חיים במערכה

.







.

הטלויזיה הוקמה ב-1968. שנה אחר כך היא שידרה את מערכת הבחירות הראשונה בתולדותיה.

בבחירות 1969 היינו 'פרימיטיבים' לגמרי. גילגלנו את הניידת הכחולה הגדולה שנקנתה בלונדון במחירי מציאה, אל משרדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – בצריפים של משרד החוץ בירושלים – ומשם שידרנו לילה ארוך ומייגע. עוד לא היה מידגם ולא הייתה גרפיקה ממוחשבת.

התקנו שלוש או ארבע מצלמות באולם המחשבים הגדול, המחשבים אז היו ענקיים וכיסו את כל הקיר, וכשהתחיל השידור התחלנו לשדר תוצאות בודדות, כי עוד איש לא חלם אז על מידגם. שידרנו תוצאה תוצאה, החל מקיבוצים וקלפיות קטנות, ועד לתוצאות מצטברות. היינו קורעים את פלטי המחשב המודפסים שנפלטו מהמחשבים הגדולים, מדביקים אותם על קרטונים, שמים אותם לפני המצלמה וקוראים תוצאות: 'בית אלפא: מפ"ם 95 אחוז, מפאי 3 אחוז, שכונת התקווה' כך וכך – ורק אחרי שעות הצטיירה התמונה. את התוצאות, בהעדר מידגם, שידרנו רק ממש בסיום המישדר, בבוקר. זה היה פרימיטיבי אבל מותח.

ב-1973 היה מתח גדול כי זה היה אחרי מלחמת יום כיפור וההפתעה הייתה כי למרות המחדל, גולדה נבחרה והמערך ניצח. היה ברור שלמרות הכל מפא"י היא כל יכולה ושולטת לנצח נצחים. או כך היה נדמה. כי זמן קצר אחר כך הוריד העם את גולדה מהשלטון, וכמה שנים אחר כך את רבין, פרס, ואת המערך כולו.

1977, שנת המהפך, הייתה בעצם שנה של מהפיכה, במדינה ואצלנו, בטלויזיה. זמן קצר לפני הבחירות ב-17 במאי הקרין בפני דן שילון, אז מנהל החדשות, את המדגם הבריטי של רשת ITN והחליט לקיים, לראשונה בישראל, מידגם בחירות. הוא ראוי לשבח על האומץ שגילה.

עמירם ניר היה ממונה על קלפיות המידגם שאותם ייצרו במחלקת התפאורה של הטלויזיה. כמו במערכות קודמות, המלך היה חנוך סמית הסטטיסטיקאי, שליווה במשך שנים רבות את מערכות השידורים של הטלויזיה בעת בחירות. סמית הרכיב מבנה של 25 קלפיות מידגם. במבצע חשאי יצאו הסטודנטים של ניר לשטח. הכל נבנה באולפן. במוצאי יום הבוחר אני מקבל את התוצאות ורואה כי לראשונה בהיסטוריה מנחם בגין הולך להיות ראש ממשלה בישראל. מהפיכה. אבל אני מהסס לכנות זאת כך. מהפיכה עם בגין לא כל כך הולך טוב אחרי שראש חרות היה במשך שנים 'מוקצה', 'פאשיסט' ומה לא. כמה דקות לפני השידור אני דולה מזכרוני את המילה מהפך ומשתמש בה. איש לא האמין כי אנו מסוגלים לצאת עם התוצאות כבר עם סגירת הקלפיות, אבל כך הווה, מהפיכה בתולדות הסיקור. קלענו בול. התוצאה הסופית של בחירות 77' הייתה מדוייקת כמעט לגמרי, להוציא מנדט אחד מיותר ש'תרמנו' לד"ש.

81' הייתה מערכת הבחירות הסוערת והפרועה מכולן. בכיכרות צילמתי את ההמון זורק עגבניות על פרס, מקלל אותו - והוא מקלל את ההמונים. בגין כבש את הבמה וניצח את פרס והפך למנהיג הבלתי מעורער של ישראל דאז.

כמה דברים שיחקו לטובתו: הוא גאל את המזרחים משנים של קיפוח, הוא עשה שלום עם מצרים, והוא הפציץ את הכור בבגדד עשרה ימים לפני יום הקלפי. זו הייתה השנה של הצ'חצ'חים של טופז, והשנה שבה החלה שקיעתה של תנועת העבודה.

בליל הבחירות עצמו, כאשר לרגעים היה נדמה כי פרס לוקח את הבחירות, הוא הוצג כראש הממשלה הבא של ישראל. ישראל פלג, עוזרו, הכריז: הכירו את ראש הממשלה הבא של ישראל. כולם החלו לשיר ולשמוח, אך סמית מיהר לתקן את עצמו, בגין הוכתר ופרס כונה 'ראש ממשלת המידגם'.

1984 הייתה מערכת התיקו, עדיין בצל ירידתו של בגין, ועם דמותו האפורה של שמיר שלבסוף יצר ממשלה רוטציונית עם פרס. ממשלת אל תעשה זו הייתה, עם עלייה חדה של הימין בישראל ובעיקר של כהנא וחבורתו.


.

בשידור ליל הבחירות של 1988 הייתה לנו פאשלה בראשית המישדר, כאשר המידגם הטעה אותנו ונאלצנו למשוך זמן עד מסירת התוצאות ולבסוף שידרנו את התוצאות באיחור של כמעט שעה.

.

ב-1992 התרחש, כידוע, המהפך השני. היה זה המהפך של יצחק רבין. דקה לפני השידור לא ידעתי אם אני יכול לעלות עם מילת הקסם הזאת שכבר זכתה לפופולריות ונכנסה ללשון היומיום. בשנייה האחרונה החלטתי שכן, כי התוצאות הראו בבירור שלרבין יש בלוק חוסם, כלומר רק הוא יכול להרכיב ממשלה.

זה היה הלילה של רבין עם ההכרזה הידועה 'אני אנווט', וזה היה הלילה של מרצ, שזכתה ב-12 מנדטים, וחבריה כולל יוסי שריד יצאו במחול מול המצלמות.

בחירות 1996 נערכו בצל רצח רבין. נתניהו הכריע את פרס בעימות הטלויזיוני. הוא היה משופשף ומקצועי ופרס לא שיכנע. הדרמה הגדולה הייתה בליל שידור התוצאות עצמו, שייזכר כיום כיפור של הסוקרים. בראשית הערב הוליך פרס והעיתונאים מיהרו להכתירו כראש הממשלה הבא, אך עד הבוקר התהפכה תמונת המצב ונתניהו גבר, כאשר 16,000 קולות בלבד הפרידו בין נצחון של פרס להפסדו.

מערכות הבחירות הבאות היו כבר יותר פרוזאיות ופחות דרמטיות. כשלונו של נתניהו מול ברק דמה בעינינו בתקשורת יותר לטלנובלה, כאשר ביבי נפרד בדמעות מקהל אוהדיו ומזמין את שרה לרדת עימו מן הבמה, וכאשר ברק מבטיח בכיכר רבין 'שחר של יום חדש'. רבים האמינו כי אכן נפל דבר בישראל.

רק במערכת הבחירות הבאה, מול שרון המנצח, הביעו רבים את אכזבתם מברק. זה היה בצל האינתיפאדה ובעיקר בצל אירועי אוקטובר, כאשר 13 מאזרחי ישראל הערבים נהרגו באש כוחות הבטחון, וכאשר אריק שרון מבטיח שלום ובטחון. ההתפכחות הייתה חדה, גם מבחינת הכיסוי התקשורתי.

2006 תיזכר כשנת בחירות מנומנמת, נכון לשעה זו. היא נערכת בצל מחלתו ומורשתו של שרון, עם המפץ של קדימה שמבשר איזו בשלות או בגרות. היא נערכת בצל ההינתקות מעזה, עם ההתכנסות הצפוייה ביהודה ושומרון, עם עליית החמאס, ובצל הכרה גוברת שצריך יהיה להגיע עם הפלסטינים להסדר וכי תם עידן הכיבוש.

בנוסף, היא נערכת בצל השחיתויות שנחשפו. המסר מפרשיות שרון ובלומנטל הוא שמרכז הליכוד, כמו גם מרכזי המפלגות האחרות, כבר לא מחלקים ג'ובים ולכן הפוליטיקה הפסיקה להלהיב. אין שטחים, אין ג'ובים, ואין מנהיגות, אחרי עידן שרון. צריך להתבגר. צריך לנסות ולהיות מדינה נורמלית. ככל המדינות. אשרי המאמין.

חיים יבין