יונתן, שנינו עושים את אותה עבודה: קוראים מפות, מזהים אינטרסים, יודעים מי מחזיק בקלפים ומי מבלף. לכן מותר לי לומר לך את מה שאיש מסביבך כנראה לא יכול לומר לך - אתה קורא את המפה שלך לא נכון, והטעות הזאת עלולה לעלות לך בשנים ארוכות בכלא.
לפני מספר ימים הוגש נגדך כתב אישום שבמרכזו עבירה שהעונש המרבי בצדה הוא מאסר עולם: מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. לצדה - מסירה והחזקה של ידיעה סודית, והשמדת ראיה. ופרשת קטארגייט עוד צפויה להתפתח בתיק נפרד. אפשר לקרוא לזה רדיפה, אפשר להפוך את זה לספין, אבל בסוף זה כתב אישום. והוא לא יוכרע בטוקבקים ולא בציוצים בטוויטר, אלא באולם בית משפט, מול שופט שלא פוסק לפי ציוצי תמיכה של ח"כים בליכוד.
עצור רגע והבט באדם אחד שעשה בדיוק את ההפך ממך - אלי פלדשטיין. ליתר דיוק, אבא שלו.
אבא של פלדשטיין הבין ביום הראשון דבר פשוט: אי אפשר לחלוק עורך דין עם מי שהאינטרס שלו, ביום פקודה, עלול לדרוש ממך לשכב על הגדר בשבילו. הוא לא לקח את עורך הדין של משפחת נתניהו. הוא הביא לבנו את עו"ד עודד סבוראי - ייצוג עצמאי, נקי מכל מחויבות אחרת. ומשם פלדשטיין התחיל לזוז: מגעים לעדות מדינה, גרסה משלו, קו הגנה משלו. הוא פועל להציל את עצמו.
אתה, לעומת זאת, נתון בידיו של עמית חדד. חדד הוא עורך דין מצוין, ואינני גורע מכך כמלוא הנימה. אני גם לא מפקפק לרגע ביושרו או בנאמנותו ללקוחותיו. אבל יש כאן נקודה שטחו עיניך מלראות, ואני אומר זאת כדעתי, כצופה מהצד: כשעורך הדין שלך הוא גם האיש המזוהה יותר מכולם עם ההגנה בפרשות נתניהו, וכששכר הטרחה, לפי הפרסומים, ממומן על ידי הליכוד - נוצר מתח מובנה. לא אישי; מבני.
ובתוך מבנה כזה, העצה האחת ששווה לך באמת - לזוז, להגן על עצמך, לחתוך - היא בדיוק העצה שהמבנה הזה יתקשה להוליד. אתה הצלע השלישית במשולש הזה. וברגע שהאינטרסים יתנגשו - ולדעתי הם יתנגשו - אתה תיזרק תחת גלגלי האוטובוס. הם יכולים לאהוב אותך מאוד, אבל אתה רק עוד כלי במשחק השחמט הזה.
תחשוב על הדבר היחיד שמונח לך ביד: היכולת לומר, באמת, את מה שרק אתה יודע. זה הנכס שלך. זה הקלף שלך. והוא יקר רק כל עוד נתניהו עדיין רלוונטי.
הבט סביבך: בקשת חנינה כבר מונחת על השולחן, הרצוג דוחף לגישור ולהסדר, היועצת המשפטית פתחה את הדלת למגעים, וסקרים מלמדים שרוב הציבור מעדיף שנתניהו לא יתמודד או יפרוש. כלומר, הרעיון של פרישה פוליטית תמורת סגירת ענייניו המשפטיים כבר לא דמיוני. הוא מונח על השולחן.
ברגע שההישרדות הפוליטית תפסיק להיות העדיפות העליונה שלו - כלומר ברגע שיפסיד, או ברגע שיבין שאין לו עוד דרך לנצח - נתניהו יפעל למלט את עצמו. הוא יחתום על ההסדר שלו, ובאותו רגע הקלף שנמצא בידיים שלך יהפוך לאבק. לא יהיה לך מנוף לחץ, לא יהיה מי שיגרור אותך פנימה אל העסקה שלו, ולא יהיה מי שישלם מחיר כדי להציל אותך. גם הכסף שמממן היום את ההגנה שלך הוא כסף פוליטי. הוא זורם כל עוד אתה נכס פוליטי. ביום שתחדל להיות כזה - ייסגר הברז.
זה כל הסיפור, יונתן, והכול עניין של עיתוי. בתיק שבו יש כמה נאשמים, מי שזז ראשון מקבל פרמיה. האחרון נשאר עם כתב האישום במלואו. פלדשטיין זז ראשון. אתה מקבל עצה להמתין - ולדעתי, מהצד היחיד שמרוויח מההמתנה שלך.
ואני חושב שאני יודע מדוע אתה ממתין. אתה רואה בנתניהו דמות אב. אני מבין את זה. אבל האבא הזה לא יישב לצידך על ספסל הנאשמים, ולא יחזיק לך את היד מול השופט. וגם אם ירצה - לא בטוח שיוכל לסייע לך. ערבותו של ראש ממשלה שנאבק על חירותו שלו תהיה שווה לך ברגע האמת כקליפת השום.
חז"ל אמרו: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. מי שכבול מבפנים לא תמיד רואה את המנעול. וגם יועץ ממולח, אולי דווקא יועץ ממולח, לא תמיד מצליח להתיר את עצמו מן הסבך שהוא חלק ממנו. לפעמים דרוש מישהו מבחוץ שיאיר את עיניו.
אז הנה אני, מהצד השני של המתרס, אומר לך את מה שאיש מסביבתך לא יאמר לך: חלון ההזדמנויות שלך צר וקצר, והוא הולך ונסגר בכל יום שחולף. תזוז עכשיו - לפני שלא יישאר לך מה למכור.
איציק אלרוב, יועץ תקשורת ואסטרטגיה