יורם מוקדי, יו"ר מועצת הכבלים והלווין
שנת 2005 היתה ללא ספק שנה מרתקת בענף שידורי הטלויזיה. כיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין היה לי הכבוד להיות חלק מתהליכים מרכזיים אשר ישפיעו עלינו, הצופים, ועל תעשיית הטלויזיה במשך שנים רבות.
בשנה זו זכיתי להיות במרכזו של תהליך דרמטי של איחוד הרגולציה על שידורי הטלויזיה. המהלך, פרי יוזמתה של שרת התקשורת דליה איציק, זכה לפירגון מדהים ולקונצנזוס מקיר לקיר, אבל כדרכן של יוזמות מבורכות הוא יעוכב בשל המציאות הפוליטית, אך יצא גם יצא אל הפועל בלבוש כזה או אחר.
לא קל להיות רגולטור בשוק שמונה לא רק את חברות הכבלים והלווין אלא עשרות ערוצים מקומיים, ומספר רב של מפיקים, יוצרים וגורמים אחרים, אשר כולם הינם חלק מעולם מרתק זה. לכל אחד יש השקפת עולם עצמאית וכמובן אינטרס אישי שונה. יתר על כן, מדובר בתעשיה אשר מצויה, מחד, בפריחה חסרת תקדים, עם עשרות ערוצים ואלפי שעות שידור, אולם מאידך שרויה במציאות כלכלית קשה. אך בל נרחם על הרגולטור, שהרי לצד כאבי הראש הוא זוכה, בניגוד לתחומים אחרים, לצפות בפירות מדיניותו באופן כמעט מיידי. כך למשל, כבר בשנה זו פרצו למסך באופן מרשים הפקות מקור איכותיות בכבלים ובלווין.
קצרה היריעה מלתאר את כל ההפקות שראה המסך השנה, אולם קשה שלא לחוש סיפוק בכך שחברת HOT, למשל, מתגאה בדרמות איכותיות (כגון "בטיפול") וחברת יס גאה בפירות השקעתה בסרטים ישראלים (אשר זכו בפרסים רבים במסגרת האוסקר הישראלי). כך גם התחרות המבורכת בתחום הדרמות האיכותיות לילדים (בין "השמיניה" -HOT לבין "בראש גדול" YES ) אשר הינה תולדה של החלטת מועצה אשר התירה תחרות בתחום זה. אכיפה קפדנית של חובות הפקות המקור של הכבלים והלווין אף הביאה לכמות שיא של הפקות מקור לרבות השבת חובות עבר.
בשנה זו הייתי שותף לקביעת כללים להסדרת שיתופי פעולה מסחריים בתוכן (הידועים כ"תוכן שיווקי") בשידורים של הערוצים הייעודיים (ערוץ 9, ערוץ 24 וערוץ המורשת אשר יעלה לשידור בקרוב). הסדרה של "שוק שחור" זה הינה פריצת דרך רגולטורית בישראל ואתגר מורכב ביותר ציבורית ומקצועית.
בעבר היה מי שטען שהגוף שאני עומד בראשו רץ קדימה ומושפע יתר על המידה מהתקדמות הטכנולוגיה. השנה נהניתי לראות כי לא טעינו בצפיית המפץ הגדול בתחום הטלויזיה; ואכן, החדירה המרשימה של שירותי VOD הינה רק הסנונית המבשרת את בואם של שידורי הטלויזיה על גבי רשת האינטרנט. אין ספק כי נושא זה יהיה הפרוייקט המרכזי אשר יעסיק את המועצה בשנת 2006.
שירה מרגלית, מנכ"ל משותף במקאן אריקסון
2005 תיזכר אצלי כשנה בה הוסרו הצעיפים ונחשפה קריסת כל הנורמות הציבוריות. בינוניות ושחיתות וקומבינות תפסו עמדות מפתח בכל צמתי ההתנהלות החברתית והעסקית והכלכלית במדינה. בתוך כך תפס ענף הפרסום פינה אחת בלבד, אך פינה חשובה, במארג הכללי של ההתרחשויות. טיעונים נורמטיבים ראויים למדינה מתוקנת, דמוקרטית ונאורה היו מייצרים שיח חשוב שבסופו כולם היו מרוויחים.
באורח אישי נתקלתי בתופעה מדאיגה בשתי רמות: בצורך להיאבק על חופש הביטוי ובאדישות והצביעות שהפגינו גורמים מקצועיים וציבוריים כלפי האפשרות שהוא יוטל בספק, או לפחות יצומצם שלא לצורך.
יש בישראל כשניים וחצי מיליון בתי אב, שהם יעד למאות ערוצים. אך בהתמודדות מקצועית עם הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו הסתמנה מגמה לצמצום חופש הביטוי, לסתימת פיות מסוימת ולהיעדר הקשבה והאזנה לחרות ההתבטאות של ציבור נאור ומודרני. יותר מכל הדאיג אותי קוצר הרוח כלפי הטיעון המודרני והיעדר הפתיחות מצד הרשות השנייה לראיית עולם אחרת.
הממונים על הרשות השנייה, ולאכזבתי גם הציבור הרחב, לא עמדו על משמעות המאבק. בעוד שתכניות הטלוויזיה מפרסמות סרטים ותכניות ככל העולה על דעתן, לרבות פשיעה ואלימות ומצבים אינטימיים מביכים, לעתים אפילו כדי סטייה, נדרשים המפרסמים והפרסומאים להסתפק בגישה שמרנית ומיושנת וצמחונית, שמרחיקה את הצרכן מעולם הדימויים והאסוציאציות שהוא רגיל בהן בכל ימות השנה מתחומים אחרים של חייו.
למי שממילא משלם ביוקר על זכותו לפרסם את סיורו המסחרי ב-30 שניות בלבד זו מכה כבדה, ומכביד עליו במיוחד כי היא גם בלתי מוצדקת.
האטימות המיושנת והבלתי רלבנטית אינה תורה למשה מסיני. הרי מנגד לרשות השניה, שיש בה סיאוב ניכר הנובע מריכוזיות הכוח בידיים מעטות, מצויה המועצה לשידור לווין וכבלים, שבראשה יורם מוקדי המייצג תפישה נאורה ופתוחה ואנטי-צנזורלית. הוא מבין כי פתיחות והעצמה של התפיסה הליברלית לפיה הצופה בעצמו הוא זה שישפוט את המפרסם וכי שיקול דעתו הוא זה שיקבע היא הגישה הנכונה והראויה.
מוקדי מאמין שתפקידו כצנזור צריך להישמר למקרים בודדים וכי זה אינו תפקידו המרכזי, כשם שהוא מבין שהקפדה מדוקדקת על דקות הפרסומת בשעת השידור היא מיותרת וכי "כוחות השוק" יסדירו בעצמם את היחס בין פרסום לתוכן, כי הרי אם יהיה עומס בדקות פרסומת הצופים יברחו מן הערוץ וכתוצאה מכך הרייטינג יצנח והמפרסמים יפסידו ממילא.
בסופו של דבר חשתי במרוצת 2005 כי נטלתי חלק במאבק חשוב על נאורותה הדמוקרטית של ישראל ועל חרות הביטוי של עולם הפרסום והפרסומאים כחלק ממנה. השופט מר מישאל חשין שאל בבית המשפט העליון בירושלים מדוע איננו יכולים להגיע להבנה עם הרשות השניה על העובדה כי אינם מקיימים את חוק סימון וסיווג בימים שבהם בית המשפט דן בנושאים בוערים כגון ההתנתקות? (זה היה באוגוסט) בליבי חשתי שהוא צודק, אך הצטערתי שיש בכלל צורך במאבק כזה ושאין עם מי לדבר.