אורי אקרא לו, אורי שלי

נדמה כי קהילת העיתונות מנסה עודה להתאושש גם השבוע ממנת היתר של נשיא קשת המודח אורי שנער, אותה ספגה בשבוע שעבר. פרשיית החיכוך הנמשך בצמרת הזכיינית המשגשגת הובילה לפרשייה, מביכה הרבה פחות יש לומר, שהטרידה כמה מהעיתונאים הפעילים ביותר בזירת התקשורת. כיצד קורה, גירדו בראשם אנשי "הארץ", "מעריב", "ידיעות" ו"גלובס", שראיון שהובטח להם בלעדית, מתנוסס על גבי כל פיסת נייר נחשבת במדינה?

היה זה בלתי נמנע שבשלב מסוים אורי שנער ייאלץ להתראיין. כל עיתון רצה את הכתבה בין עמודיו ושנער עצמו הבין שעליו לנקוט בצעד מסוים אל מול מערכת יחסי הציבור המשומנת של קשת, מולה קשה להתמודד בגפך. שעת הכושר הטובה ביותר, אומרים מקורביו, הייתה רגע אחרי הפיטורים ולפני צאתו לבהוטן ל"טיול ניקוי ראש". לאחר שנכשל ניסיון הגישור, בינו לבין קשת, החליט שנער ללכת לבית המשפט ולתבוע את מקום עבודתו ב-10 השנים האחרונות.

לצד התביעה, הוא ביקש לעשות את המהלך התקשורתי, לדבר לציבור ולהציג את עמדתו. שנער, חמוש בחבר, איש התקשורת חגי אליאס, פנה ככל הנראה ראשית לעיתון של המדינה, כדי לסגור על אותו ראיון בלעדי נכסף. הצדדים יושבים ושנער מתחיל למנות את דרישותיו. מונה ומתקשה לעצור.

בשורת ההתניות, על פי מקור בעיתון: הגדרה מדויקת המתארת לפי אחוזים איזה חלק יתפוס כל נתח מהכתבה. 80% רקע אישי, אומר שנער, האחוזים האחרים יתחלקו בין נושא קשת ועניינים אחרים על הפרק. עוד מבקש שנער להיות המרואיין היחיד בכתבה וגם, אם זה לא קשה, להגביל את מינון תגובת קשת. על פי גורמים בעיתון, ניר בכר, עורך 7 ימים, אינו מסכים למגבלות התמוהות ומבטל, למרות הדיונים המתקדמים, את ההסכם עם שנער. בעוד זה מכלכל את המשך דרכו ועושה צעדיו לעבר מעריב, בידיעות כבר עובדים על סיפור שנער, רק בלי שנער. על המשימה מופקד כתב המדיה רז שכניק.

כשמגיע הנשיא המודח למעריב - שם גם כך לא היו מרוצים מהפנייה אליהם בעדיפות שנייה - שורת הדרישות מדלדלת. אך עיקריה בעיניהם עומדים. לפי גורמים במעריב, את כל הדיונים מנהל חגי אליאס מול אנשי "סופשבוע". לדבריהם, שנער מתעקש שכתב התקשורת יניב זך יראיין אותו, זך ומעריב חושבים אחרת ומציעים דווקא את שרה ליבוביץ'–דר. לא מרוצה גם הפעם, שוב מפנה שנער את הגב בדיון על הבלעדיות, מה שמאלץ את הכתבת המנוסה לצאת למסע תחקיר מעמיק. לטענת מקורבים, הוא חשש שהכתבה תהיה "רכילותית מדי".

שנער, שרצה להיות במרכזו של דיוקן אישי מוצא עצמו ללא ראיון אישי אבל עם שני עיתונאים שכבר הופכים כל אבן בקשת כדי למצוא עליו פרטים. את הגאולה, הניח שנער, ימצא בעיתון לאנשים חושבים.

ואכן ב'הארץ' חושבים, אבל לא חושבים ששנער מעניין דיו כדי למלא את עיתוני מוסף הארץ. ענת באלינט אכן עורכת עמו ראיון מעמיק ומוקפד, אך כשהיא ועורכיה מביטים בתוצר הסופי, אין הם מוצאים לנכון להציב אותו במקום עליו סוכם עם שנער מלכתחילה. גורמים בעיתון סיפרו לוואלה! ברנז'ה, כי המרואיין עודכן שהכתבה שהוא נושאה תועבר למוסף "גלריה" של הארץ, דבר שלא מצא חן בעיניו כלל.

לאחר שהתרוצץ בין מערכות העיתונים ובזבז את זמנו נותר לו יום אחד בלבד לטיסה. אז, כבר פונים אליו שכניק וליבוביץ'-דר לתגובה לתחקיריהם המוכנים. שנער מקבל החלטה ובבוקר יום טיסתו (יום שני שעבר) הוא מתראיין לשניים, כמו גם לרונית ורדי מגלובס.

בקשת לא היססו לשתף פעולה עם שלל הכתבים. שכניק הביא בכתבה שהתפרסמה ב-7 ימים, כתבה מאוזנת, אך נשכנית, בה מתראיינת נציגות מכובדת מקשת בראשותו של יו"ר הדירקטוריון מוזי ורטהיים ולצדו אריה סבן (המייצג את אחיו, חיים, בדירקטוריון). הכל, און דה רקורד, ללא עכבות. שרה ליבוביץ'-דר ב"סופשבוע", יחד עם אסנת כותן, פרסמה ראיון בסגנון עדות הפינג פונג - נוקב ולא מתפשר עם שנער תוך שהיא מביאה תגובות ממחלקת התה בקשת ועד לחבר דירקטוריון. גם באלינט הקפידה לתאר את המציאות העכורה בתוכה טובל שנער לאשורה. אין ולו ספק שהסחרחרת בה הושיב שנער את עורכי העיתונים, כאילו היו ילדים רכים, לא היטיבה עם השתקפותו בפרסומים השונים. מבלי שהמתין לראות את שלל הכתבות, המריא למסעו. אך העיתונות לא נחה.

"אני קורבן של אורי שנער", כתבה רותי זוארץ במאמר שהתפרסם השבוע בגלובס. מתברר שגם היא הכינה כתבה "בלעדית" כששנער כוכבה, מבלי שהייתה עדה להייפ סביבה. זוארץ, מתברר, באמת האמינה כי היא היחידה עד שנחרדה לראות מילים שנאמרו לה אישית מתנוססות אצל האחרים. הבעייה היא שכול היתר התפרסמו בשישי ו"פירמה", לו היא כותבת, יוצא בשלישי.

את תגובתו של שנער להשתלשלות לא ניתן היה להשיג מאחר והוא שוהה, כאמור בחו"ל. מי ששימש לו כיועץ תקשורת וייצג אותו בפני העיתונאים, חגי אליאס, הכחיש לשאלת וואלה! ברנז'ה כי שימש כמתווך עבורו, "אולי פנה אליי כתב או שניים", אמר. הוא הפנה אותנו למשרדה של עו"ד תמר גולן המייצגת את שנער, שם החזירו אל שנער עצמו ואל אליאס. בינתיים גם צפה על פני השטח סוגייה נוספת הקשורה לאליאס, שחשף עיתון 'הארץ'. לפיה, מתברר כי הוא, ידידו של שנער ויועצו, אחראי על מינוי נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה המפקחת על קשת.

בסופו של יום לא ניתן לבטל את העובדה כי הבלעדיות השברירית הזו העלתה סומק על לחיי כמה מיצרני הכותרות בארץ - ששני הגדולים בהם אף בחרו באותה כותרת לכתבת המוסף, למרבה המבוכה. אך המבוכה הקשה מכל, כך נדמה, היא של שנער עצמו. לא ברור כיצד נשיאה לשעבר של אחת מחברות התקשורת המצליחות בישראל, נוהג בחובבנות מטרידה שכזו. על אחת כמה וכמה כלפי אותם כתבים שנהגו בו ובזכיינית בראשה עמד מאז ומעולם בהגינות.