.
.
דיק וג'יין (לא) עושים (לי) את זה
משחר ילדותי נדרתי לראות כל סרט של ג'ים קארי. בתחילת שנות התשעים יצאו שלושה שלאגרים, אחד אחרי השני: "המסכה", "אייס ונטורה" ו"טיפשים בלי הפסקה", בהם כיכב השחקן האלמוני-יחסית אז, שכבש אותי עם משחק מוטרף והחזיר את הכבוד לקומדיות האמריקאיות.
השנים עברו, אני התבגרתי, וג'ים הפך לשחקן דרמה מהשורה, שמאחוריו סרטים כמו "המופע של טרומן" ו"שמש נצחית בראש צלול", שגרמו לי לאהוב את הדרמה שלו אף יותר מהקומדיה.
אך קארי לא זנח מעולם את הקומדיות, ועכשיו הוא חוזר עם סרט חדש: "דיק וג'יין עושים את זה", בו הוא מגלם את דיק הארפר, עובד חרוץ בתאגיד אמריקאי ענק, ששאיפתו להתמנות לסמנכ"ל החברה ולהגשים את החלום האמריקאי מתגשמת. אמה-מה, לאחר יום, נופלת החברה עקב תרמית בה (כמובן) רק הבוס, אותו משחק אלק בולדווין, יוצא מרווח. הסיפרו משחק על מקרים דומים שהתרחשו בארה"ב בשנים האחרונות, בעיקר של חברת אנרון, שהתמוטטה בתחילת העשור.
דיק המובטל מתחבר לאשתו המובטלת (טיאה לאוני), ושניהם יחד הופכים לצמד פושעים, קצת שלומיאלים אבל בגדול מצליחים, והחלום של קידום בחברה הופך לזה של להחזיר את הכסף הגנוב של הבוס המניאק בחזרה.
לא ברור אם הסרט מנסה להעביר ביקורת על הקפיטליזם האמריקאי ועל סיפורה של חברת אנרון (שעד שהסרט יצא, אף אחד כבר לא זוכר ממש מה קרה שם), מה שברור - הוא גומר כקומדיה חלשה ומאכזבת, שאותה לא אזכור לג'ים (יש לו מזל). מה שכן, הסרט הוא רק 90 דקות, מה שהופך אותו לסרט קליל וקל לעיכול, שבכל זאת יכול לעבור בצורה כיפית ומצחיקה למעריציו השרופים של הקומיקאי הגדול.
זה אוכף על הגב שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?
כבר הרבה זמן שאנחנו שומעים על הר ברוקבק, אולי הסרט המדובר של השנה (קאובויים הומואים, בטוח שמעתם). אחרי אין ספור זכיות בטקסים שונים ומשונים בתקופה האחרונה, כולל גלובוס הזהב הנחשב, הציפייה גדלה.
"הר ברוקבק" מתחיל ב-1963 ונמשך על פני שני עשורים. אניס דל מאר (הית לדג'ר) וג'ק טוויסט (ג'ייק ג'ילנהול) הם שני קאובויים קשוחים, המקבלים עבודה בחוות כבשים שנמצאת בהר בודד וקר. שני הגברים מפתחים מערכת יחסים מרגשת, הנלחמת בבדידות העצב והקור. במהלך השנים הם מסווים את אהבתם, מתחתנים ומקימים משפחות, תוך כדי ביקור קבוע בהר כמה פעמים בשנה.
אין ספק שאנג לי,הבמאי, קיבל לידיו את אחד התסריטים האמיתיים, הישירים והגדולים של התקופה האחרונה. לי, במאי מוכשר ("נמר, דרקון") מצליח ליצור סרט שעובד מכל הבחינות, מהצילום המרשים לעבודת משחק מבריקה.
ג'ייק ג'ילנהול, הילד החם התורן בהוליווד, מראה שהוא לא סתם טרנד חולף ומוכיח שהוא שחקן איכות מהשורה. אבל ההפתעה הגדולה היא הית' לדג'ר, שמפגין יכולת משחק מרשימה עם דמות עמוקה, מרגשת ושונה מכל מה שראיתם לאחרונה בקולנוע ההוליוודי.
"הר ברוקבק" עוסק בסיפור אהבה לא שגרתי וגם מכוון לנושא ההומואי מכיוון שלא ציפיתם לו (לא, לא מאחורה). כמסמך חברתי עמוק וסרט מרגש, הוא יהפוך בוודאי לקלאסיקה קולנועית. ובשתי מילים, יצירת מופת.