מאז ימי המכרז, כמו גם במהלכו, מתפאר ערוץ 2 בנוצותיו המגוונות. למרות הנטייה הברורה לכיוון הבידורי המתבקש מהערוץ שהוא צמח להיות ברבות שנותיו, מחייבת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו את הזכייניות לתת דגש ניכר לדרמות ולחומר תיעודי "איכותי".
ואכן, התכנים התיעודיים נוספו, אולם מידת יכולתם לפנות לקהל שצורך בימים כתיקונם חומרים מסוג זה מוטלת בספק. קשת ורשת מתגאות בתוכניות ובסרטים דוקומנטריים בהשקעות ענק, אולם הן אינן יכולות לנתק את הצורך הקיומי שלהן ברייטינג ובמשיכה הבלתי ניתנת לפשרה לאהדת הקהל הרחב.
התיעוד הוא רק פן אחד של 'הערוץ שתיימיות' - ערוץ העם. בין אם מדובר בדרמה, תוכנית אירוח או במשדרי תרבות, האפיל הוא מסחרי עם נטייה המונית ברורה ומתבקשת. מי שמבקש "טלוויזיה אחרת", במרבית מדינות העולם, לוטש עיניים לאלטרנטיבה הבטוחה - הערוץ הציבורי.
לא כאן המקום להרחיב את הביקורת כלפי הערוץ הראשון או להתייחס לטענות על אוזלת היד שהוא מציג בכל הנוגע להצגת אלטרנטיבה לאחיו הקטן והמוצלח. אולם לא ניתן להתעלם מתופעת צמיחת הערוצים שבאים כדי למלא את החלל שהוא מותיר. ערוץ 23 המחודש הוא האחרון שבהם. לפניו היה זה yes דוקו שהחל את דרכו ביולי השנה ולאחרונה הציג גם ערוץ 8 הוותיק לוח שידורים המכונה "סדר יום אלטרנטיבי".
חיבת צופי הטלוויזיה לחומר שהתפתח ולו לרגעים ספורים בזכות המכרז, הוכיחה כי הציבור הישראלי אינו בוחל באיכות והוא אף כמה לה. רשת ה-BBC הבריטית שהפכה שם נרדף לערוץ ציבורי משגשג שאינו מתפשר על תכנים גבוהים, מותירה כמיהה ליכולות האבודות של רוממה. בינתיים הופך המרקם האיכותי של ערוצי הנישה ה"גבוהה" לתחליף העיקרי להמולת הערוץ השני.
זן נכחד של טלוויזיה
"כאזרח אני מאוד מאוכזב מהערוץ הראשון", אומר לוואלה! ברנז'ה מנהל ערוץ 8, סיני אבט. מבחינתו ההצעה של ערוצו לסדר יום אלטרנטיבי באה לידי ביטוי ברצון להציג קולות "לא מושמעים". "כל מה שאנחנו עושים הוא מאוד נדיר בסביבה התקשורת", אומר אבט, "כי זו טלוויזיה שיכולה להיות מבדרת, אבל גם איכותית ולא מסחרית".
ערוץ 8, המוקרן במסגרת HOT, אינו מתרחק בגסות מהמרכז. גם הוא מציג תוכנית תחקירים אגרסיבית ("בולדוג"), גם לו יש כוכבים אטרקטיביים (טל ברמן ב"חדשות המדע") וגם הוא מציג סדרות דוקומנטריות בנושאים סקסיים ("תולדות הבלונד" של אורנה בן-דור). אבט אינו חש בנוח עם המילה קונצנזוס. לדבריו גם התכנים שנחשבים מיין-סטרימים, אינם טיפוסיים בנוף התקשורתי כשהם בערוץ 8. "תולדות הבלונד היא משהו מאוד יוצא דופן וסדרה שתעלה בינואר מספקת מבט על יחסי העבודה מכיוון לא רגיל, מנקודת מבט אחרת שמאוד קשה לקבל אליה התיייחסות בדרך כלל. גם בולדוג, הרבה פעמים אלה אכן סוגיות שעולות במקומות אחרים, אבל אחד לא עושה באמת תחקירים שהולכים עד סוף כמו התוכנית הזו".
עבור אבט וחבריו, ה-BBC, הוא מודל מהותי מבחינת התכנים. את השירות הציבורי עושה ערוץ 8, לדברי אבט, על ידי כך שהוא מספק לצופיו סוג טלוויזיה שהולך ונהיה יותר נדיר. אולם ברור לו שהאלטרנטיבה אותו הוא מציג אינו יכולה למשוך צופה במשך יום שלם, "אין לנו חדשות ולאנשים יש מגוון צרכים שלא תמיד אנחנו יכולים לספק. אבל היום יש הצלחה מסחרית גם לתיעודי. ההצלחה שלנו הביאה לקיומו של yes דוקו, לא סתם הציבו אותו באפיק 8 בלווין".
אדיאולוגייה לצד תכנים אישיים
"אני לא אוהבת את המילה איכות", אומרת מנהלת ערוצי הבית של yes, מיכל בוטל. "מעצם ההגדרה, אפשר לשפוט ערוצי ברודקאסט עד מחר, אבל הרעיון של לענות על הרבה טעמים הוא מסובך לביצוע בערוצים כאלה". בוטל מודעת למורכבות שבקיומו של ערוץ כמו yes דוקו. "פלטפורמה רב ערוצים צריכה לפנות לפלחים שונים שהם גם מכווני קהל, זה לא כמו ערוץ דרמה, יש אנשים עם כל מיני יחסים לדוקו. יש הרבה גוונים וניסינו ליצור משהו נגיש בתוך היצירה הישראלית מגוון, גם כאלו עם אידיאולוגיה וגישה פוליטית וגם דברים כמו ה"חתונה התבטלה", דברים יותר אישיים".
בוטל אינה בוחלת במילה הנדירה בעולם הנישתי, רייטינג. אבל גם היא מודעת לחופשיות הרבה שיש בערוץ כמו הדוקו הלווייני: "בהחלט יש דברים שיכלו להיות בפריים טיים של ברודקאסט. ברור שמה שהם מחפשים זה דוקו שיביא רייטינג, יותר מיינסטרים. לנו יש יותר חופש. חרב הרייטינג היא מעל ערוץ 2. אבל לנו, חשוב כמובן לרצות את לקוחותינו".
"בעקרון, ערוץ 1 היה אמור להיות BBC, תקציבית זה אמור להיות מקום שבו יש BBC אורך נשימה לעשיית סרטים. בדרך כלל לגופי שידור נישתיים, קשה מאוד. המסגרת של יס דוקו, בחמשת החודשים האחרונים, מייצרת סרטי תעודה במעט מאוד זמן", עבור בוטל עצמה, הערוץ הראשון לא נמצא כלל ברשימת הבידוק שלה. "אני לא חושבת שהוא אלטרנטיבה למשהו. אני לא רואה ספורט ולא אקטואליה. הערוץ הראשון הוא נורא יום יומי".
בסופו של דבר, מבהירה בוטל, האלטרנטיבה שהיא מציגה, מתייחסת בעיקר לערוץ 2. "yes weekend, למשל, נולד מתחושת ה'אין מה לראות' בסוף השבוע. אנחנו באים לתת את האופצייה למי שמחפש משהו שהוא לא נולד לרקוד, אלא דרמה טובה".
כסף, כסף, כסף
גם בערוץ 23 לא ידעו איך לאכול את ה"איכות". הסלוגן "איכות היא לא מילה גסה" שליווה את הערוץ במאבקיו לשרוד, הוחלף ל-"23 - טלוויזיה קטנה וחכמה". כיום, למרבה ההפתעה, הוא הערוץ הפעלתן ביותר בעשייה המקורית - יותר מ-40 הפקות מקור נוצרות באולפניו. "השתמשנו במושג של אלטרנטיבה שמשרתת את רעיון הפנייה למגוון האוכלוסיה", אומרת איילת שנהר, מנהלת השיווק של החינוכית.
"העשייה היא זכות הקיום שלנו, כי אנחנו לא נמדדים ברייטינג. בסופו של דבר זה כן התוכניות אם ב'דואט' או המונולוגים של גיבורי הקאמרי והבימה". כאן המודל של הערוץ הוא דווקא Channel 4 הבריטי ולא ה-BBC, "לא ללכלך את המסך ולשמור על ערכים".
כמו בערוץ 2, גם בחינוכית הופנם רעיון הרצועות. "זה נותן תשובות לכך שכל אחד ימצא מה שהוא אוהב", אומרת שנהר, "'המוזה', הפריים טיים וקיבלנו גם המון תגובות מאנשים שרואים את הדברים בלילה, אבל ברור שזה יקח זמן לייצר את הרגלי הצפייה של האנשים". עיקר הבעייה של החינוכית כמו של כל ערוצי הנישה למעשה, היא הבעייה הכלכלית. "הפקות המקור שלנו קטנות בתקציב, לכן אנחנו נאלצים במשאבים מצומצמים לפנות למכנה משותף וגם לחפש את האיכות. את הפתרונות מוצאים בקופרודוקציות בעיקר עם גופים אחרים". אחד משיתופי הפעולה האחרונים, הוא עם "ארץ נהדרת" שהנהיגה לאחרונה רצועת נוסטלגיה.
אך הכסף לא מהווה מכשול רק בכל הקשור בתוכן. "עלתה רצועת הנוסטלגיה ואין תקציבים לפירסום. זה מאוד מתסכל", מגלה שנהר. היא גם מבינה לחלוטין את עמנואל רוזן שהציב את הערוץ שפרסם מודעה פרטית בין השידורים במצעד האיוולת, "זה לגיטימי", היא אומרת.
גם סיני אבט מערוץ 8 מבין את ההרגשה. "אחת החולשות שלנו היא התקציבים שיש בידינו שלא מאפשרים פרסום חיצוני. אנחנו עושים הרבה עבודת יחסי ציבור, אבל לא תמיד המידע מגיע לצופים". כנראה שמשהו מערוץ 1 בכל זאת תופס.