במדינת ישראל חובה להגיש כל פרסום שיש לו נגיעה לנושאי צבא וביטחון לאישור הצנזורה הצבאית. התקנה הגורפת הזאת חלה על כל פרסום, אבל נשמרת בקפדנות-יחסית רק כשמדובר בידיעות חדשותיות, בראיונות עם בעלי נגיעה לתחום הביטחוני ובידיעות שהתקבלו כתוצאה משיחה עם גורם ביטחוני. את המשפט האחרון זכרו בבקשה לקראת ההמשך.
לא כל הידיעות שנוגעות לתחום הצבאי מוגשות לצנזורה. אני למשל הגשתי חומרים לצנזורה כעורך של מוספים, כאשר הייתה לכך הצדקה בדמות ראיון שהביא מישהו מהכותבים עם קצינים בכירים. ככותב לא עשיתי זאת מעולם.
מדוע? מפני שאין לי מקורות ביטחוניים. אני יכול לכתוב שלדעתי צה"ל יפשוט מחר בשעה חמש בבוקר על משכנו של נשיא איראן - ועדיין לא לעבור עבירת צנזורה, כל עוד מדובר בתחושה, סברת כרס או משאלת לב, כמו למשל שמסי יבקיע שוב בגמר המונדיאל.
הדברים נכתבים כהמשך ישיר לפרסומים מטעם איש ערוץ 14, שמעון ריקלין ("ריקלין ושות'", 18:00). ריקלין, כמעט מפתיחת המשדר, ניסה לתעתע: מצד אחד טען "אני לא יודע כלום" (כלומר רק מעריך או מנחש). מצד שני הציג (במשתמע) את הכתב הצבאי של הערוץ הלל רוזן-ביטון כיודע סוד: "שנגלה להם מאיפה אתה מגיע עכשיו?" צחק ריקלין - ורוזן ביטון ענה: "מחדר האיפור", אבל הרושם שהגיע זה עתה משיחה עם גורם ביטחוני בכיר נותר בעינו.
אחר כך, המשיך ריקלין לחשוף מידע או הערכה בשיטת הסלאמי (או אם תרצו: פשיטת הסלאמי) עת טען שיש סבירות גבוהה למבצע קרקעי של חילוץ החומר הגרעיני מאיספהאן ושאפשר לעשות כך בתוך ימים.
רמז עבה
אחד האורחים בפאנל, פרופ' דני אורבך, טען שזה לא כל כך פשוט ועלול לארוך ימים, שכן נדרש לכך ציוד מכני-הנדסי.
ריקלין טען שלא צריך לחפור כל כך עמוק, אמר משהו על דלתות המתקן והוסיף: "אני לא אגלה לך מי רמז לי". כלומר - מהדברים משתמע כי הוא מחזיק בידיו ידע מפי גורם שנותר עלום שם, אך בכיר דיו בכדי שניתן יהיה להסתמך על דבריו.
אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שיש כאן (לכאורה) ראייה די מוצקה לעבירת צנזורה - ובהקשר של מבצע שעומד להתבצע כביכול על אדמת איראן, אפילו עבירת צנזורה חמורה.
רגע, אבל האם איני עובר עכשיו עבירת צנזורה? כנראה שלא: הציטוטים דלעיל אינם מזיכרוני (ממילא לא צפיתי בתכנית בשידור חי) אלא משירות ה"קאץ'-אפ" של יס, שבו אפשר לצפות בתכניות שכבר שודרו.
משמע, גם במערכת הביטחון סבורים שאין בפרסום חוזר של הדברים כדי לפגוע עוד יותר (בהנחה שהייתה פגיעה במקור) בביטחון המדינה, אחרת היו מסירים את התכנית מהארכיון ולא מניחים לי לצפות בה במלואה כ-19 שעות לאחר מועד השידור המקורי.
מפתה לקחת את הדיון למחוז הקבוע שאליו כל הדיונים אודות ערוץ 14 הולכים, כלומר להיותו ערוץ בשירות נתניהו וממשלתו, שיש להם אינטרס ברור לחזק את התחושה (כמעט כל המרואיינים בפאנל חזרו עליה) שישראל עומדת לקראת הכרעה (רוזן-ביטון הבטיח הכרעה ברורה בכל החזיתות: איראן, לבנון ועזה!).
אנחנו, ברשותכם, נישאר בתחום היחסים שבין עיתונות חופשית לביטחון המדינה, נחסוך מכם את הגיגי הפוליטיקאים (מהמרכז והשמאל) שהתבטאו בחריפות נגד מעשהו של ריקלין וקראו לפתיחה בחקירה (מי בדיוק יחקור, המשטרה של בן גביר או שב"כ של זיני...?) - ואפילו את הציוצים של ה"קולגה" ירון אברהם שהאשים את ריקלין במסירת מידע לאויב ובהתנהגות ילדותית.
לאיזה ריקלין להאמין?
מה שכן, ננסה להבין האם יש בדברים משום עבירה על החוק. כאן השאלה היחידה היא למי מאמינים - לריקלין של הפתיח במשדר שטען כי הוא מעריך ולא יודע? לריקלין שלאחר מעשה, שפרסם כתגובה לביקורת שמדובר בהערכה שלו בלבד, כפי שהוא נוהג לעשות בכל תכנית?
אם נאמין לשני אלה הרי שריקלין הביע הערכה שאינה מבוססת על ידיעה כי אם על תחושה - ולכן אין מה לחקור.
הבעיה היא עם ריקלין השלישי, זה שבתווך, זה שאמר במפורש ש"נרמז לו" ואף הגדיל בשקל ותשעים: "אני לא אגלה מי רמז" - ריקלין הזה, על פניו, עבר עבירת ביטחון חמורה.
המערכת הפוליטית והרשתות החברתיות גועשות, מני ובי עלתה ההאשמה שהטיח איש סודו של נתניהו, יעקב ברדוגו, אף הוא פרשן ומגיש בערוץ הנאמן לראש הממשלה, שהאשים את חדשות 12 בקבלת מידע חסוי שאפשר להם להתכונן לשידור מלא מיד ברגע פתיחת מבצע "שאגת הארי".
אין לי כלים לדעת האם ההערכה של ברדוגו נכונה. מה שבטוח הוא שגם אם כן - ומישהו הדליף לערוץ לא רק את עצם המתקפה אלא אף את השעה המדויקת שלה, הרי שהאיש בא לקלל ויצא מברך: לשיטתו ידעו בחדשות 12 מראש את מועד התקיפה, אך נמנעו מכל רמז לכך ורק ישנו במסוך לאולפנים, עד שמדובר היה בעובדה גלויה. כלומר - מגיע להם פרס שמירת ביטחון שדה!
אם תרצו, בין שני האירועים האלה מתוח הקו שבין עיתונות אחראית, מקצועית ואפילו פטריוטית, שלא תעז לחשוף דבר שייפגע בביטחון ישראל, לבין עיתונות רברבנית וילדותית שמשהו "נרמז" לה זה עתה - והיא כבר רצה לספר לחבר'ה, מתוך ידיעה שכשופר מרכזי של מערכת שלטונית שאיבדה כבר מזמן כל רסן, לא יאונה לה דבר - גם לו תפגע בביטחון המדינה.