תשקורת עוינת: איפה הטריבונה?

שריקת הסיום בטדי. אבי נמני החזיר את ניר קלינגר לחיים. אחרי שהשתחררנו מהפקקים סביב טדי חפויי ראש, הגענו הביתה, הלכנו לשירותים, שיחררנו לחצים, התיישבנו בסלון וחיכינו ל"בטריבונה". נו, ההיא מהשנה שעברה. עם המגלומן, הצעקות והליקוקים. חשבנו שאת המחזור הראשון נסגור בכמה דקות עם אבי רצון, אבל יוק. בטח שמתם לב שהמנחה המאוהב בעצמו לא נטל חלק בחגיגת פתיחת העונה של הערוץ, ועמנואל רוזן הפוליטי נכנס לו לסטופקעס.

רצון, הלך המקום בהרכב?

מי אמר? לא, אין מה לדאוג. התוכנית תחזור בדרבי התל-אביבי בעוד שבועיים, עלי. לא פתחנו את העונה כי הליגה יוצאת לפגרה של שלושה שבועות, ולאחסן את האולפן לתקופה כזו היה כרוך בהוצאה כספית גדולה.

רוזן, עלית מהספסל?

יכול להיות שכן... זה עדיין בדיונים, ואני אדע הכל בקרוב.

ואיך זה להיות בנעליים של רצון?

אני מקווה שאני נועל נעליים אחרות...

מאיר איינשטיין, הרכב מנצח?

מה שהיה ביום ראשון זה יום ראשון, אבל לפי מה שידוע לי, כרגע לא התקבלו החלטות.

אמיר הוכפלד, מנהל מחלקת הספורט של ערוץ 10, חילוף מנצח?

אני באמת לא יכול להתייחס לזה עדיין.

רצון אמר שהוא חוזר עוד שבועיים.

אמר? אמר... בקרוב נדע.

דוברות ערוץ 10, רצון ירד ליגה?

עוד לא החלטנו אם התוכנית ירדה או לא, זה עדיין בדיונים. בשלב זה הוחלט שרוזן ואיינשטיין יעשו את תוכנית הפתיחה מטדי וזהו. בקרוב נפרסם בעיתונים את מה שנחליט.

אז לא רק אתם ואנחנו חושבים שרצון, המתלקק כשבאים אליו והלוחם כשלא סופרים אותו, לא מתרומם. כנראה שגם בערוץ 10 הבינו שיש הרבה דרכים לעשות תוכנית ברמה, ובאף אחת מהן רצון לא נמצא. ימים יגידו, אולי הוא עוד ישוב, אבל עצם המחשבה שרק נקרא אותו ב"מעריב" כבר גורמת לנו להנאה.

מהטלוויזיה אנחנו מדלגים לרדיו ולקאמבק הגדול של "שירים ושערים". אז ככה: כגודל הציפייה, גודל האכזבה. שלא תטעו, נהנינו לשמוע את אות השער ואת הדיווחים מהמגרשים בלייב, אבל המחזור המפוצל גרם למעט מאוד עניין ומתח בפרמיירה המחודשת של התוכנית. נכון שזה לא תלוי במנהלי הרדיו אלא באנשי ההתאחדות, אבל מישהו שם חייב ללחוץ על הגורמים הנכונים כדי שיהיו לנו לפחות שלושה משחקים בשעה אחידה. יפה עשו מנהלי התוכנית כשמילאו את החלל עם הליגה הלאומית, אבל רבים מהפרשנים והשדרים פשוט לא מתחברים. כל אנשי החדשות של קול-ישראל, מצאו את עצמם משדרים פתאום כדורגל וזה לא עובד. צריך לעשות שם רענון ולהביא קולות נעימים, זורמים ובעיקר מלהיבים, כדי שגם משחק חסר עניין יקבל אווירה של נאו-קאמפ. לסיום, כיף לשמוע את דני דבורין, אבל ממש לא כיף להקשיב לז'וז'ו אבוטבול.