שפל עולמי בחופש העיתונות: פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם נהנה מסביבה תקשורתית חופשית

חופש העיתונות בעולם נמצא בנקודת השפל העמוקה ביותר שנמדדה ב-25 השנים האחרונות. כך עולה ממדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2026 של ארגון Reporters Without Borders (RSF), המציג תמונה מדאיגה של הידרדרות מתמשכת ביכולתם של עיתונאים לפעול בחופשיות כמעט בכל אזורי העולם.

על פי הנתונים, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית העולם חי כיום במדינות שבהן מצב חופש העיתונות מוגדר "טוב". מנגד, למעלה ממחצית מהמדינות והטריטוריות שנבדקו מסווגות כעת ברמות "קשה" או "חמורה מאוד" - נתון המשקף שינוי דרמטי לעומת תחילת שנות ה-2000, אז רק חלק קטן יחסית מהעולם השתייך לקטגוריות הללו.

המדד של RSF בוחן 180 מדינות וטריטוריות באמצעות שורה של קריטריונים, ובהם עצמאות מערכתית, סביבה פוליטית, הגנות משפטיות, תנאים כלכליים ובטיחותם של עיתונאים. השנה, לראשונה מזה שנים, מזהירים בארגון כי ההידרדרות אינה מוגבלת למשטרים אוטוריטריים בלבד, אלא ניכרת גם בדמוקרטיות מבוססות.

בראש הדירוג ניצבות המדינות הנורדיות ומדינות מערב אירופה. נורבגיה שומרת על המקום הראשון בעולם, ואחריה אסטוניה, הולנד ודנמרק.

הנתונים מחזקים את המסקנה כי אירופה נותרה האזור היחיד בעולם שבו ניתן עדיין למצוא מספר משמעותי של מדינות בעלות רמת חופש עיתונות גבוהה. גם שם, עם זאת, מזהירים מפני לחצים כלכליים על כלי תקשורת, ריכוזיות גוברת בשוק המדיה ועליית השפעתן של פלטפורמות דיגיטליות.

אחת המגמות הבולטות בדוח היא המשך הירידה של ארצות הברית. המדינה, שנחשבה במשך עשורים לסמל של חופש ביטוי ותקשורת עצמאית, הידרדרה בעשרות מקומות מאז החל המדד בתחילת המאה.

ב-RSF מצביעים על קיטוב פוליטי חריף, ירידה באמון הציבור בתקשורת, איומים כלפי עיתונאים ומשברים כלכליים הפוגעים בכלי תקשורת מקומיים כגורמים מרכזיים להיחלשות המעמד האמריקני.

גם ישראל ממשיכה להופיע בחלקו התחתון של הדירוג, ומסווגת בקטגוריית "קשה". בארגון מצביעים על שחיקה בסביבה המשפטית שבה פועלים עיתונאים ועל מחלוקות מתמשכות סביב חופש הסיקור, היחסים בין הממשלה לתקשורת והגבלות שונות שהוטלו בשנים האחרונות.

מצד אחד, ישראל נהנית משוק תקשורת מגוון ורב-קולי, הכולל כלי תקשורת פרטיים וציבוריים, עיתונות חוקרת פעילה ושיח ציבורי תוסס. מצד שני, מבקרים מצביעים על לחצים פוליטיים, ריכוזיות בעלויות, תביעות נגד עיתונאים ומגבלות שונות הנוגעות לסיקור ביטחוני.

אחת הנקודות המעניינות בדוח היא שהאיום המרכזי על חופש העיתונות כבר אינו בהכרח צנזורה ישירה. יותר ויותר כלי תקשורת מתקשים לשרוד כלכלית.

המעבר של תקציבי הפרסום לענקיות הטכנולוגיה, הירידה במכירות העיתונים והקושי לממן עיתונות חוקרת יוצרים מציאות שבה כלי תקשורת רבים הופכים פגיעים ללחצים מסחריים ופוליטיים. במילים אחרות: גם כשהממשלה אינה סוגרת עיתונים, מודל עסקי מתפורר עלול לצמצם בפועל את חופש העיתונות.

המסר המרכזי העולה מהדוח הוא שחופש העיתונות אינו נתון מובן מאליו. אם בעבר נתפס האיום כבעיה של משטרים סמכותניים בלבד, הרי שכיום גם דמוקרטיות ותיקות מתמודדות עם לחצים פוליטיים, מתקפות על אמינות התקשורת ומשברים כלכליים המאיימים על עצמאותה.

עבור ישראל, כמו עבור מדינות רבות אחרות, הדירוג אינו רק ציון בינלאומי. הוא משמש תזכורת לכך שחוסנה של תקשורת חופשית נבחן דווקא בתקופות של קיטוב, עימותים ומשברים ציבוריים - כשהצורך במידע אמין ועצמאי הופך חיוני יותר מאי פעם.