תחזירו את עצמכם ליום שבו בחרתם במקצוע הזה. למה בחרתם בו? כשהאתיקה המקצועית הופכת להמלצה בלבד, כשהמהימנות מוקרבת על מזבח הרייטינג הרגעי או הקירבה לצלחת, אתם לא רק פוגעים במקצוע שלכם - אתם שומטים את הקרקע תחת זכות הקיום שלכם. אתם הרי יודעים לפרסם שחיתויות ולחשוף את מה שמנסים להסתיר, ובחרתם במקצוע הזה בגלל הבעירה הפנימית, בגלל הרגע שבו הבנתם שיש לכם חובה להפוך את האבנים, להיות הקול של מי שקולו נחנק. הציבור הישראלי זקוק לכם כדי לקבל אמת צרופה. בשנתיים וחצי האחרונות הקדשתי את עצמי למאבק הזה. לי ברורה החשיבות העליונה שלו ושמתי אותו בראש סדר מעייני, אבל לציבור הרחב המשמעות והסכנה של המהלכים האלה עדיין לא ברורות, והוא פשוט לא מודע למשמעויות ההרסניות של החוק הזה על החופש של כולנו.
ואני שואלת, היכן אתם? עיתונאים יקרים, המאבק הזה הוא קודם כל שלכם. למה אתם נשארים מאחור מול מתקפה כוללת וחזיתית על כל התקשורת החופשית בישראל? מול הניסיונות לסגור את גל"צ, לחנוק את תאגיד השידור, ולהעביר את חוק השידורים הדורסני ואת כל החוקים תחת המתקפה הכוללת על התקשורת החופשית בישראל. חוק שמיטיב עם מי שבעד השלטון ופוגע במי שמבקר אותו. אנחנו חיים בימיה החשוכים ביותר של מדינת ישראל, מלחמה בלי נגמרת, סדר היום שלכם עמוס, האסונות רודפים זה את זה, סקנדלים ממשלתיים ואתם מדווחים עליהם ללא הפסקה.
שלא יהיה ספק, אני מבינה היטב איך המערכת עובדת. ברור לי שתמיד יהיו על סדר היום נושאים דחופים שמעניינים אתכם ותרצו לעסוק בהם, דיווחים דרמטיים, נושאים שאתם רואים בהם חשיבות עליונה מבחינת עניין ציבורי,פופולריות ורייטינג. קל להישאב לטרלול היומי שנוצר כאן (לעיתים מכוון כדי להסיט את תשומת ליבנו) ולרדוף אחר האייטם או הפרסום הראשון הבא.
אבל בזמן שאתם מדווחים על האסונות האחרים, מתחת לרדאר מתנהל מהלך הפחדה כולל, מתוזמר ורב-חזיתי. תראו את ההצעה האחרונה של השר קרעי להקים ועדה פוליטית שתפחיד את המקורות ותמנע מהם לדבר עם עיתונאים. חוק השידורים בפרט ושרשרת חוקי ההשתקה בכלל, הם חלק חשוב וקריטי בהפיכה המשטרית, שלב ה"מאני-טיים", והם מעבירים אותם סעיף אחרי סעיף, חוק אחרי חוק. הם מדברים בגלוי על השתקת "ערוצי התבהלה", ומכשירים את הקרקע לביטול מוחלט של ההפרדה המבנית בין חברות החדשות לדרג הפוליטי. המשמעות פשוטה: ביום שאחרי, אתם תוחלפו. ואם תישארו, אתם תהיו בובות שיצטרכו לברור מילים ולצנזר את עצמכם ללא הרף.
העיתונאי הצרפתי פייר אסולין כתב בספרו "כשהשלטון מנסה לקנות את המקלדת, זו דיקטטורה; כשהעיתונאי מציע אותה בהנחה, זו כבר התאבדות מרצון". המטרה של הממשלה ברורה: לחזק את שופרות השלטון ובמקביל לייצר מנגנון של צנזורה עצמית מתוך פחד. הסכנה האמיתית היא לא רק שהשלטון יסגור את המיקרופון, אלא שתתחילו להנמיך את הווליום של עצמכם כדי לא להרגיז אף אחד.
ובמקביל, מקדמים בדורסנות חוקים שנותנים הטבות ומחזקים בדיוק את מי שמשרת את השלטון. כן, לחלוטין על חשבונכם. בזמן שאתם כבולים ברגולציה ובאיומי סגירה, אנחנו רואים איך ערוץ 14 מנרמל תעמולה בוטה ומציג "נתונים" שהם עיוות מוחלט של המציאות שנועד לפאר את השלטון. רק בחג האחרון, אותו ערוץ הפר את הצנזורה בצורה חמורה ופגע בביטחון המדינה בזמן אמת. ככה זה כשאין שום פיקוח על שופר השלטון - להם מותר הכל, ולכם אסור דבר. בחוק התקשורת הם מקבלים שוב הטבות בשווי מיליונים.
הרי זה לא נעצר שם. הקולגות שלכם, הכתבים והעיתונאים שנמצאים איתכם יום-יום בשטח, חלקם חווים על בשרם את השלכות התעמולה הזו. השיח הציבורי הפך לאלים ומסוכן, והנדסת התודעה הממסדית הזו כבר סימנה רשימה ארוכה של עיתונאים כאויבי העם. האיום הזה מזמן הפך מאמירה פוליטית לאיום פיזי, ממשי ויומיומי על החיים של הקולגות שלכם מחוץ לאולפנים.
שלא תטעו, אני לא אומרת את זה כדי לבקר אתכם, אלא כדי להציג בפניכם את העובדות הקשות מתוך המתרחש בוועדות בכנסת: החוק הדורסני הזה, כפי שהוא מנוסח עכשיו, פשוט מרוקן מתוכן את כל ההגנות המקצועיות שלכם ומפקיר את העיתונאיות והעיתונאים בשטח. בנוסח החוק הנוכחי אין שום מנגנוני אכיפה, אין חובת מהימנות, והאתיקה המקצועית נמחקה לחלוטין. ברגע שהחוק יעבור אתם תגלו שנשארתם חשופים לגמרי, לבד מול כוחו של השלטון.
זהו דיסוננס מטורף ומחריד שמזכיר בצורה חריפה מערכת יחסים מתעללת. השלטון מנחית מכה אחרי מכה, גוזר סעיף אחרי סעיף, והתחושה היא שישנה השלמה או הכחשה. אתם בטוחים ש"לי זה לא יקרה". משכנעים את עצמכם שהשלטון עדיין צריך אתכם, שזה ייעצר ברגע האחרון, שיהיה בסדר. החבל מתהדק סביב הצוואר המקצועי שלכם, ואתם מתייחסים אליו באדישות ובצייתנות שלא הייתם מגלים כלפי שום חוק אחר, כאילו שום החמרה לא מספיקה כדי לעורר אתכם לפעולה.
בואו נניח את הקלפים על השולחן, בין פוליטיקאים לעיתונאים יש יחסי אהבה-שנאה מובנים. זו מערכת יחסים מורכבת ועדינה. נכון, נבחרי הציבור צריכים אתכם כדי להעביר חומרים ולהגיע לציבור, ומהצד השני אתם תחפשו עוולות ותפרסמו ביקורות ומידע עליהם או קשורים בהם,תמיד יהיה לכם מה להגיד וזה בסדר גמור. ככה נראית דמוקרטיה. אבל אם אני, כפוליטיקאית שנמצאת בצד המבוקר של המשוואה, נלחמת לילות כימים כבר 5 חודשים בוועדה המיוחדת וקודם לכן מעל שנתיים בוועדת הכלכלה, ומבינה שאתם חייבים להיות חופשיים ועצמאים - איך יכול להיות שאתם, שאמורים להחזיק במקלדת, יושבים על הגדר?
רק השבוע יו"ר הקואליציה, אופיר כץ, ניגש אליי בוועדת הכנסת בדיון שדרשתי על הנושא החדש בחוק שהגשתי ואמר בגלוי שמעריך את המלחמה שלי בוועדה ודיסטל הצהירה שהמאבק בחוק יהיה רשום על שמי. זאת עבודתי ומחויבותי כחברת כנסת. מול סכנת ההפקרה העובדתית הזו, אנחנו במפלגת "ביחד" מסרבים לעמוד מן הצד. ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד ואנחנו ממשיכים להילחם ומנהלים שם קרב בלימה עיקש על כל סעיף, ולא עושים להם חיים קלים אפילו לרגע אחד.
יש ערך אמיתי לעבודה פרלמנטרית רצינית, להעמקה, לירידה לפרטים, להבנת החוק מההתחלה ועד הסוף אבל בסופו של יום, זו המלחמה שלכם! ואם אתם לא תרימו את הדגל שלה - אף אחד לא יעשה את זה עבורכם כשזה יהיה בלתי הפיך.
חוק השידורים וכל החוקים להשתקת התקשורת יחוללו נזק בלתי הפיך וישנו את פניה של המדינה עשרות שנים קדימה. החוק הזה יפגע בכל עיתונאי, לא משנה מי תהיה הממשלה פה בעוד עשר או עשרים שנה. זה יכול להתהפך על כל צד.
אני חושבת על הבנות שלי. על העתיד שלהן,הן גדלות כאן, והן עומדות להפוך לנשים עצמאיות במדינה הזו. אם התקשורת תוכפף לשלטון, מה יבטיח להן שיהיה כאן מי שיחשוף שחיתויות? מי יספר להן על העוולות? מי ישקף להן את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהממשלה רוצה שהן יראו אותה? אנחנו לא רוצים פה פודלים מנומסים, אנחנו צריכים עיתונות חופשית ובועטת.
חברים, הגיע הרגע שבו אתם חייבים להשמיע את קולכם. חשוב מאוד שיש בוועדות נציגים של הרגולציה, יועצים משפטיים או אנשי קשרי ממשל שמדברים בשמכם. זה לא מספיק. תגיעו אתם, העיתונאים, לתוך אולמות הוועדות. תסבירו לציבור בשפה פשוטה וברורה, בגובה העיניים, מה המשמעות של החוקים האלה עבור החיים של כולנו. אל תשארו בחדרי העריכה מאחורי דיווחים יבשים. אל תפנו את הגב לזירה הזו. זו המערכה על דמותה של המדינה.
בעבר ראינו איך ניסיונות ההשתלטות על התקשורת הולידו את תיק 2000 ותיק 4000. אל תתנו לחוק הממושך והמושחת הזה להפוך לתיק 5000. קומו ותגנו על המקצוע שלכם, כי אם אתם לא תעשו את זה - אף אחד אחר לא יוכל לעשות את זה במקומכם. הדמוקרטיה בסכנה חמורה. אז רגע לפני שהמסך יורד, אני קוראת לכם השמיעו קול, תילחמו.