עונת הגלאקטיקוס: מה אסף רפפורט צריך ללמוד מפריז סן ז'רמן?

פריז סן ז'רמן העפילה אמש לגמר ליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות. ההיסטוריה מלמדת שקשה מאוד להשיג את התואר הנכסף שנה אחר שנה ברציפות.

עם זאת, כל מי שראה איך באיירן מינכן הגדולה מתנפצת על הגנתה של אלופת צרפת (טוב לגלות שיש מערכות שבהן הצרפתים יודעים להגן בנחישות) ואיך פ.ס.ז' זוכה בכדור - ומיד מסתערת על שער היריבה, לא יופתע אם הצרפתים ינצחו גם בגמר, שם מחכה להם ארסנל.

לא חברים, לא מדובר בעורך רובוטי שמוחו AI, שטעה לשתול טקסט של מדור הספורט במדור הברנז'ה, אלא בדוגמה רלוונטית מאוד למצבו של ערוץ 13 - וליתר דיוק, של חברת החדשות שלו.

למה הכוונה? לכך שלקבוצת החלומות מפריז לקח שנים רבות כדי להשיג את הגביע הקדוש. בדרך אליו נעשו כל הטעויות האפשריות: כוכבים (כולל ליאו מסי הענק) נרכשו ושוחררו, מאמנים הוחתמו ופוטרו, ובעיקר - נשרפו מאות מיליוני אירו מכספו של "תאגיד ההשקעות הקטארי", שהדבר הטוב היחיד בהם, הוא שלפחות לא זרמו למימון טבח בישראלים או, לפחות על פי החשד, העסקה מפוקפקת של גורמים בסביבת ראש הממשלה.

אגב, רכישת פ.ס.ז' על ידי הקטארים, נעשתה בשנת 2011, כלומר - לפני 15 שנה. ספק אם לבעלים החדשים של ערוץ 13, יש פרק זמן דומה שבו ייראו איך כספם נשרף.

נישאר בתחום הכדורגל לעוד פסקה אחת, רק כדי להזכיר פרויקטים שאפתניים שבמסגרתם ניסו בעלים עם המון כסף לקנות לקבוצתם תואר. לא באמצעים לא כשרים חלילה של שיחוד השופטים, אלא בדרך המקובלת יותר - בהחתמה של הכוכבים הנוצצים ביותר (דוגמאות ישנן בשפע, מריאל מדריד ועד למכבי תל אביב).

למה זה קורה? כי כדי להרכיב קבוצה מנצחת צריך גם שחקנים אפורים יותר, שרק על הרקע שלהם יכולים הכוכבים לנצוץ, ובעיקר צריך מאמן טוב שיידע לאזן בין אלו לאלו, כי לנהל אגו של טאלנטים אינו דבר פשוט, בין אם הם שחקני כדורגל או כוכבי אקטואליה.

הוותיקים שבין הקוראים זוכרים אולי את תקופת רכישת מעריב, אי שם בשנות ה-80, על ידי איל התקשורת רוברט מקסוול. הלה לא רק העמיד לעיתון שעמד על סף קריסה בית דפוס חדש, אלא רכש את שירותיהם של מיטב הטאלנטים של העיתונות הכתובה בישראל של אז.

יש כמה עורכים, חלקם עוד בינינו, שעדיין מחייכים בהנאה למקרא שמו: חוזי העתק שנחתמו עמם סידרו אותם כלכלית גם אחרי שהפטרון המיטיב "נפל" אל מותו מסיפון היאכטה שלו.

בימי הזוהר של מקסוול אפשר היה לראות בכבישי ישראל מכוניות שעליהן סטיקרים "קנה אותי, מקסוול", בתקווה שהאיש בעל מגע הזהב ישפיע מטובו גם עליהם.

נדלג משהו כמו ארבעים שנה קדימה, הישר אל המהלך שבו נמצאו לערוץ 13 רוכשים חדשים, השם הבולט בקרבם הוא אסף רפפורט, מיליארדר הייטק ומי ששמו הולך לפניו בהקמת סטרטאפים והשבחתם עד לרגע האקזיט המיוחל.

הבעיה היא שטיבם של עסקי התקשורת הוא כזה שיש בהם משהו דומה לעסקי הכדורגל שבהם פתחנו. חבל שרפפורט לא יכול לקבל ייעוץ מיוסי מימן המנוח, מי שרכש בשעתו את ערוץ 10.

איש העסקים שעד לאותו הרגע הצליח כמעט בכל אשר פנה, לא האמין באיזו קלות נשרפים מול עיניו השקלים שהרוויח בעמל של שנים: בהשקעות חוזרות ונשנות בערוץ טלוויזיה כושל שסופו היה להתאחד עם "רשת" ולהיטמע בערוץ שאותו רכש רפפורט לאחרונה.

אם רוצים להעמיק עוד בדוגמה הזאת, אפשר לציין את תחילת הדרך של חדשות 10, עם החתמת טאלנטים כיעקב אילון ומיקי חיימוביץ', מה שרק העצים את הפיאסקו כשהערוץ לא הצליח להתרומם למרות שחברת החדשות שלו זכתה לקרדיט מקצועי גדול.

ועם כל הכבוד לדוגמה ההיא, מצב כפי ששורר עתה - לא רק במסדרונות חדשות 13 אלא גם בחברת החדשות של 12, איש אינו זוכר. המצרך המבוקש ביותר בחדשות 12 הוא הצעה מ-13... זו, כך יודע כל מי שמחזיק בה, לא רק מפתה מאוד עד כדי שיפור של עשרות אחוזים בשכר (ולפעמים אף למעלה מכך) אלא עשויה להקרין גם על מי שיבחר להישאר אבל ידרוש פתיחה של חוזהו ושדרוגו.

במי מדובר? בורסת השמות אינה פוסקת מלרתוח וההערכה היא שתהיה אפקטיבית בעיקר לגבי הטאלנטים הצעירים יותר של חדשות 12, אלה שהוחתמו בעידן פחות נוצץ ולא נהנים משכר דומה לזה שמרפד את כיסיהם של הטאלנטים הוותיקים יותר.

עוד נדמה שרוכשי ערוץ 13 יורים לכל הכיוונים: גם לכיוון מערכת החדשות של תאגיד השידור ("כאן 11") וגם ל... איך נאמר זאת בעדינות? גם לכיוון הפחות-מוכשרים אצל המתחרים.

אם כבר נדרשנו בפתיח לדוגמאות מתחום הספורט, נעבור ברשותכם לכדורסל ונזכיר את שיטת מכבי תל אביב לרכש טאלנטים: לא רק כאלה שיפארו את המועדון בהופעות בחמישייה הפותחת, אלא גם כאלה שהעובדה המועילה ביותר בכך שיישבו על קצה הספסל שלך, היא בכך שלא ישחקו בשורות היריב...

מה הבעיה? שבתקשורת הפלטפורמה היא לא רק סך כל "טאלנטיה" אלא בעלת חיים משל עצמה, בעיקר ככל שאמורים הדברים ב"קשת 12". כך למשל אפשר לשאול האם אודי סגל טוב פחות מדני קושמרו? האם אלון בן דוד טוב פחות מניר דבורי - או האם דוריה למפל מוכשרת פחות מיונית לוי או קרן מרציאנו?

התשובה היא לא (מבלי להטיל דופי חלילה בי שמועסקים אצל הזכיינית המצליחה יותר). ומכאן השאלה: אז למה ביונית לוי צופים בכל ערב נתון בערך פי שלושה צופים מאשר בדוריה למפל? והתשובה היא: כי יונית לוי מגישה את חדשות 12 ולא את אלה של 13.

לא יהיה זה הוגן להציג את חדשות 12 כמי שנבנים רק מכוח האינרציה, אבל לתנופה הזאת יש משקל משמעותי בשימור הצלחה שהושגה בזכות. נכון שנדמה היה כי בחדשות 12 קצת התבשמו מרום מעמדם, אבל אולי תחרות בריאה היא כל מה שהם צריכים כדי להראות למתחרים החדשים-ישנים איך עושים חדשות באמת, להיזכר ביסודות של עיתונאות אמיתית.

למה הכוונה? היום 12 יכולים להתנות כמעט כל דיווח בבלעדיות: רוצה להדהד את המסר דרך הרמקול הגדול ביותר? הבטח לנו שהוא לא יישמע גם אצל המתחרים, זניחים ככל שיהיו. לא תמיד מדובר ב"דחיפה", לרוב זו המשיכה. ידיעות שרוצים שיקבלו פומבי באופן שימקד את מרב תשומת הלב, מוצאות את דרכן לחדשות 12.

אם סוער בחדר ההלבשה של הטאלנטים לפני הדרבי הגדול בין האלופה הנצחית 12 לנבחרת הכוכבים הנבנית של 13, הרי שביציעים מטפסים האוהדים על הגדרות מרוב מתח.

מעט מאוד אירועים הציגו באור עגום כל כך את מי שמגדירים עצמם "ליברלים", כמו הדרישה להחתים בערוץ החדש-ישן רק את מי שקיבלו את תו התקן של "קפלן".

למי שזיכרונו מגיע עד לערב מהפך 99, זה הזכיר את הקריאות "רק לא ש"ס!" שנשמעו מפי צעירים אשכנזים וטהרנים בכיכר רבין, רגע לפני שעלה לבמה המנצח הגדול, אהוד ברק והבטיח לישראל "שחר של יום חדש".

זה נגמר בבכייה לדורות, כי לליברל בעיני עצמו בישראל יש תכונה מרכזית אחת: התשוקה לסתום את פיו של כל מי שמייצג משהו אחר.

אם אפשר ללמוד משהו מההצלחה המרשימה והמדאיגה כאחת של ערוץ 14, היא לא שצריך "ערוץ קונטרה", אלא שצריך יותר ערוצי תקשורת שיתנו במה גם לזרמים שהושתקו בערוצי המיינסטרים. רוצה לומר: מוריה אסרף (למשל) אינה עקב אכילס של חדשות 13 אלא חתיכה ייחודית בפאזל מגוון, שרק ממנו יכולה להיבנות מערכת חדשות שתתחרה באמת ב-12 (לא בכדי עמית סגל הוא המשתכר הבכיר בין המועסקים בחדשות 12).

יש טעות אחת שמשותפת לבעלים מיליארדר של קבוצת כדורגל ולבעלים מיליארדר של פלטפורמה תקשורתית: החיפזון. כלומר: האמונה שאם רק ישקיעו את ממונם ברכש נוצץ, יצליחו לקצר תהליכים בדרך לפסגה.

רק על בשרם - ובדרך כלל אחרי שהשמידו ממון רב (אפילו במושגים שלהם), הם לומדים שהמשאב העיקרי שבו שווה להשקיע את הכסף הוא הזמן. כלומר, בסבלנות.

קשה מאוד לרוכש להחליט שאת ממונו הוא לא משקיע בחוזה ענק למסי, רונאלדו (או אם להיות מעודכן מעט יותר: קיליאן אמבפה), אלא בהחתמה של מאמן הנוער המוכשר ביותר בעולם, מהלך שיניב תוצאות, אבל רק בעוד כמה שנים.

עולם התקשורת הוא שונה, כמובן, אבל הנה כיוון אפשרי: במקום לשלב כוכבי-רשת במהדורות "שמרניות", כפי שעושים היום בערוצים השונים במרדף נואש אחרי התכנים המקוונים, אולי עדיף לנסות להנדס אותם מראש בחממת טאלנטים.

לא בטוח שדווקא זה הרעיון המנצח, אבל זו דוגמה לדרך נבונה יותר לנהוג בכסף חדש: לא סולימאן מסוודה ומיכאל שמש יעבירו את ההגמוניה לחדשות 12 - ובטח שלא ירון אברהם ודפנה ליאל.

מרוברט מקסוול ויוסי מימן הם כבר לא יכולים לקבל עצות, אבל אולי שינצלו את רום מעמדם כגורם מוביל חדש בשוק התקשורת ויבקשו מאנשי לשכת נתניהו שיסדרו להם פגישה עם הבעלים הקטארים של פריז סן ז'רמן: הם יכולים ללמד אותם דבר או שניים על הטעויות היקרות שעשו במשך למעלה מעשור, עד שהצליחו להשיג את המטרה שלשמה הגיעו מלכתחילה: להיות קבוצת הכדורגל הטובה בעולם.