חוצע מייסע

ביום כיפור האחרון, רבים מכם נדדו, אולי, אל מחוזות שבימים כתיקונם לא הייתם פוסעים בהם. ערוצים דוברי איטלקית, רומנית והינדית, נראו לפתע אטרקטיביים לנוכח השיממון היהודי באפיקינו המרכזיים. השאלה, האם כשצפיתם באותם מחוזות מרוחקים, האם שאלתם את עצמכם, עד כמה אתם באמת יודעים מה עובר עליהן? עד כמה התקשורת הישראלית מגדישה מקום לסיפורים, דרמטיים יותר ופחות, המתרחשים בניכר? בתוך שטף החדשות המקומי, בין החיסולים, ההתנתקות, הגדרות ומאבקי השלטון, קשה למצוא מקום הולם למנות מהעולם. ובאמת, מה יותר חשוב – המורדים הרוצחים המונים בסודן או מורדי הליכוד?

השנה הייתה שנה "עולמית" מסיבית מבחינה חדשותית. רק בתחום אסונות הטבע, היינו עדים לצונאמי הקטלני באסיה, להוריקנים בארה"ב ולרעידת האדמה הנוראית בפקיסטן ושכנותיה. העיתונות החלה לעסוק יותר ויותר בעולמנו המתפורר. החזיונות האפוקליפטיים אמנם בלטו, אך האירועים הדרמטיים פחות, נדמה (על פי רב) כי נזנחו. רעש האדמה שארע לפני פחות משבועיים באסיה, הוא מעין מקרה בוחן לתפיסה הצנטרו-ישראלית בה נוקטת העיתונות הישראלית, בעיקר בעיתונים היומיים. כשהתבררו ממדי האסון היה צריך לנבור בעמודים הפנימיים, כדי לאתר את הכתבות המתייחסות אליו. גם בדיווח הראשון, ביום א' שעבר, הסתפקו מעריב וידיעות בהפניות צנועות מהעמוד הראשון, הארץ, שידוע ברגישותו העולמית, נתן כותרת רחבה יותר – אך גם היא צנועה מהרגיל. אז מה קרה בפקיסטן שלא היה בארה"ב לפניה, מדוע היא זכתה לסיקור דל יחסית? האם זו החברה הישראלית שמנוכרת למתרחש סביבה והעורכים מיישרים עמה קו, או שמא זה הפוך?

את עיקר הביקורת המתייחסת לנושא הפקיסטני, ספג מעריב. בעת סגירת מהדורות יום ראשון, בסיומו של ליל שבת, מספר ההרוגים הידוע עמד על כ3,000-4,000, ועם זאת - מעריב הציב רק בוקסה קטנה בעמוד הראשון עם כותרת שקשורה אמנם לאסון, אך התמונה הייתה של מיכל סלמן ז"ל, שנהרגה במפולת הסלעים בהודו. אסון בתוך אסון, גורל ישראלית אחת נקשר בזה של אלפי פקיסטנים. עורכי מעריב נאלצו להתמודד עם השיקולים המתרוצצים בראשו של כל בעל מלאכה עיתונאית – מה לשים בפרונט, את מה שמעניין יותר את קוראינו או את מה שבאמת חשוב יותר? גורמים במעריב אמרו לוואלה! ברנז'ה, כי בתמהיל החומרים היומי של אותו היום באמת הייתה התייסרות כיצד לטפל בחומרים והיא כללה את כל דרגי המערכת. הביקורת, מספרים אותם גורמים, הייתה גם פנימית. אולם בעת קבלת ההחלטה, היקף האסון לא היה ברור עדיין והקומבינה הייחודית מצאה את מקומה בעמוד הראשי.

דסק חדשות החוץ של מעריב מורכב מהעורך, אריק בכר ומכחמישה עורכים ומתרגמים העובדים תחתיו. לעיתון שורה של כתבים הפרושים בעולם, בנוסף לשירותי סוכנויות הידיעות. חלקם פרילנסרים ואחדים עובדי העיתון. דסק החוץ מאויש, כמתבקש, 24 שעות ביממה חדשות והוא פועל גם בשירות המגזין, לבד מעמודי החדשות. למעריב הסכם סינדיקציה עם העיתונים האמריקאים ניוזוויק והוושינגטון פוסט, דבר שמסייע בעיקר בכל הנוגע לפיצ'רים. השבוע התהדר העיתון בכותרת של ניוזוויק, שתיארה את נסיגת ארה"ב מההחלטה לתקוף בסוריה. גם במקרה פקיסטן ובנושאים הקשורים לעיראק ולאפגניסטן, הסכם הסינדיקציה מסייע לעיתון. במעריב גאים מאוד בבמה הניתנת לחדשות החוץ. "בצונאמי מיהרנו לשלוח אנשים למרום ההתרחשות, בהוריקן היינו היחידים ששלחנו לניו אורלינס וגם לטקסס", אומר ראש מערכת החדשות של העיתון, חיליק שריר, "בשנה האחרונה כיסוי חדשות החוץ הורחב לאין שיעור וזאת מתוך החלטה מערכתית". אותה החלטה הביאה ליצירת המדור "360 מעלות", מדור חדשות חוץ שמהווה "אקסטרה", לדברי שריר לחדשות המוכרות. "גם המגזין באופיו נותן יותר חדשות חוץ מבעבר", הוא אומר. למרות התפיסה הזו, עדיין מבהירים גורמים בעיתון, כי מדיניות ברורה באשר להבלטת חדשות חוץ אינה קיימת, האמירה המערכתית האחרונה היא בהתאם לזמן הנתון ולמכלול החומרים של אותו היום.

"חדשות החוץ מקבלות הרבה מקום טוב בחודשים האחרונים", אומר ראש מערכת החדשות של ידיעות אחרונות, ערן טיפנברון. למרות זאת, טיפנברון אינו מכחיש כי בסיקור הרעש בפקיסטן הייתה בעייתיות. "פקיסטן לא רחוקה מהלב ולא מהעין", הוא אומר, "החומרים מפקיסטן – וזה הורגש גם בעיתונות האירופאית - לא היו חומרים נגישים. העיתונאים הזרים יושבים בקראצ'י ולא באיסלאמבד והם מספקים מידע רחוק. הסיפורים האישיים הגיעו רק ביום שני, עד אז היה אי אפשר היה לתת את זה בהרחבה. ברעידת האדמה בטורקיה לפני שנים, היו העיתונאים תוך שעתיים שלוש במקום, והיה קל לייצר עמודים וכפולות". לדבריו, כשיש לך רק ידיעה על רעש אדמה ללא מספיק פרטים, אתה יכול להביא מקסימום 400 מילה ולא יותר.

ראש דסק החוץ של ידיעות הוא שלמה פפירבלט ותחתיו, שלושה עורכים וארבעה מתרגמים שעובדים במשמרות סביב השעון. טיפנברון מודע להתעניינות ההולכת וגדלה בתחומי החוץ בקרב הציבור הישראלי ויש לו כלי מדידה לא רע – האינטרנט. "כמות הכניסות לחדשות החוץ לא תאמן. אלה הידיעות הפופלאריות ביותר בגדול לאורך זמן ואנחנו מודעים לזה ועובדים לפי זה ולכן אנחנו מקדישים עמודים כפולים גם לאירועים "סקסיים" יחסית כמו אסונות וגם לעניינים שוטפים יותר כמו הבחירות בגרמניה".

בעיתון הארץ, יודעים זאת כבר שנים. ההתייחסות לאירועים כלל עולמיים באופן נרחב היא חלק ממדיניות ברורה של העיתון. "יש תפיסת עולם שלא השתנתה כבר שנים והיא שאירועים שקורים בחו"ל גם להם חשיבות רבה", אומר רונן זרצקי, עורך החדשות הראשי של הארץ, "לאחרונה יש שינוי באופן בו אנחנו בוחרים את האירועים שהם בחזקת ערך מוסף. באירועים מרכזיים כמו בחירות בגרמניה, באנגליה או בארה"ב – תמיד יש שם שליח ותמיד עמוד ראשון".

גם להארץ לא היה קל בנושא פקיסטן. "ספציפית במקרה הזה, הטיפול שלנו נבע מהמידע שהגיע נכון לסגירת העיתון. בשבת בבוקר, כשהגיע הדיווח ראשון, סגרנו את הגיליון עם 3000 הרוגים, החלטנו לתת לזה מקום נרחב, למחרת היה ברור שזה הסיפור הגדול". מבחינת זרצקי חלוקת ההתייחסות לאייטמים ברורה. "אירועים דרמטיים שלנו כמובן שנגיב בהתאם, פיגוע למשל. אבל ביום שבו החדשות הן כאלה שלא דורשות שינוי פתאומי- אירוע קלאסי בינלאומי גדול כמו 60 שנה לאושוויץ או אסונות, יקבל את המקום הראוי לו. אני לא אגיד שאין שיקול דעת - יש תפיסה קלאסית שנשמרת והיא משותפת לכל הדרגים – יש כאן עניין גדול באירועים בנלאומיים".

מערכת החוץ של הארץ בנויה מהעורך הראשי ליאור קודנר, מכשבעה עורכים תחתיו ומחמישה מתרגמים. ביום, מספר זרצקי, משתדלים להקדיש שני עמודים בסך הכל לחדשות חוץ. הסכמי הסינדיקציה של העיתון הם עם הטריביון, הניו יורק טיימס והגרדיאן. "מתנה אדירה", מכנה זרצקי את שיתוף הפעולה הזה, "היכולת לקבל כבר בצהריים כמות חומרים כזאת ולבדל את החומרים – זה חלק משמעותי".

זרצקי נזהר מאוד מלבקר את חבריו לעריכה. הוא מודע לתפיסות השונות, בניגוד לתורת העריכה של הארץ. "אני חייב להגיד שזה נותן פרופורציות", הוא מתייחס לטבילתו בחומר החוץ, "זה מאפשר לעורכים תפיסה הגיונית סבירה. אם אתה מייחס חשיבות לאירועים מחוץ לסביבה הקרובה שלך, זה הופך אותך לעורך טוב יותר".