ידיעות מכחיש את טענות בכר

ידיעות אחרונות הגיש בצהריים, באמצעות עו"ד אריאל שמר, את כתב ההגנה בפרשת פיטורי ניר בכר. כזכור, תובע בכר להשיבו לעבודתו לאחר שפוטר לטענתו מסיבות פוליטיות ומושחתות וכן פיצויים בסך מיליון שקל מהעיתון. בבסיס כתב ההגנה נכתב: "כל טענה בכתב התביעה שהנתבע אינו מודה בה במפורש, הרי היא בבחינת מוכחשת".

בכתב ההגנה נכתב, כי "התובע (בכר -ל"א) פוטר על-ידי העיתון מאחר שהפר את הוראות הממונים עליו, סירב לקבל את מרות העיתון והעורך הראשי ויצא ל'קמפיין' נגד העיתון ועורכו הראשי, הממונה עליו. כפי שעולה מהתביעה, התובע ניסה בדרכים שונות, באופן עקבי ומשולח רסן, לערער על סמכותו המקצועית של העורך הראשי, לעשות לו דה-לגיטימציה מקצועית ואישית מול עמיתיו במערכת, התובע ניסה לטענתו לעקוף את העורך הראשי על-ידי פנייה לבעלי העיתון בניסיון "לכופף" את יד העורך הראשי תוך כדי שהוא משמיץ את העיתון וטוען כי הוא פועל שלא 'במנהל תקין'". הדברים הנ"ל, כך נטען בכתב ההגנה, באים לידי ביטוי כבר בתביעתו של בכר.

"לשיטתו של התובע", אומר כתב ההגנה, "'הדלפה' הנעשית על ידי איש בכיר ומרכזי בכלי תקשורת משיחה בארבע עיניים עם הממונה עליו, שבה הטיח בממונה דברים קשים (ולא נכונים...) לאמצעי תקשורת אחרים הנה 'פעולה נורמטיבית ולגיטימית'". בכך מתייחס כתב ההגנה להדלפה, לכאורה, לכתבת הארץ ענת באלינט, שביצע בכר בעניין פסילת התחקיר על אלי לנדאו. בעניין הדלפה זו נאמר: "התובע הכחיש כל קשר עם באלינט... עשה זאת באופן תמוה ובעזות מצח. לנוכח העובדה שבאלינט ידעה דברים שהוחלפו בינו לבין גינת בארבע עיניים וידועים לשניהם בלבד. ואכן, הכחשה זו אינה עולה כאמור בקנה אחד עם "העובדות" שנודעו לבאלינט מתוך שיחתם של גינת והתובע".

"מהלכיו אלה של התובע הובילו באופן בלתי נמנע לפיטוריו מהעיתון, באשר ברור כי לא ניתן להמשיך ולנהל עיתון במצב שכזה, שבו עורך בכיר בעיתון יוצא בפומבי בהאשמות כבדות (וחסרות כל יסוד) כנגד העיתון וכנגד הממונה עליו". כתב ההגנה מצייר את בכר כפועל תוך התעלמות מההנחיות שקיבל וניסיון לבטל את תוקף מעמד הממונים עליו.

כנגד הטענה, כאילו פוטר בכר שלא בתום לב, עונה העיתון, "פיטורי התובע נעשו משיקולים כשרים ולגיטימיים, בסבירות ובמידתיות לאור מעשיו הפסולים כעובד בכיר בעיתון וכעיתונאי והיו כדין מכל בחינה שהיא. בכלל זאת, נערך לו שימוע כדין עובר להחלטה על פיטוריו והוא אינו זכאי לשום סעד מהעיתון".

בזה אחר זה מוכחשים סעיפי התביעה של בכר: "אין שחר לטענת התובע בדבר 'מתיחות תמידית' כנטען בסעיף זה וככל שהיו עימותים מקצועיים בין רותי יובל לבין משה ורדי, אין הם רלבנטיים לתובע ולפיטוריו. הוא אינו גב' יובל וגינת אינו מר ורדי. התובע מנסה "לתרץ" את התנהגותו הפסולה בעניינים שככל שהיו, אינם רלבנטיים אליו, תוך הסתרת עובדות רלבנטיות".

"מה שמכנה התובע 'לחצים פוליטיים וכלכליים המופעלים על עורך ידיעות אחרונות' אינו אלא מתח מתמיד שבו מצוי העיתון, בין רצונו לפרסם מידע חשוב וחדשני, ובין הצורך לדאוג לכך שהמידע יוצג לקוראים ברמה עיתונאית גבוהה".

על פי כתב ההגנה, העיתון מעולם לא "לחץ" על בכר שלא לפרסם תחקיר זה או אחר. עוד נאמר, כי כל התחקירים שביקש התובע לפרסם – פורסמו. כמו כן, מכחיש העיתון באופן גורף כי יש קשר בין תחקיר לנדאו לפיטוריו של בכר: "בניגוד לנטען על-ידי התובע, לא היו 'פרשיות' או ניסיונות להטות את פרסומי המוסף בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית ומשיקולים זרים. התובע מפרש הערות ענייניות שנאמרו לו על-ידי הממונה עליו בצורה מעוותת לחלוטין, נאמן לדרכו הילדותית, חיפש 'קונספירציה' בכל עניין, טריביאלי ככל שיהיה ולהציג עצמו כ'אביר חופש העיתונות'".

מכתב ההגנה עולה לכאורה, כי בכר הפר את הוראות גינת, להעביר לו מבעוד מועד את כל מה שמתעתד להתפרסם בעיתון. בכך, לטענת העיתון, הוא יצר מצב בו גינת שמע לראשונה על הכוונה לפרסם תחקיר על לנדאו מלנדאו עצמו, שהתקשר אליו בהיותו העורך הראשי של העיתון - ולא כתוצאה מהיכרות אישית ביניהם. אז ביקש גינת מבכר לקבל לידיו את התחקיר. "התובע דחה את העברת התחקיר לגינת בתירוצים שונים ומשונים ואילץ את גינת 'לרדוף' אחריו, באמצעות מזכירתו, על מנת לקבל לידיו את נוסח התחקיר". בכתב ההגנה מוכחשת העובדה, כי גינת התחייב אי פעם בפני מר לנדאו שהכתבה תידחה.

"הטענה כאילו גינת 'מתנהל תחת לחציו של לנדאו' היא טענה מחוצפת, באשר התובע הוא שגרם לגינת להיות 'לחוץ', לאור זאת שלא טרח להעביר אליו את נוסח התחקיר". גינת טוען כי מעולם לא החליט לפסול את התחקיר אלא רק סירב לפרסם אותו "מייד", כפי שביקש בכר ובנוסח שהוגש לו ו"אשר היה לקוי בפגמים רבים", על פי כתב ההגנה. עוד נכתב, כי "טענותיו של התובע ל'פגמים' שנפלו בשימוע אינן נכונות כלל וכלל ופיטוריו תקפים הם".

לדברי גינת, בכר מסתיר בתביעתו את העובדה שהתחקיר שפורסם כלל תיקונים רבים ומשמעותיים שהוכנסו בו על-ידי גינת וכי המשקל הציבורי הרב שניתן לתחקיר כתחקיר שיש בו ממש נובע במידה רבה מהתיקונים שהכניס בו גינת ואשר בכר התנגד להם.

בסיכומו של דבר, מבקש העיתון מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף.

עורך 7 ימים המפוטר, ניר בכר אמר בתגובה לוואלה! ברנז'ה ,"אני שמח לגלות שגינת נזכר לגבות בדיעבד את התחקיר שהוא ניסה לקבור בכל דרך אפשרית. אני משוכנע שחבריי בידיעות אחרונות קוראים את מסכת הבדותות ומתפוצצים מצחוק".