ה-AI נוכחת כבר כמעט בכל תחום בחיינו. המהפכה הטכנולוגית הזו משפיעה עלינו בצורה חסרת תקדים ומשנה הרגלים, ודפוסי חשיבה ועבודה. השפעת הבינה המלאכותית על הכלכלה העולמית מורגשת עם תמורות בשדה הטכנולוגיה, והדיון לגבי את מה ואת מי ה-AI עוד יחליף רק הולך ומתפתח.
רובנו משתמשים ב-AI ככלי עזר. במקביל, אנחנו רואים יותר ויותר יצירות מסוגים שונים שלפחות בחלקן נעשה שימוש בבינה מלאכותית. אנשים כותבים איתה ומעצבים סמלים ולוגואים, אחרים מייצרים דימויים מסוגים שונים שבעבר הצריכו יותר זמן ואנשי מקצוע מיומנים. עם ההתקדמות המטאורית הזו, ישנה חשיבות גדולה בלהישמר מהשלכות שליליות אפשריות.
לא לחינם בינה מלאכותית היא בינה. כלי AI מתפתחים ומשתכללים על בסיס הלמידה שלהם את עצמם ואת הצרכים שלנו. בעוד בתחומים שונים כמו שוק העבודה חלות ועוד יחולו תמורות רבות בהיבט הזה, ובסופו של דבר כללי השוק יבצעו תיקון שיאפשר לבני אדם להתפרנס ולהישאר רלוונטיים, יש תחומים שבהם נדרשת זהירות רבה עוד יותר.
כבר היום אנו עדים לשימוש גובר בכלי AI גם בתהליך היצירה האמנותית והספרותית: מכתיבת יצירות, דרך הלחנתן ועד לעיבוד שלהן. השימוש הזה מעמיד שורה של שאלות אתיות ומשפטיות: מתי יצירה מפסיקה להיות של האדם שיוצר אותה, ומתחילה להיות של אלגוריתם כזה או אחר? מה דינה של שכבה ביצירה שנוצרה באמצעות AI ומבוססת על יצירה קודמת - מה שבמצב רגיל מצריך אישור ברור ומוסכם מהיוצרים הרלוונטיים? האם כניסה של כלים כאלה לתחום כמו יצירה מוסיקאלית או ספרותית טומן בחובו פתח לכאוס בכל מה שנוגע להבנה של מה קדם למה ועוד.
מדובר בנושא כבד משקל שנדון כיום ברמה בינלאומית. לאחרונה השתתפתי כיו"ר אקו"ם בהשקתה של "אמנת פריז" שיזם CISAC, ארגון הגג של האגודות לניהול זכויות יוצרים בכל העולם שמציין השנה 100 להיווסדו ומאגד כחמישה מיליון יוצרים המיוצגים ב-225 ארגונים מ-110 מדינות ברחבי העולם - ובתוכם אקו"ם הישראלית שמציינת השנה 90 שנות פעילות.
האמנה, עליה חתמו מבכירי היוצרים בעולם כמו המוסיקאי ז'אן-מישל ז'אר, נשיא CISAC ביורן אולבאוס - מחברי להקת ABBA, השחקן וכותב השירים פול וויליאמס ועוד, נועדה למנוע פגיעה בזכויות יוצרים אל מול ההתפתחות המהירה של טכנולוגיית ה-AI והיא קוראת לממשלות ולחברות טכנולוגיה לפעול להגנה על היצירתיות האנושית באמצעות ארבעה עקרונות ליבה: שמירה על המגוון התרבותי, הבטחת שקיפות ותגמול הוגן ליוצרים בעידן ה-AI, חשיבות פעילותם של ארגוני ניהול זכויות קולקטיביים בעידן החדש וקידום חקיקה מותאמת להגנה על זכויות יוצרים.
חשוב לזכור שה-AI היא לא אויב, אלא כלי. היא יכולה לקדם יצירה, כפי שהיא מקדמת דברים אחרים. ככזו, היא מצריכה פיקוח נכון כדי שתוכל לפתח את היצירה ולא לרמוס אותה. יש לפעול ברמת החקיקה והרגולציה, ובהסכמה בין גורמי ממשל לבין חברות טכנולוגיה, כי הלמידה עליהם מבוססים כלי ה-AI תהיה מנוטרת באופן כזה שאם יילקחו רעיונות מיצירות קודמות או מיוצרים שונים עבור יצירות חדשות, זה ייעשה בצורה שקופה שמאפשרת מעקב. מעקב זה יאפשר לבעלי זכויות ביצירות קיימות לאשר שימוש חדש מבוסס AI או לסרב לו, ובהתאם לקבל פיצוי הולם.
מטבע הדברים, יצירה היא דבר דינאמי ומתחדש. לכן, יש לעודד שימוש בארגז כלים חדשני, אבל חשוב לזכור שארגז כלים נועד לתת שירות ולהיות שימושי. הוא לעולם לא יכול להחליף את היוצרים האנושיים. מאחורי כל יצירה עומד אדם, וידע של כל מכונה, מתקדמת ככל שתהיה, נלקח בראש ובראשונה מהאדם שאצלו הייתה המוטיבציה לחולל את היצירה מלכתחילה. בסוף, ליצירה ולאמנות האנושית ואין תחליף, לא משנה כמה טכנולוגיה סייעה בהגשמתה.
על המחוקקים והרשויות המשפטיות ברחבי העולם לתת את הדעת בנושא ולהגן על היוצרות והיוצרים, כי הם המעיין ממנו כולנו מקבלים השראה, וגם המכונות.
יואב גינאי הוא יו"ר דירקטוריון אקו"ם, האגודה השומרת על זכויות היוצרות והיוצרים בישראל המציינת בימים אלה 90 שנה להיווסדה.