה מגביר את הסיכויים לשטפונות והצפות בחורף ושריפות חורש בקיץ.
הנה ב-80 מילים אפשר להסביר מול מה אנחנו הולכים לעמוד ב-75 שנים הבאות.
זה, כמובן, מחייב את ההכנה של הרשויות עם חיזוק תשתיות ניקוז, חשיבה יצירתית לאגירת מים ואולי אפילו הרחבת תעלות או סלילת כבישים ובניית מדרכות שסופגים מים (גם בישראל, בכביש ליד רמלה, עושים פיילוט בנושא בימים אלו). וזה גם מחייב את התקשורת בישראל לא להגיב בהיסטריה מוחלטת לסערות כמו "סערת ביירון" - כי זה רק מחליש את האמינות של המודלים, המדענים, החזאים והתקשורת עצמה.
אבל התקשורת כיום לא עוסקת כבר בתיווך המציאות או דיווחים הוגנים על הנעשה במדינה.
התקשורת היום, במיוחד אחרי טבח השבעה באוקטובר, כבר לא יכולה רק לדווח. היא צריכה לזעזע, לטלטל, לרגש. סף הריגוש, במיוחד כאן בישראל, כל כך גבוה שסתם סיפור על משקעים כבדים שהם חלק ממגמה גלובלית הולכת וגוברת שצריך להתמודד איתה במקצועיות לא מעניין אף אחד.
התקשורת חייבת היום לספק דופמין, אדרנלין וקורטיזול לקוראים ולצופים. לכן כבר אין יותר "משקעים" זו מילה משעממת ומדעית, אז צריך "סערה" וצריך לתת לה שם כמו הוריקן. עדיף משהו זר כזה. "סערת שמעון" לא נשמע אקזוטי בכלל. ודרך אגב, כבר אי אפשר להיות בטוחים בבית, צריך להוריד עציצים, לקשור כיסאות במרפסת לבלטות, להכין בטריות, קופסאות שימורים, לעטוף את הילדים בניילון פצפצים ולנפח סירות גומי.
כנסו, כנסו, האפוקליפסה באה. הפעם לא בטנדרים של טויטה אלא בצורת עננים.