הפעם התקשורת באמת אשמה: משטרת בן גביר כובשת את האולפנים

למשטרת ישראל, או שמא נאמר - הגוף שהיה משטרת ישראל והפך ל"מיליציית בן-גביר", נראה טבעי ששוטרים יתארחו באולפן "הפטריוטים" כחלק מיום כיף והוקרה לכוחות ההצלה, שמארח ערוץ 14.

מאחר שצילומי התכנית תחומים בזמן, הנה כמה המלצות כיצד אפשר לפרוס את הפעילות על פני יום שלם, כדי שלא רק תעשיר את עולמם הרוחני של השוטרים, אלא אף תשפר את תפקודם בשטח.

אפשר להתחיל למשל בשיעור תוד"א (תודעת-אויב) כמו "זהה את השמאלני", כדי שאפשר יהיה לדייק את מכות האלות בפיזור הפגנות, שמא יפגעו בטעות במישהו מהחבורה של מרדכי דוד. אפשר גם לשלב פעילות גופנית (קלה, בכל זאת יום כיף) ולהכות מפגינות קשישות, לתרגל השלכת רימוני הלם על אזרחים או לרמוס בפרסות סוסים משפחות חטופים. מומלץ אף, בדרך לערוץ 14, לעבור באולפני מה שהייתה פעם תקשורת חופשית ולראות איך לכל פאנל מצוות נציג המשטרה, מהכוכבים העילגים של מערך הדוברות.

למה נזקקנו לנציג המשטרה בכל אולפן טלוויזיה לצד נציג פיקוד העורף? אולי כי משטרת ישראל (כחלק מהמשרד לביטחון לאומי) היא מפרסמת גדולה בערוצים המסחריים - הלוואי שאפשר היה להחמיץ את הקשר הנסיבתי בין הדברים.

אז עכשיו מצקצקים בלשון: "אוי אוי אוי" - כמו שאוהב ללרלר המנחה הקבוע של הפאנל, תדהמה והלם: שוטרים מתארחים באולפן ערוץ 14 והמשטרה לא רק שאינה מודיעה ששגתה ושתפעל למנוע את הישנות המקרה, אלא אף מתגאה בו.

מי יודע? אולי סדנת החינוך-מחדש לשוטרים, שמא נשארו ביניהם כאלה שהתגייסו לשירות לפני שהפכה המשטרה למיליציית ימין קיצוני, תימשך כסדרה.

אין כמעט גבול לזוויות דרכן אפשר לבחון את המקרה הזה - מאוזלת היד שמגלה המשטרה כלפי עבירות שאינן מתחום ההפגנות ועד לדרך שהיא פוגעת החופש הביטוי, אבל אנו ננסה להתמקד בחלקה של התקשורת, כי הפעם חברים, התקשורת באמת אשמה. יש כאן גם לקח חשוב לתקשורת הישראלית החופשית, בתקווה שעוד לא מאוחר: איתמר בן גביר לא צמח בחלל ריק. הוא נבט כעשב פרא בשולי ערוגות החמד של הימין, אבל פרח באולפנים.

בהקשר של בן גביר נוטים להזכיר את מנחם בגין המנוח, שהבין בחוכמתו כי רבה, שכהנא (כאדם וכתנועה) אינם שותפיו של הימין אלא כתם בל ימחה על חולצת השבת הלבנה שלו. משום כך הוא סלד מכהנא ומהכהניזם אף יותר משסלדו מהם בשמאל.

אבל לא רק הפוליטיקאים, במיוחד כאלה שהם מנהיגי מחנה הימין בישראל הם שונים משהיו לפני יותר מארבעים שנה, אלא גם קברניטי התקשורת. רשות השידור, כולל ערוץ 1, הערוץ היחיד בימים ההם, החרימו את כהנא ולא שידרו את נאומיו, הצהרותיו, עצרותיו וכמעט כל פעילות שקשורה בו.

אולפני הטלוויזיה המסחרית, שזיהו את איתמר בן גביר כמחולל רייטינג, אירחו אותו בשמחה. מאחר שמדובר בכלומניק מבחינת יכולת העשייה שלו, הרי שאפשר לומר שלא צמח בן גביר לממדי המפלצת שהוא היום בלי סיוע תקשורתי נלהב.

היום כבר נראה לנו כמעט טבעי לראות את הכתם המוסרי הזה מפציע מעל המסך אצל בן כספית ועמית סגל, באולפנה של אילה חסון - ואפילו אצל מארחים פופוליסטים פחות מהם.

עכשיו הם סופקים כפיים בצדקנות לאמור - נו נו נו, משטרה רעה - איך את מתארחת בערוץ השיסוי וההסתה, ערוץ הבית של העבריין שהשתלט על המשטרה?

הנה כי כן, מי שרצה את בן גביר כאורח באולפן שלו, סייע לו להפוך לבעל אולפן משלו, ערוץ שאליו אפשר לשלוח ליום כיף שוטרים, אולי אפילו לכרוך את האירוח בפעילות העשרה אידיאולוגית, שילמדו לדייק את מכותיהם במפגינים שמאלנים או בערבים.