חשיפת השנה: כתב ערוץ 14 מצא את ההקלטות הסודיות של השרה

חשיפה מדהימה הייתה למי שמוגדר "עיתונאי ערוץ 14" מוטי קסטל, סקופ מטורף, גילוי של הקלטה סודית שלעומתה מחווירות הקלטות בכירי ממשל ניקסון בפרשת ווטרגייט.

את הדברים שחשף קסטל השמיעה לא אחרת מאשר מי שידועה כמי שמגוננת בקנאות על חשאיות פעילותה, השרה לאיכות הסביבה, עידית סילמן.

ואם לא די בדיסקרטיות המפורסמת של המקור, הרי שקסטל מדגיש - ולו רק כדי שנלמד להעריך את גודל ההישג העיתונאי, כי הדברים נאמרו ב"כנס פעילים סגור". אם תהיו בשקט תוכלו לשמוע את ג'וזף פוליצר מתהפך בקברו.

אני לא יודע בכמה כנסים של פעילי ליכוד השתתפתם (לי אישית יצא להיות נוכח בכמה כאלה): "סגור" הוא התואר האחרון שניתן לייחס להם.

אבל בואו לא ניתן לעובדה שהדברים נאמרו לאוזניים רבות על ידי מי שחפצה בהפצתם להפחית מגודל החשיפה, לפני שנשמע את התוכן: סילמן מתארת, כך על פי ההקלטה, שנפתלי בנט היה במצב רוח ירוד, אפילו חולה, אולי דיכאוני, בעת שהיה ראש ממשלה. לדברי סילמן, הוא נהג ליטול כדורים - ומי שניהלו בפועל את פעילות הממשלה היו אנשי הצוות של לפיד.

אכן, חברים, חשיפה מטלטלת, שהדבר הכי מפתיע בה היא שסילמן הצליחה לנסח בעצמה משפטים כה ארוכים ללא הדרכה והכוונה של שמוליק, בעלה, כמקובל אצל מי שהמירה את תפקיד יו"ר הקואליציה של בנט, בכהונת שרה (בלי צורך להתמודד).

לגופו של עניין, הטענה היא לא לדברי הבלע של סילמן, מהסוג שיכולה להשמיע רק מי שיש לה חסינות מתביעת דיבה, אלא הצגתם כחשיפה.

ערוץ 14 מדברר את הקואליציה. עמדתו לגיטימית מבחינה ציבורית, גם אם מתנגשת עם עיתונאות אמיתית. רוצה לומר - זכותו המלאה של כל כתב (בעיקר אם מדובר באלוף ההגרלות של הזכות לשאול שאלה ראשונה את ראש הממשלה בפעמים הנדירות שבהן הוא עונה על שאלות מהתקשורת הישראלית) לפרסם את אשר על ליבו.

זכותו המלאה של קסטל גם להביא דברים בשמה של פוליטיקאית שמרבה להתראיין בערוץ 14, אבל מה שמקומם לעניינו של מדור זה, הוא הצגת הדברים כ"חשיפה" וחיזוק ההישג העיתונאי-לכאורה, באמירה שמדובר ב"הקלטות מכנס סגור", מדהים איך הארץ לא רעדה.

"ככל שאני מתבדח יותר, כך אני צוחק פחות" גרס פעם קומיקאי מפורסם, והדבר נכון גם לגבי ה"חשיפה" המטלטלת של ערוץ 14. כי מצד אחד, אפשר להתבדח על חשבון האנטי-עיתונאות, אבל מצד שני צריך לזכור שיש מי שצורכים אותה כמקור עיתונאי לגיטימי.

ושוב נזכיר: למרות הביקורת על התוכן, לא הוא העניין. לו הייתה סילמן נקראת אל האולפן ומשמיעה את הדברים מטעמה בפומבי, במקום להתעטף באצטלה של חשאיות לא מודעת, אפשר היה לדון על התוכן ולא על אופן הצגתו.

כך או כך, כאשר מצרפים את השניים, אין אלא לברך את השרה על אומץ הלב שהפגינה בהשמעת הדברים, גם אם בלחש בכנס "סגור" והן את העיתונאי שטרח כה רבות כדי שההקלטות הסודיות תגענה לאוזני הציבור.