ביל מאהר ניצל את מונולוג הסיום של תוכניתו "Real Time" במלאת 25 שנה לפיגועי 11 בספטמבר כדי לצאת למתקפה חריפה על השינוי שעברה, לדעתו, התרבות הפוליטית בארצות הברית מאז התמוטטות מגדלי התאומים - ובמיוחד על היחס בשמאל האמריקני לטרור, לאסלאמיזם הרדיקלי ולמלחמה של ישראל בחמאס.
"מאז 11 בספטמבר עברו 25 שנה, ובמשך 25 שנה נשמרנו יחסית בטוחים מאירוע שמתקרב אפילו ל-11 בספטמבר", פתח מאהר. "אולי מגיעה מחיאת כפיים לאמריקנים שגרמו לזה לקרות? כי זה לא פשוט קרה. הייתה מלחמה בטרור - וניצחנו". לדבריו, דווקא במהלך השנים שעברו מאז, אמריקה התרחקה מהבהירות המוסרית שהייתה לה מיד לאחר הפיגועים.
מאהר תקף את הרתיעה הגוברת, לדבריו, אפילו מעצם השימוש במילה "טרור". הוא הזכיר הנחיות של ארגוני עיתונות ושל גופי שידור שקראו להשתמש במונח בזהירות או במרכאות. "באמת? אנחנו כבר לא יכולים פשוט לומר בקול רם מי היו הרעים באותו בוקר?", שאל. "אותם 19 חוטפים חלקו משהו. בואו נקרא לזה השקפת עולם. וזו לא הייתה אסטרולוגיה".
"אתם יודעים מה באמת מהווה מכשול להבנה?", הוסיף. "לשקר." הוא הזכיר את דבריו לאחר הפיגועים ב-2001, אז טען כי "תקינות פוליטית היא משהו שאנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו. רגשות ייפגעו כדי שאנשים אמיתיים לא ייפגעו". אלא שלדבריו, הנכונות לדבר באופן ישיר לא החזיקה מעמד.
מאהר חזר גם לוויכוח שהתנהל לאחר 11 בספטמבר בשאלה אם המתקפה ביטאה "התנגשות בין ציוויליזציות". לדבריו, התשובה היא כן - אבל לא בין מוסלמים לנוצרים: "אסלאמיזם רדיקלי מול ליברליזם מערבי? כן, זה דבר אמיתי", אמר. "אנחנו נלחמים באנשים ששונאים חופש דת, ששונאים הומוסקסואלים וששונאים את הרעיון שנשים הן בני אדם שווים וחופשיים. איך הליברלים הגיעו לצד שלהם? ורבים מהם אכן הגיעו".
מכאן עבר מאהר למה שהוא רואה כאחת התוצאות הבולטות ביותר של השינוי הדורי בארצות הברית. הוא טען כי כיום "לאחד מכל חמישה צעירים אמריקנים יש דעה חיובית על אוסמה בן לאדן", והשווה בציניות את מנהיג אל-קאעדה ללואיג'י מנג'יונה, שהפך עבור חלק מהצעירים ברשת לדמות נערצת.
מאהר אמר כי הוא שומע כיום לעיתים קרובות שהדבר הגרוע ביותר לאחר 11 בספטמבר היה החשד שנפל על מוסלמים חפים מפשע. "כן, איפה שזה קרה - זה היה פסול", אמר. "אבל הדבר הגרוע ביותר ב-11 בספטמבר היה ש-3,000 אנשים נשרפו למוות במשרד שלהם". לדבריו, בקרב חלק מהצעירים השתרשה תפיסה שלפיה ארצות הברית עצמה היא "המדינה הגרועה ביותר אי פעם", ולכן גם מתקפה עליה נתפסת לעיתים באופן מורכב יותר מבעבר.
ואז הגיע מאהר לעזה - שלדבריו היא המקום שבו אותו "בלבול מוסרי" מתבטא כיום בצורה הברורה ביותר. הוא תקף את האופן שבו חלקים בשמאל האמריקני מתייחסים לחמאס, שאותו הגדיר "כנופיית מאפיה של טרור", ולעג לסלבריטאים שהצטרפו לטענה כי ישראל מבצעת רצח עם. כשציטט את הראפר מקלמור כאומר "אני יודע מספיק כדי לדעת שזה רצח עם", מאהר השיב: "למעשה, אתה לא יודע כלום. זה לא רצח עם."
לדבריו, המלחמה בעזה היא "מתקפת נגד במלחמה", ולא ניסיון להשמיד עם. הוא הציג את הסכסוך כחלק ממלחמה ממושכת נגד עצם קיומה של ישראל מאז 1948, וטען כי יהודים הם העם הילידי בארץ אבותיהם. "היי, גאונים", אמר בציניות, "הם האינדיאנים בתרחיש הזה".
מאהר תקף גם את הזמרת אריאנה גרנדה, ששיתפה מסר שלפיו הרעבת אנשים היא "קו אדום". לטענתו, האחריות למחסור במזון בעזה מוטלת על חמאס שגנב סיוע. הוא גם ציטט נתונים שלפיהם ישראל אפשרה כניסת 94 אלף משאיות שנשאו יותר מ-1.8 מיליון טונות של סיוע וכן יציאה של יותר מ-36 אלף חולים לטיפול בחו"ל - נתונים שבהם השתמש כדי לתמוך בטענתו שאין מדובר במדיניות של השמדת אוכלוסייה.
ואז הגיע המשפט החד ביותר במונולוג: "עזה שווה רצח עם - זה שקר. שקר שקל להוכיח." מאהר הפנה מכאן את האש ישירות לעבר המפלגה הדמוקרטית. העובדה שכל כך הרבה דמוקרטים בולטים מאמצים את הטענה הזאת, אמר, היא בעיניו "הרגע הגרוע ביותר של המפלגה מאז שהם ביטלו את תקופת השיקום אחרי מלחמת האזרחים".
הוא תיאר מפלגה שבה מועמדים נדרשים, לדבריו, לעבור מעין מבחן נאמנות בסוגיית עזה: "תגיד את זה. תגיד שזה רצח עם. תגיד את זה". מאהר השווה זאת ללחץ שהופעל במפלגה הרפובליקנית לקבל את טענתו של דונלד טראמפ שניצח בבחירות 2020. "אצל הרפובליקנים יש משהו שאתה חייב לומר, אפילו כשאתה יודע שזה בולשיט: אתה חייב לומר שטראמפ ניצח ב-2020. זו הגרסה של הדמוקרטים לזה".
מאהר הקדיש את סיום המונולוג למונח עצמו. "למילים יש משמעויות אמיתיות", אמר, והסביר כי genocide פירושו הריגה או ניסיון להרוג עם שלם. "אי אפשר פשוט לשנות את ההגדרה של רצח עם כך שהיא תהיה מתקפת נגד במלחמה שבה אנשים, כולל אזרחים, נהרגים. זו כל מלחמה".
הוא ציין את מספר ההרוגים בעזה, שאותו העמיד על כ-73 אלף, וכינה את המספר "טרגי", אך אמר: "לא רצח עם. אפילו לא קרוב". לשם השוואה הזכיר את יהודי פולין: כשלושה מיליון לפני מלחמת העולם השנייה, לעומת כ-45 אלף שנותרו אחריה. "זה רצח עם", אמר.
לדבריו, ההשלכות של הוויכוח אינן מסתיימות בסמנטיקה. מאהר קישר ישירות בין האשמת ישראל ברצח עם לבין העלייה באנטישמיות בעולם. "אם אתם נמנים עם האנשים הרבים ששואלים היום: ההתפוצצות הזאת של אנטישמיות שאנחנו רואים בעולם - מאיפה היא מגיעה?", אמר. "מזה. מכאן היא מגיעה. כי אם אתה באמת חושב שמישהו מבצע רצח עם, כמובן שאתה מרגיש שיש לך רשות מלאה לשנוא אותו. וההיסטוריה מראה שמשום מה, כשמדובר בשנאת יהודים - אנשים לא צריכים הרבה רשות."
כך, 25 שנה אחרי 11 בספטמבר, מאהר לא הקדיש את המונולוג שלו רק לזיכרון הפיגועים. הוא השתמש ביום השנה כדי לטעון שמשהו בסיסי השתנה בשיח האמריקני: מהתקופה שבה אל-קאעדה הייתה אויב ברור, לעידן שבו חלק מהצעירים מביעים אהדה לבן לאדן; מהסכמה רחבה על המאבק באסלאמיזם קיצוני, לוויכוח בשמאל על עצם השימוש במילה "טרור"; ומהתייצבות אמריקנית כמעט אוטומטית לצד ישראל, למצב שבו בעיניו אחת הסיסמאות החזקות ביותר במחנה הפרוגרסיבי היא בדיוק זו שהוא ביקש להפריך: "עזה שווה רצח עם".