נשים קטנות

.









.

איפה ליל' קים שאלתם את עצמכם? ובכן, פיזית – היא בכלא. מאז ספטמבר האחרון מאכלסת השרמוטה את הקלבוש, אחרי שנמצאה אשמה במתן עדות שקר וקשירת קשר. אז אולי לא הכל מתוק, ובכלא בטח קשה להיות ליידי מרמלד, אבל הקריירה טפו-טפו-טפו דופקת. תדמית הילדה הרעה הפכה עכשיו רק אמינה יותר, והאלבום החדש מוקדש כולו לחייה כאסירה טרייה.

מעולם לא מניתי את עצמי עם מועדון אוהדיה של קים. בתחום שרמוטות הראפ תמיד העדפתי את פוקסי בראון, הביץ' הראשית לגווארדיית טו-פאק. אך עם אלבומה הקודם והמצוין "לה בלה מאפיה" הצליחה הליטלית לקנות את חיבתי. החדש שלה, "The Naked Truth", לא מצליח להתעלות על קודמו. בניגוד להפקה האוריינטלית הססגונית שייחדה את ההוא והפכה אותו לאלבום חמישה כוכבים, בחרה הפעם קים בקו נקי ופשוט יותר. בהתאם לכותרתו, האלבום עירום מפטפוטי פשע, ומסקר באופן דוקומנטרי-משהו את משפטה הציבורי וכניסתה לכלא.

הסינגל "Lighters Up" הוא מחווה קלאסית לשכונה, "Shut Up Bitch" הוא יריקה ישירה בפרצופי הרכלנים, והמעברים כולם מורכבים מהודעות משיבון מעודדות שמשאירים לה כל החבר'ה מהתעשייה בעודה נעולה מאחורי סורג ובריח.

חוץ מזה, יש גם כמה מרכיבים שמבטיחים אלבום כיפי: קים עדיין קרועה על נוטוריוס ב.י.ג ומצטטת אותו ללא הרף, בשיר "Kronik" מתארח סנופ-דוג המגניב מכולם, וברצועה "Gimme That" מהללת קים את הפוסי שלה בפואטיות שאין כדוגמתה. אולי זה לא האלבום המוצלח ביותר של העכברית המתפשטת, אבל הוא ללא ספק בא בזמן הנכון.

ל'יל קים, "The Naked Truth" (הד ארצי, Atlantic)

***+ - 3.5 כוכבים

להיט הרחבות הבוער "Pon De Replay" של האיט-גירל התורנית ריהאנה, הבהיר לי סופית שאם אשמע עוד פעם את המשפט הסופיסטי "היי מיסטר די.ג'יי" בשיר כלשהו, אני מאשפז את עצמי בגהה. אבל לא בשל כך אקטול את הנערה הצעירה ויפת המראה מברבדוס. בעיקר כי דווקא הרצועה הרגילה-אך-נחמדת הזו היא זרזיף האור היחיד באלבום הסולו המשעמם שלה.

ריהאנה, כולה בת 17, היתה סביר להניח מלכת כיתה מן השורה עד שהניח עליה המפיק איוון רוג'רס את עיניו והחליט להופכה לכוכבנית פופ. הביוגרפיה הקצרצרה שלה כוללת אפילו זכייה בתחרות יופי בית-ספרית. מאמם או לא מאמם? רוג'רס, מפיק שועלי במיוחד שכבר תקתק להיטים לכריסטינה אגילרה וקלי קלרקסון, הוא זה שקימבן לילדה אודישן אצל נשיא חברת התקליטים דף-ג'אם, הלא הוא המלך ג'יי-זי. תוך שתי דקות לערך הוחתמה היפיופה המזמרת על חוזה, ותוך גג חמש דקות כבר היה אלבום. או לפחות ככה זה נשמע.

אולי זה סתם כי מקצבי הדאנסהול והראגייטון הכה-אופנתיים בהם מתאפיינת ריהאנה מערערים את בריאותי, אבל סביר להניח שמה שבאמת חורה לי הוא רמתו הבינונית של "Music Of The Sun", אלבום הבכורה שלה. חופשי אפשר להצמיד לרוב הרצועות שבו קליפ אקזוטי בו מפזזת הנערה על חופי הקאריביים כשלגופה שרשרת פרחים בלבד. אבל תכלס זה אלבום פופ דלוח לגמרי. החידוש ל- "You Don’t Love Me (No No No)" של דון פן ממש לא חגיגה, השיר "Let Me" משתדל מאוד להישמע כמו ביונסה, וכל הבלדות חלשות להחריד. הדבר האחרון שהיינו צריכים עכשיו זה גרסא נשית לשון פול. קחי אסימון מאמי, תרימי טלפון כשתגדלי.

ריהאנה, "Music Of The Sun" (הליקון, Def-Jam)

** - 2 כוכבים