ארבעת המינים - טאלנטים

איך לעזאזל הגיעה גריפין לאן שהגיעה? לא ברור. מי הוציא אותה מיציע אוהדי הכדורסל והחליט שהיא, דווקא היא, משהו לוהט? כפי הנראה רבים עשו את הטעות הזאת וטעו לחשוב שיופיה (השנוי במחלוקת) של גריפין הדקיקה יביא איתו בשורה. ב"משחק החיים" האמינו בה וליהקו אותה לתפקיד הראשי והתחרטו ברגע האחרון, קברניטי MTV חשבו שמצאו לעצמם עוד עדן הראל והתבדו, קסטרו סגרו איתה על קמפיין ושיגרו לעולם את אחד הקטלוגים המבאסים בתולדות המותג. ב"אהבה מעבר לפינה" היא היתה מביכה וב"מתנה משמיים" היא היתה בעיקר פרובוקציה ערומה של קוסאשווילי.

בקי גריפין היא נטולת כריזמה, חסרת כישורי הנחייה יוצאי דופן ובעיקר משדרת חמיצות תמידית ולא נעימה. מי שמתעקש יכול למצוא את טאלנטית הפרווה האולטימטיבית מעבירה את הזמן בערוץ 24.

אילנה דיין, אולי הגברת הראשונה של העיתונות המשודרת, הפכה למותג בתחום העיתונות החוקרת. בלתי מתפשרת, רצינית, עניינית ובה בעת עתירת רייטינג. דיין מצליחה להפוך כל סיפור צהוב לביצת זהב, עטויה בדוק של רצינות. אשה של עובדות, שכל זכיין שמח להתהדר בה. דקותיים לאחר שטלעד החלה לארוז את משרדיה, אילנה כבר מצאה בית חם במשרדי הזכיינית של המדינה, קשת.

ועם זאת, גם לאחר יותר מעשור על מסך ערוץ 2, דיין לא מייצרת באזז משום סוג שהוא, ולמעשה ממוצבת כטאלנט הווינרי-הכי-אפרורי-בנמצא. עם אחת התוכניות הכי מפורגנות בערוץ, שלא לדבר על כך שהיא הוותיקה ביניהן, וכלום - שקט גבעתיימי של שגרה עניינית ונעימה.

מעשה בבועת ענק שמרחפת לה באוויר הפסגות של הפריים-טיים והעיתון של המדינה, כשמפעם לפעם היא נעצרת לסוח באיזו שירה וסיגרים בציבור ב'גנקי', להצחיר שיניים בקמפיין מתוגמל היטב לבנק, או סתם לנשנש ארוחה הונגרית אצל אבא טומי. החיים של לפיד מתועדים היטב ומאוזכרים בקפידה, גם בטור מתוגמל היטב בחסות מוזס. לפעמים נדמה ש'יואבי', 'שתחיה' ו'החזק' היו חלק מחיינו מאז ומעולם.

אבל בואו נודה, ארומת ההצלחה משכרת, אך גם משקרת - לפיד הוא כותב בינוני, איש טלוויזיה חסר מעוף, ובעליה הנאמנים של תדמית עממיקו שקרית ומרגיזה. הג'ל, הטי שירט השחורה, הלוק הדחוס והגוצי, מחוות הגוף הכאילו-מגושמות, המלוות בחיוך המובך והמצטנע – את כל אלה, אלמנטים שחוברו להם יחדיו לכדי ענק הטאלנטים בישראל, קונה התעשייה בשמחה ובעיוורון. וגם אתם, כך נראה, לא תכבו את הלפיד.

לדנה מודן מגיע כל ההייפ, הבאזז, הדיבור, הפירגון, איך שתרצו לקרוא לזה. כמעט ללא תקלות וסטיות בדרך, הפכה מודן לספקית טלוויזיה טובה, מהנה ומדוייקת. כשלצידה ילד הפלא של קשת, התעצבה מודן באופן עצמאי לחלוטין לכדי אשת פלא, כשהיא מצליחה איפה שכל כך הרבה נכשלו ונכשלים – טלוויזיה כיפית ואיכותית, כזו שלא מעליבה את האינטליגניציה של צופיה, בין אם היא משחקת, יוצרת, מתסרטת או מגישה. היא הצליחה להקסים עם דמותה מעוררת האנטגוניזם ב"פלורנטין", הביאה את האלכוהול ושמחת החיים המרירה והתל אביבית לשידור החי ב"יחסים מסוכנים", נתנה דאחקות אינטליגנטיות ב"דאבל דייט" וכמובן, הניחה לפנינו סוף סוף דרמה-קומית רומנטית ראויה, עם "אהבה זה כואב". למרות הציניות המתחכמת ועודף האורבניות, דנה מודן היא המאמי של הטאלנטים - ובצדק.