למה לנתניהו כל כך חשוב הקרדיט האישי באיראן ומה זה אומר עליו

לבנימין נתניהו מאוד מאוד מאוד חשוב הקרדיט על ההצלחות הצבאיות המופלאות של צה"ל וחיל האוויר. כל כך חשוב לו ששרים ויח"צנים בכירים מייצרים ציורי בינה מלאכותית עם דמותו של נתניהו כסופרמן או כגיבור על שחיסל, בעצמו ולבדו כמובן, את הרשעים שאיימו על ישראל.

הפרופגנדה הזו עובדת - במיוחד על אנשים עם חולשה לנוכל, שבמשך 15 שנה מכר לנו שהוא ימוטט את שלטון החמאס אבל הוא, בסיוע כספים קטארים, בנה לאחים המוסלמים צבא ג'יהדיסטי שמסוגל לרצוח, לאנוס ולחטוף אלפי ישראלים ביום אחד.

אבל בוא ננסה לפרגן לנתניהו ולא נדבר על כישלונותיו המזוויעים שהביאו עלינו את הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה - על אדמת ישראל. בואו נגיד שמגיע לו קרדיט ונשאל למה, בעצם, נתניהו כל כך רוצה את הקרדיט הזה שהוא שולח את הינון מגלים ומירי רגבים להעלות תמונות שלו כגיבור על? למה תומכיו ממש מתחננים שנגיד עליו מילה טובה, שנפרגן לו על חיסולם של חסן נסראללה, יחיא סינוואר ועלי ח'אמנאי?

הסיבה העיקרית לכך היא שהוא מנהיג גרוע.

מחקרי מנהיגות מראים בעקביות שמנהיגים שדורשים לעצמם את הקרדיט פוגעים בטווח הקצר, הבינוני והארוך ביעילות של הגופים שהם אחראים עליהם וגם בדינמיקת העבודה של הארגונים שהם אחראים עליהם.

למשל, ניתוח באוניברסיטת בייג'ינג של 3,800 מנהיגים בחברות עסקיות מצא שראשי צוות, ראשי מחלקות או מנכ"לים שלקחו קרדיט על עבודתם של אחרים דורגו באחוזון נמוך ביותר מבחינת יעילות כוללת, לעומת אלה שנתנו את הקרדיט לאחרים באופן עקבי ודורגו ב-15% המנהיגים הכי יעילים.

הסיבה העיקרית לכך, לפי המחקר, היא שאלו שתובעים את הקרדיט לעצמם נתפסים כמונעים מאינטרס אישי, מה שמפחית את המחויבות של העובדים ומגביר טינה בקרב חברי הצוות ובסופו של דבר פוגע ביכולת של מקום העבודה לתפקד ברמה גבוהה.

בנוסף, מחקר אמפירי שפורסם ב-Frontiers in Psychology בשנת 2022 בדק את התנהלותם של 418 מנהיגים והגיע למסקנה ש"תביעת הקרדיט מצד המנהיגים משפיעה על תוצאות העבודה של העובדים בעיקר בגלל תחושת חוסר הוגנות. בכך תביעת הקרדיט פוגעת בהתנהגות של אנשי הצוות. הם פחות מביעים את דעתם וגם הביצועים עצמם יורדים".

ג'ו פולקמן, אחד מהיועצים הארגוניים הבכירים בעולם, שגם עשה מספר רב של מחקרים לתוך ענייני מנהיגות, כתב: "מנהיגים שלקחו לעיתים קרובות קרדיט על עבודתם של אחרים דורגו כפחות יעילים באופן משמעותי, בעוד שמנהיגים שחיפשו באופן פעיל לתת קרדיט לאחרים זוהו כאפקטיביים ביותר".
סת' גודין, מומחה שיווק שכתב כמה וכמה ספרים על הנושא, טען ש"מנהיגים אמיתיים לא מתעניינים בלקבל קרדיט. אם העבודה שלהם היא השליחות שלהם, הם בעצם רוצים שאחרים יקבלו את הקרדיט על העבודה שלהם כי אז הם ממשיכים לפעול למען השליחות שלך".

היו גם לא מעט מחקרים על למה מנהיגים לוקחים קרדיט על ההצלחות של אחרים. באוניברסיטת דורהאם שבבריטניה, למשל, עשו מחקר על העניין והגיעו למסקנה די פשוטה: נרקסיזם.

לפי המחקר הבריטי מנהיגים לרוב תובעים קרדיט למרות שהם מכירים באופיו הלא-מוסרי של הדבר, בשל שילוב של גורמים פסיכולוגיים. לקיחת קרדיט אף מוגדרת על ידי החוקרים כ"התנהגות זדונית, שנובעת מאינטרס עצמי". לפי המחקר "נטיות נרקיסיסטיות מגבירות את התופעה" של גניבת הקרדיט, שכן "מנהיגים מגזימים בתפקידם כדי להעלות מעמדם".

בסופו של דבר נתניהו, שמיום ליום ברור יותר ויותר שתזמון ההתקפה על איראן קשור גם לשיקולים הפוליטיים שלו (אינו יכול להעביר תקציב או את "חוק הגיוס" שגם מצביעיו מכנים חוק השתמטות) רוצה שבבחירות הקרובות (אולי בחירות בזק ביוני) יזכרו שבתקופתו ישראל הצליחה לחסל את המנהיגים של החמאס, החיזבאללה ואיראן, ולא יזכרו אותו כמי שכאסטרטגיה העביר לחמאס מיליארדי דולרים מקטאר (שגם שילמה לאנשי לשכתו) כדי למנוע הקמה של מדינה פלסטינית וזה הוביל למחדל הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, מחדל שהוא וממשלתו מסרבים לחקור בוועדת חקירה ממלכתית. ועזבו את העניין הפעוט שביבי אף פעם לא לקח אחריות על החלטותיו שהובילו אותנו לאסון במימדים תנכ"יים (מה לאחריות ולמנהיגות בכלל אה?).

אז האם צריך לפרגן לנתניהו על הנעשה באיראן? קודם כל, צריך לפרגן לצבא, לסוכנויות הביון ולאלפי האנשים האמיצים והיצירתיים שעוסקים בדבר ביום-יום במשך שנים. נתניהו (ודונלד טראמפ) יקבלו קרדיט אם יצליחו להפוך את הדומיננטיות הצבאית הזו לניצחון אסטרטגי, משנה היסטוריה, על הרפובליקה האיסלמית המרושעת. אם זה לא יקרה, אז כל הקרדיט שנתניהו יכול ליהנות ממנו יהיה תמונות AI שלו עם דגל ישראל, שרירים מתפרצים מחליפתו ואריה לצידו. כן זו הרמה של המנהיגות שלו.