אופיומיסט להמונים

אחת התופעות המעניינות של עידן הטלנובלות בטלוויזיה הישראלית, היא עליית כוחם של התסריטאים. כשם שכולם יודעים מי הם עפר שכטר, נינט טייב או יהודה לוי, כך גם ברור הקשר בין ה"שיר שלנו" לאורי גרוס, למשל ושמם של סיגל אבין וגל זייד צף גם בלשונם של הטלנובליסטים הכי צעירים. "נוצר עניין של חיבה לתסריטאי", אומר התסריטאי הראשי של 'טלנובלה בע"מ' לבית HOT, דרור נובלמן, בראיון מיוחד לוואלה! ברנז'ה, "אחד הדברים שמשכו אותי להתעסק בז'אנר הזה, הוא שאתה לא הולך לאיבוד, וגם הסדרות הן מעולות".

נובלמן, שליט המקלדת שהפיחה חיים בטלנובלה שתבוא ביום א' לסיומה, הוא ללא ספק גורם בולט בעידן התסריטאות החדש. סביב שמו ודמותו כבר פרחו כמה מיתוסים, פורומים באינטרנט החלו לעסוק באיש וביצירתו והיו אף שפקפקו בעצם קיומו. ספון בביתו שבהרצליה, הגה נובלמן את אחת הטלנובלות המצליחות ביותר בתולדות הז'אנר, אותה כתב שבעה חודשים, יום כלילה. "אתה יושב, כותב ואוכל, עד שאתה נראה כמו איזה ברבאבא", הוא אומר. לפני חודש וחצי כתב את הפרק האחרון, שישודר ביום ראשון.

את דרכו התסריטאית החל נובלמן תחת שרביטה של סיגל אבין (תסריטאית ראשית בטלנובלה בע"מ, יחד עמו. ל.א.), בסדרה 'מיכאלה', גם היא של HOT. היו מי שכינוהו סינדרלה, לאחר שקיבל מאבין טלפון שמזמין אותו לעבור טסט ככותב, חצי שנה לאחר פגישה יחידה בין השניים בבאר תל-אביבי. אבל הימים האלו נגמרו ומאז אותה הזדמנות שנחתה עליו, הוא עבד את דרכו למרכז המיינסטרים. "איבדתי את הלגיטימציה, אני הכי תעשייתי", משלים נובלמן עם מעמדו, "אני כבר לא הרמת-גני שנפלה עליי הטלוויזיה, כבר לא נינט - אני איש תעשייה מצחין וזחוח".

"מתברר שההומור שהצחיק אותי ואת החבר'ה שלי, מצחיק גם אנשים אחרים", מונה נובלמן את לקחו הגדול ביותר מהיותו יוצר סדרה לראשונה בחייו. ההצלחה של 'בע"מ', היא בהיותה אחת מאותן טלנובלות שהצליחו להפיל בקסמן נערות בנות עשרה מצחקקות למראה אחוריו של עופר שכטר ואנשי ברנז'ה ממושקפים וגלוחי ראש כאחד. "הקטע של הברנז'ה לא היה עיקר הדברים – היה הרבה הומור עצמי ולא בהכרח הומור ברנז'איסטי. זה אולי נראה ככה כי זה עוסק בטלוויזיה", לדבריו, לא כתב על אנשי תעשיית התקשורת, כי למעשה אין לו מושג מי הם אנשיה, אותם הוא ממעט לפגוש, "זה ממש לא מבוסס על אנשים בברנז'ה. אנשים באים אליי ואומרים לי נכון שביססת את הדמות הזו על זה ואת זו על זו. אבל מעולם לא חשבתי על אנשים מסוימים כשהמצאתי את הדמויות".

לא היה פרק אחד של פרי יצירתו שנובלמן הפסיד. לרוב הוא גם היה מרוצה, "יש לי סיפוק גדול ממה שעשינו, אבל קורות גם 'פאלטות'. אתה כותב וכותב בצורה הכי טובה שאפשר, אבל בפרק אין מספיק טיייקים ויש טעויות שעלולות לקרות בגלל הקצב". גם עם שלל הכוכבים שעיטרו את הסדרה, הוא למד לחיות בשלום, "היה פה ללא ספק דרים קאסט. מאחורי הסדרות יש מנגנון מאוד מסור של יחסי ציבור. למדתי לקבל את זה, למרות שזה הפחיד אותי בהתחלה. יש תמיד חששות שהסדרה לא תצליח וכל הבאזז מסביב רק מגביר האחריות עלייך". כאמור הוא אכן חש במלוא כובד האחריות. הוא הקפיד שתהיה לו נגיעה אישית כמעט לכל פרק ופרק, מה שעומד להשתנות בטלנובלה הבאה שיעשה. האחרונה. כנראה.

"רציתי לנוח ובסוף הלכתי על הכדורגלנים. עכשיו זה הולך להיות יותר קל ואני מקווה לחלוק בנטל, כי מה שהיה עד עכשיו, היה 'כלאנובלה'", הוא אומר. "היה דיבור על להמשיך לעונה שנייה של טלנובלה בע"מ או לעשות ספין אוף והאמת שזה לא זה לא רעיון כל כך רע, אבל היה לי חלום לעשות סדרה על כדורגל". וכך הפחד הגדול של כל תסריטאי, שמישהו יעשה את זה קודם, הכריע את הכף ונובלמן החליט להישאר לסיבוב אחרון בהחלט לפני פרישה, לטלנובלה הבאה של הכבלים, הצפויה לעלות בתחילת 2006 בכיכובם של יהודה לוי, עפר שכטר ואחרים, ובה נובלמן ימשיך לשתף פעולה עם גל זייד, וכן עם לימור נחמיאס, שתצטרף אליו גם היא ככותבת. "הרעיון של הכדורגל זה מה שרציתי, עוד מעט כבר נגמרו לי החוויות. זו השאיפה האחרונה שלי בטלנובלה - אם אעשה עוד אחת, זה בגלל שהפכתי לפוץ, רעב לכסף ואז אני מקווה שמישהו יתנקש בי".

לדעת נובלמן - אוהד הכוח רמת גן, אגב - הטלנובלה הבאה שנרקחת בבית דרסט הפקות של משפחת פארן ומשרדי HOT, תהיה גם האחרונה בסגנון עדות ההפוך על הפוך. "דווקא סיפור הכדורגלנים מזמין טלנובלה יותר קלאסית, בלי לצחוק על עצמנו. אבל בכל מקרה, יש לי הרגשה שזה יהיה מצחיק בטירוף".

בינתיים מטפח נובלמן, שלא שכח מאיפה הוא בא, דור חדש של כותבים צעירים, ממש כשם שהוא היה לאחר שסיים תואר בקולנוע באוניברסיטת תל-אביב. "הייתי רגיל להיות מקופח - אשכנזי, הטרוקסואל, עם הכנסה גבוהה. עבדתי קשה ורציתי שכל הכותבים שאיתי יהיו צעירים ורעבים, חיפשתי מודלים כמוני, כי יש בכך יתרונות שהם מגניבים ורעבים. היו תגליות כמו רוני ידור או סער לחמי אבל הבעיה היא לספוג את חוסר הנסיון שלהם. נראה איך נעבוד השנה, זה התאבדות לעבוד כמו בשנה שעברה". גם הפעם, שלא כמנהגו של התסריטאי הראשי הטיפוסי, מתכוון נובלמן לכתוב הרבה מאוד פרקים, אבל העניין האמיתי הוא לדבריו "להביא את העלילה".

"יצרתי שעה של אקספיזם לעם היהודי ומקומנו כתסריטאים מובטח בגן עדן", מסיים אחד הכותבים המקוריים ביותר את שיחתנו בקלישאה המוכרת. ומה הלאה, אחרי הפרישה? החלום האמיתי הוא לכתוב ספר. אבל גם זה מפחיד. "אין לך דד-ליינים, ואני חייב דד ליינים. בספר זה פשוט תכתוב, ומה שיצא יצא".