איילה חסון - אשת תקשורת מערוץ 11 שכבר מזמן נטשה את העבודה העיתונאית שלה כדי לסייע לשמר את השלטון של בנימין נתניהו - התלוננה לאחרונה על "אנשי תקשורת" שמתנגדים למלחמה עם איראן. "יש אנשים בתקשורת שונאים את נתניהו יותר ממה שהם אוהבים את מדינת ישראל" קבעה. אז קודם כל אבהיר משהו. כמו רבים וטובים אחרים אני שונא את נתניהו ואוהב את מדינת ישראל ואין בשני הרגשות הללו שום התנגשות.
בדמוקרטיה מותר לשנוא את "השליט" ואולי אף רצוי לעיתים. כמו כן, בניגוד לנתניהו, אני ו-100% משונאיו, לא מעסיקים אנשים שקיבלו כסף ממדינת אויב בזמן מלחמה ופעלו כדי לקדם את האינטרסים שלה. בניגוד לנתניהו אני אף פעם לא עמדתי נגד מדינת ישראל בבית המשפט. בניגוד לנתניהו אני ייצגתי את כל מדינת ישראל כשליח של המדינה מספר פעמים - באירופה וארה"ב - ולא פעלתי להשיג לעצמי חנינה במקביל. כמו כן, בניגוד לנתניהו, הילד שלי כרגע לא בחו"ל ואין לי (או לו) נכסים מחוץ למדינה כמו שיש למשפחתו.
אז אני אוהב את המדינה ושונא את נתניהו. ושנאתי מוצדקת לחלוטין.
שנאתי את נתניהו עוד לפני השבעה באוקטובר אבל בשבעה באוקטובר השנאה העמוקה הפכה לתיעוב של ממש. כי ברגע הכי קשה בחיים שלנו כמדינה נתניהו נטש אותנו לחלוטין כמו אבא שהולך לקנות סיגריות ואף פעם לא חוזר.
נתניהו אפילו לא נתן הצהרה רצינית לתקשורת ביום הנורא ביותר שלנו. הוא הותיר אותנו ללא מנהיג בזמן שטבחו בנו בדרום, בזמן שהילדים שלנו רעדו מפחד בממ"ד במרכז, בזמן שלא ידענו אם יש בכלל מחר בצפון. בזמן שאנשים שלחו בקבוצות וואטסאפ תמונות של ילדיהם כדי לברר אם הם נשרפו או נחטפו, נתניהו - "גאון התקשורת" - לא יצא החוצה מהבונקר ואמר לנו שהכל יהיה בסדר.
בזמן שקיבלנו סרטונים של חיילנו נשחטים בטלגראם, אף אחד מהממשלה של נתניהו לא התייצב לענות על שאלות על מה קורה ומה עושים. ועוד משהו באמת בלתי נסלח - בזמן שעוד נלחמו בבארי, מקורבי ראש הממשלה הפיצו את "תיאוריית הבגידה מבפנים" ברשתות וכשראש הממשלה צייץ לראשונה אחרי הטבח, הוא האשים את מערכת הביטחון במחדל בציוץ שנמחק.
רשימה חלקית
אז כן, אני "איש תקשורת" ששונא את נתניהו ואין לי שום בעיה להודות בזה ולהגיד את זה בפה מלא.
רגע, יש עוד הצדקות סבירות לחלוטין לשנאה שלי כלפי נתניהו.
- למרות שהבטיח שתהיה וועדת חקירה אחרי מלחמת השבעה באוקטובר שהוא האריך, הוא כיום מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית. למה? כי כנראה זו תגלה איך הוא לקח אותנו לשבעה באוקטובר עם עיניים פקוחות ולב ערל.
- הוא מסית נגדי ואנשים שרוצים לחיות בשלום ובדמוקרטיה כבר שלושה עשורים. הוא הציב עבריין כהניסט כאחראי על המשטרה ופונדמנטליסט חסר הבנה כלכלית כשר האוצר. והוא מאפשר לחרדים להמשיך להשתמט משירות צבאי ואף לוקח כסף מהחינוך של הילדים שלנו החילונים לטובת חינוך פרימיטיבי ודתי (שלא לדבר שהוא מעדיף להעביר את הכסף לחרדים במקום להתמגנות. יש לומר שדי הוכח שתהילים לא עוזרים נגד טילים).
- נתניהו שיקר ורימה בקשר לנושאים שקשורים לחיי באופן מובהק. אמר "מה, מה פתאום?!" כשנשאל אם יעבוד על ביטול המשפט שלו ושיקר כשהכריז על ניצחון על דורות על האיראנים. וכמובן שהוא שיתף פעולה עם מדינת האויב קטאר כדי לבנות לארגון טרור צבא שמסוגל לכבוש חלקים מהמדינה.
אז כן, שנאתי אותו עוד לפני האירוע הנורא ביותר בהיסטוריה של ישראל שהוא אחראי עליו - כי הוא אישר את העברת הכספים לחמאס וסירב להקשיב לאזהרות ואף סירב להיפגש עם אלו שהזהירו ממלחמה. אבל שוב - אם נצמצם את כל הסיבות לשנוא אותו ליום אחד בלבד, השבעה באוקטובר, אז נגלה שיש עדיין המון סיבות לשנוא את מי שהיה אחראי על המדינה בזמן הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה.
המדינה שהיתה באחריותו הפקירה את אליי אחיותיי בעוטף במשך שעות, הוא לא תפקד כמנהיג, נעלם מעיני הציבור ואפילו אוטובוסים לחיילים הממשלה שלו לא הצליחה להוציא. אחר כך, במשך כמעט 24 חודשים, הוא ידע על כך שהחטופים סובלים עינויים והתעללות מינית ועדיין השאיר אותם שם לפחות שנה מסיבות פוליטיות בלבד. כך שזה מאוד ברור שהאיש הזה בחר בהישרדותו הפוליטית על פני חייהם של החטופים.
ועכשיו מר מקשקש בביטחון דורש את האמונה שלנו בו במלחמה נגד איראן? האיש שדיבר על "ניצחון מוחלט" "ומיטוט שלטון החמאס" לא הצליח למחוק את ארגון טרור בשטח קטן יותר מאשר טהרן, הוא זה שימוטט את שלטון האייתולות?
אז כן, אני שונא את נתניהו האדם וגם המנהיג. הוא פעם אחר פעם, החלטה אחר החלטה, שם את הרווחה האישית שלו לפני הרווחה האישית שלי ושל אזרחים אחרים. הוא כבר הבהיר בהתנהגותו שהוא ייקח מדינה שלמה בת ערובה עד שיתנו לו חנינה, הוא יכניס אותה למלחמות כדי לדחות את הבחירות ובזמן הזה גם ימשיך לגזול כספים ששייכים לי ולכם כדי להשאיר את הממשלה שלו בחיים. אז כן, אני שונא אותו, אני לא סומך עליו ואני חושב שאיילה חסון היא כבר מזמן לא עיתונאית שאפשר לקבל ממנה הערכה הוגנת כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת אחרים.