לסחוט את המיץ

לשטראוס-עלית יש לא מעט קטגוריות שהיא יכולה להתפתח בהן, או לפחות להשקיע בהן את תשומת הלב הניהולית שיווקית, ולמרות זאת היא מחליטה להשקיע חלק ניכר מזמנם של בכירי יטבתה דווקא בקטגוריות משקאות הפרי מבוססי חלב. האם גודלה של הקטגוריה בישראל מצדיק את זה? לא בטוח. בפועל, לא ממש קיימת קטגוריה כזאת בישראל.

השחקנית הגדולה ביותר בתחום, והיחידה כמעט, היא טרה. לפני כשנתיים וחצי השיקה יפאורה-תבורי את ה"ספרינג שיייקר": משקה שייק פירות בקרטון לא מצונן, המשלב פירות ומבוסס על חלב סויה, וגם הוא נחשב למוצר נישה קטן בהיקף המכירות שלו. בענף מעריכים כי התחום הזעיר מגלגל כיום כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה - כסף קטן במונחים של שטראוס-עלית.

בכירי תנובה, לעומת זאת, אמרו לא פעם כי בחנו את האפשרות להיכנס לתחום על בסיס המותג יופלה, אבל החליטו שהקטגוריה אינה גדולה מספיק, וגם פוטנציאל הצמיחה שלה קטן יחסית, ולא מצדיק השקעה מאסיווית בפיתוח מוצרים.

ואולם בשטראוס-עלית יוצאים לדרך, בפעם השנייה, עם מוצר חדש בקטגוריה אחרי שבפעם הראשונה הם נכשלו. הסיבה היחידה הנראית לעין, שבגללה החליטה החברה לשוב ולנסות לפתח את התחום, היא כדי להצדיק את ההשקעה שלה ברכישת 20% מחברת גניר.

גניר היא חברת מיצים טריים המשווקת את פרימור. לפני כ-3 שנים רכשה שטראוס, באמצעות יטבתה, 20% מחברת גניר תמורת 28 מיליון שקל. בשטראוס חשבו, ואומרים גם כיום, כי שילוב פרי עם חלב הוא מוצר עם פוטנציאל צמיחה עצום, ומעדיפים שלא להתייחס למחיר.

לסכום שאותו הוציאה שטראוס לרכישת גניר הצטרפו עוד ארבעה מיליון שקל שהוציאה החברה בסיבוב הראשון להשקת המותג החדש. כעת היא צריכה למצוא דרך להחזיר לעצמה את המיליונים האבודים.