אפרת רייטן: "אמרו לי בפירוש שמעדיפים רוב מהקואליציה באולפן"

חברת הכנסת אפרת רייטן, יו"ר סיעת הדמוקרטים, שליוותה מקרוב את חקיקת חוק השידורים השנוי במחלוקת של קרעי, לא מסתירה את הביקורת שלה על התקשורת הישראלית - גם כשהיא מדברת מתוך האופוזיציה וגם כאשר היא מגנה על העיתונות החופשית מפני הממשלה. בריאיון בפודקאסט "תיק טוק" של המכון הישראלי לעיתונות באולפן וואלה, היא טוענת כי לצד המתקפה הפוליטית על התקשורת, גם כלי התקשורת עצמם צריכים לערוך חשבון נפש.

"אני חושבת שכל מי ששמע אותי היום יודע בדיוק למה אני מתכוונת", היא אומרת, "תהיו יותר אמיצים".

את הריאיון היא פותחת בהתייחסות לפרשה סביב יו"ר מפלגתה, יאיר גולן, ולרמיזות של שרה נתניהו לבגידה. רייטן לא משאירה מקום לספק באשר לעמדתה: "כן. תוגש תביעת דיבה וטוב שכך". לדבריה, מדובר בחלק ממערכה רחבה יותר של הסתה ודיסאינפורמציה נגד גולן. "צריך להילחם באומץ ובלי להירתע מכל המכונות המשומנות של הסתה, של רעל, של דיסאינפורמציה וממש שקרים", היא אומרת, ומאשימה את לשכת נתניהו בשיתוף פעולה עם "ערוצי השלטון".

לדבריה, מדובר ב"שיא של שיתוף פעולה" בין לשכת ראש הממשלה, יועציו והמסרים שהופצו נגד גולן. "תיאוריית בגידה מזעזעת ומופרכת וממש עלילת דם", היא מכנה זאת. רייטן מדגישה כי מבחינתה, עצם הגשת התביעה חשובה גם אם ההליך המשפטי יימשך שנים. "יש מסר. אני חושבת שהמסר הוא באמת שאנחנו לא שותקים ואי אפשר לעבור על זה הלאה", היא אומרת.

המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.

משם עוברת השיחה למאבק של הממשלה בתקשורת. רייטן, שליוותה מקרוב את החקיקה בתחום, מודה כי נתניהו הצליח במידה מסוימת. "התשובה היא כן", היא אומרת, ומשווה את המתקפה על העיתונות למהלכים שנעשו לדבריה מול מערכת המשפט ושומרי הסף.

לדבריה, ערוץ 14, ובהמשך גם i24, הם חלק מתהליך שבו הממשלה מנסה לייצר לעצמה כלי תקשורת אוהדים, במקביל להפעלת לחץ על כלי תקשורת אחרים. היא מכנה אותם "ערוצי שלטון" ו"ערוצי משטר", וטוענת כי חוק השידורים שקידם שר התקשורת שלמה קרעי נועד לשרת את המטרה הזאת.

"קרעי גם אמר מהיום הראשון ובסוף התהליך הוא גם אמר את זה במליאה. "נתת לי משימה, זאת הייתה המשימה שלך כדי שאני אוביל את הרפורמה בשוק התקשורת, וזה מה שעשיתי". מבחינת רייטן, מדובר בהודאה בכוונה פוליטית: "הוא התכוון לשלוט בשוק התקשורת, לשלוט, לדכא את מי שמבקר אותו".

במהלך הדיונים על החוק הגיע לדבריה מחטף בשעת לילה מאוחרת, ובו סעיף שלטענתה נועד באופן ספציפי להעניק הטבות רגולטוריות ל-i24. "בדברי ההסבר הם כותבים בצורה הכי פשוטה וברורה: זה בשביל i24", היא אומרת. לטענתה, לצד ההטבות לערוצים מסוימים היו גם ניסיונות להכביד על ערוצים אחרים.

היא אף מזכירה את הדיון סביב "עידן פלוס" וההחלטה לבטל אפליקציה מסוימת ולהחזיר את המערך הקודם, שלטענתה חייבה העברה של כ-20-25 מיליון שקל. "מאיפה יקחו את הכסף? מהכספומט - התאגיד", היא אומרת. "זה היה פשוט, ראית איך הם לוקחים כסף מהתאגיד, מהשידור הציבורי, איך הם מדברים על התאגיד ואיך הם מדברים על הערוצים האחרים, ומצד שני נותנים הטבות לערוצי השלטון".

עם זאת, רייטן מבהירה כי היא אינה מתנגדת לעצם הצורך ברפורמה בשוק התקשורת. לדבריה, השוק השתנה באופן דרמטי והחקיקה צריכה להתאים את עצמה למציאות החדשה, לרבות בכל הקשור ל-OTT ולשירותי סטרימינג. היא אף מציינת סעיפים שלדבריה היו חיוביים, ובראשם החובה להשקיע בהפקות מקור.

אחת השאלות המרכזיות בריאיון נוגעת לקריאתו של יאיר גולן לסגור את ערוץ 14 לאחר הבחירות - קריאה שנתקלה בכתף קרה גם מתוך מחנה השינוי, ובפועל הכניסה חמצן בקמפיין של נתניהו. רייטן מצננת את הקריאה. "גולן הרים דגל. הוא רצה לומר את האמת: הערוץ הזה הוא ערוץ שלטון, זה ערוץ משטר", היא אומרת.

אבל כאשר היא נשאלת באופן ישיר אם היא תומכת בסגירת הערוץ, התשובה שלה מורכבת יותר: "להחיל עליו את כל הכללים במדינת ישראל ושיעשה חשבון נפש".

לדבריה, אין צורך לסגור ערוץ תקשורת, אלא לאכוף עליו את החובות החלות על כלי תקשורת. "אם חלים עליכם כבר החובות של לעבור לירושלים, אז תעברו לירושלים. אם חלים עליכם החובות של מהימנות בחדשות... צריך להחיל את כל הדברים האלה, לרבות לתת קנסות".

רייטן טוענת כי הבעיה אינה עצם קיומו של ערוץ בעל קו פוליטי ברור, אלא העובדה שלטענתה הוא אינו כפוף לאותן דרישות החלות על גופי השידור האחרים. "זו זכות בסיסית לדעת שאתה מקבל את האמת, או כמה שיותר, ואם לא, יש מנגנון אכיפה על הדבר הזה", היא אומרת.

אלא שרייטן אינה מסתפקת בביקורת על ערוץ 14. לדבריה, גם התקשורת המיינסטרימית אינה עושה מספיק כדי לשקף את המציאות הפוליטית ואת המאבק על הדמוקרטיה.

היא מתייחסת לנתונים שהוצגו לאחרונה בוואלה על זמן המסך שמקבלים פוליטיקאים שונים, ומציינת את המקרה של בני גנץ ואת העובדה שפוליטיקאים מהמרכז-ימין קיבלו לדבריה חשיפה רבה. היא מזכירה גם את דדי שמחי ובועז ביסמוט, שלטענתה מינפו הופעות טלוויזיוניות לקריירה פוליטית.

אבל הטענה החריפה יותר שלה נוגעת לאופן שבו כלי התקשורת עצמם מסבירים את חלוקת זמן המסך. "אנחנו מקבלים תשובות ברורות שהרוב של הפוליטיקאים בתוכנית, ממש נאמר לנו: 'הרוב של הפוליטיקאים בתוכנית יהיו מהקואליציה'", היא אומרת.

היא מבינה את ההיגיון שלפיו הקואליציה, שמחזיקה בכוח לקבל החלטות, צריכה לתת דין וחשבון. אבל מבחינתה, זה לא מספיק. "אנחנו נמצאים בשנים שבהן הדמוקרטיה הליברלית תחת מתקפה", היא אומרת. "ולתקשורת יש תפקיד חשוב מאוד בבלימה ובהנפת דגלים כדי להיות החזית בסוף, הרשות הרביעית, כלב השמירה של הדמוקרטיה".

לשאלה אם לדעתה התקשורת עשתה מספיק, תשובתה חד-משמעית: "אני חושבת שלא".

לדבריה, היה צריך לדווח יותר על תהליכים שהתרחשו בישראל ובמלחמה, וגם להביא לציבור מידע שאולי אינו נוח לשמוע. "הרבה מאוד פעמים הציבור לא רצה לשמוע, לא רצה לדעת מה קורה באמת בעזה למשל", היא אומרת. לדבריה, שגרירים זרים אמרו לה שישראלים חיים בתוך "בועה" ואינם מבינים כיצד ישראל נתפסת בעולם.

למרות הביקורת על התקשורת, רייטן אופטימית באשר למצבה של מפלגת הדמוקרטים. על רקע הסקרים שמעניקים למפלגה כ-10-11 מנדטים, היא דוחה את הטענה שמדובר בהישג מאכזב ביחס לנקודת הפתיחה.

"באמת? היית מצפה?", היא שואלת. "אני חושבת שעצם זה שאנחנו למרות הקמפיינים ולמרות מכונות הרעל ולמרות המלחמה ולמרות הכל הכל הכל, ולמרות מפלגות המרכז שגם הם עשו עלינו דה-לגיטימציה, למרות כל זה, אני חושבת שלהיות 10-11 מנדטים ואני צופה שגם אנחנו יכולים וראויים להיות יותר".

היא מאשימה גם מפלגות מרכז בכך שהשתמשו במונח "שמאל" כדי להקטין את הדמוקרטים, וטוענת כי מדובר למעשה באימוץ של הקמפיין שמנהל נתניהו. עם זאת, היא נמנעת בעקביות מאזכור מושגים שמזוהים, לפחות בעשורים קודמים, עם השמאל. גם כשהיא נדחקת אל הקיר היא לא אומרת את צמד המילים "מדינה פלסטינית".

בכל הנוגע לעמדה המדינית, רייטן אומרת כי המטרה אינה "לעבוד" למען מדינה פלסטינית, אלא להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "צריכים להיפרד מהפלסטינים, צריכים שיהיו לנו גבולות ברורים למדינת ישראל", היא אומרת.

לדבריה, מדיניות "ניהול הסכסוך" של נתניהו נכשלה, וכך גם הניסיון לענות על האיום באמצעות כוח בלבד. הפתרון, מבחינתה, הוא שילוב בין צבא חזק לאסטרטגיה מדינית: הסכמים, נורמליזציה ובריתות.

בסופו של הריאיון נשאלת רייטן מה תעשה אם בבוקר שלאחר הבחירות תגלה שהקואליציה הנוכחית הצליחה להשיג רוב.

"אני לא נמצאת שם", היא משיבה. "לא יכולה להיות בכלל בהלך רוח שלי באותו מקום. אני רואה את השינוי קרוב".

רייטן מתארת את הבחירות הקרובות כ"גורליות לקיומה של מדינת ישראל" ומדגישה כי היא ואנשי מפלגתה מגויסים לדבריה "24/7" כדי לנצח. "יש לנו תפקיד היסטורי בימים האלה", היא אומרת.

לדבריה, הפסד של המחנה הדמוקרטי יהיה למעשה מתן "קארט בלאנש, באמת צ'ק פתוח לממשלה הזו הקיימת". היא מוסיפה: "אני נושאת איתי על גופי באמת צלקות ופצעים פתוחים מהארבע שנים האלה".

ובסוף, אחרי שיחה ארוכה על פוליטיקה ותקשורת, רייטן נדרשת גם לשאלת הקריירה שממנה הגיעה - הטלוויזיה ו"ערוץ הילדים". היא דוחה את העקיצות של פוליטיקאים על העבר הטלוויזיוני שלה וטוענת כי הניסיון הזה הוא חלק מהדרך המקצועית שהובילה אותה לכנסת. "הניסיון שלי הביא אותי עד הלום", היא אומרת. למרות זאת, כשנשאלת אם יש בה געגוע לתקשורת, התשובה קצרה: "ממש לא"