שלדון אדלסון, היהודי העשיר בעולם, מאמין בתנופת עיתוני המטרו. באחרונה רכש אדלסון, אשר שווי הונו מוערך ב-15.6 מיליארד דולר, 50% מהעיתון "ישראלי" שבבעלות איש העסקים שלמה בן צבי, עיתון המחולק חינם ברכבת ישראל, בקווי אגד, בתחנות הדלק "דלק" ובמרכזי עסקים - כך נודע ל-TheMarker.
זוהי ההשקעה הראשונה של אדלסון בישראל. על פי הערכות, אדלסון ישקיע במיזם כ-15 מיליון דולר בשלוש השנים הקרובות. בחברת הירש מדיה, המוציאה לאור את "ישראלי", סירבו להגיב. "חברה פרטית אינה מחויבת למסור פרטים על עסקיה", אמרו.
בעיתון "ישראלי" מושקעים שניים מאנשי העסקים היהודים המוכרים בעולם: אדלסון, בעל המניות הגדול בחברה, והשני, מוכר ממנו הרבה יותר לפחות בישראל - רונלד לאודר, יו"ר אימפריית הקוסמטיקה שהקימה אמו אסתי לאודר, המחזיק כ-8% ב"ישראלי". לאודר נחשב לידידו של בנימין נתניהו, וגם שלדון אדלסון הוא מכר של מנהיג הליכוד. שותפיו מגדירים אותו "ציוני פרו-ארץ ישראל". שלמה בן צבי מקורב לפלג הנצי של הליכוד. בחברה סירבו למסור כיצד נוצר הקשר בין בן צבי לבין אדלסון.
רווחיות תוך 3 שנים
לאודר הוא שותפו של בן צבי בעסקי מדיה נוספים בישראל, באמצעות חברת הירש מדיה. עד לפני כשנה הם היו שותפים בערוץ 10 (לאודר עדיין מחזיק ב-25% ממניות הערוץ) וכן היו שותפים בערוץ הכבלים הכושל "תכלת". כעת הם מושקעים יחדיו בערוץ המורשת שעומד לעלות לאוויר בכבלים ובלוויין במימון פרסומות, יחד עם עמי גניגר, בעלי אולפני הרצליה.
בנוסף בן צבי ולאודר הם הבעלים של העיתונים "מקור ראשון", "הצופה" וכעת גם "ישראלי". שווי הונו של בן צבי, המחזיק גם בשורה של עסקי נדל"ן מסחרי בחו"ל, מוערך בספר העשירים של TheMarker ב-40-20 מיליון דולר.
בראיון עם בן צבי שפורסם לפני כמה שבועות במגזין "TheMarker Week" הוא סימן כמטרה להגיע להפצה של 200 אלף עותקים ליום ולעבור את "מעריב", העיתון השני בגודלו - הן בנתח מעוגת הפרסום בעיתונות (כ-25%), כלומר, הכנסות בסך כ-100 מיליון דולר לשנה, הן בסקר החשיפה השנתי TGI לעיתונים יומיים בימי חול, כלומר,10%-18% מקוראי העיתונים. על פי הערכות מתכנן בן צבי להשקיע במיזם לפחות כ-30 מיליון דולר, בכוונה להגיע לרווחיות בתוך 3 שנים.
חינם זה טוב
"ישראלי" מודפס בתפוצה של 130 אלף עותקים, ויש בו 20-16 עמודים ביום. העיתון מתמקד בחדשות כלליות ובסיפורי צבע המובאים כידיעות קצרות מלוות בתמונות. זאת, בהתאם לזמנם הקצר של נוסעי הרכבות והאוטובוסים - קהל היעד. החוזה עם רכבת ישראל נחתם לחמש שנים ועם אגד לארבע שנים. בתחילת מאי ייכנס לתפקידו העורך החדש של העיתון, אבי רצון, לשעבר עורך מדור הספורט ב"הארץ".
על פי הערכות, בן צבי ניסה לרכוש נתח מ"מעריב", אך המגעים שניהל עם משפחת נמרודי, מו"לית העיתון, לא הבשילו לכדי עסקה. ב"מעריב" סירבו להתייחס לעניין בסמוך לראיון עם בן צבי.
בראיון אמר בן צבי כי לדעתו מודל העיתונות הישן, של עיתונים הממומנים ממודעות, מכירות ודמי מנוי, מיצה את עצמו. "פוטנציאל הגידול של עיתון שנמכר בכסף הוא מוגבל מאוד, כמעט בלתי אפשרי להרוויח ממנו", אמר בן צבי. "לאורך זמן המגמות בעולם ובארץ ברורות - האינטרנט ממוטט את העיתונים. עיתונות המטרו בחינם היא הדבר היחיד שצומח".
רמת קריאת העיתונים המסורתיים בעולם אכן נמצאת בירידה. התאחדות העיתונים האמריקאית (Newspaper Association of America - NAA) מדווחת כי בשנים 2005-'98 ירד מספר קוראי העיתונים הנמכרים בארה"ב מ-58.6% ל-51.6%. גם באירופה המצב אינו מעודד. בספרד, למשל, על פי דיווח "הארלד טריביון" מתחילת פברואר, הפך חינמון הרכבת "20 מינוטוס" לעיתון הנפוץ במדינה.
ככלל, החינמונים היומיים זכו לגידול חד בתפוצתם באירופה - 23 מיליון קוראים ב-2005 - עלייה של יותר מ-33% לעומת השנה הקודמת, על פי "טריביון". העיתונים המסורתיים צופים במגמה המדאיגה ומחקים אותה: יותר ממחצית מהחינמונים באירופה כיום הם מהדורות חינמיות של העיתונים המסורתיים.
בחצי השנה האחרונה גדל נתח השוק של החינמונים באירופה, וכיום הוא גבוה באופן משמעותי מ-4% שבארה"ב. עיתונים חדשים הושקו בספרד, דנמרק, איסלנד ופורטוגל. אלה מתחרים בעיתונים הראשונים כמו "Metro", שהחל בשוודיה ומופץ עתה בכ-20 מדינות בגרסאות מקומיות, וכן "20 מינוטוס" לו יש כמה גרסאות במדינות אחרות נוסף על ספרד. שמות העיתונים החדשים בלטוויה ובליטא מעידים על קריאה מהירה אף יותר: "15 דקות" ו-"5 דקות".
בן צבי אמר באותו ראיון כי הוא בונה על קריאה של 22 דקות ברכבת. "בעיתון 'ישראלי' יש ידיעות של לא יותר מ-300 מילה, כתיבה טיזרית, הרבה תמונות ואינפוגרפיקה", הוא אומר. "עיתון חינם טוב לכולם: למו"ל - כי זה מעט נייר ומעט עיתונאים; לקוראים - כי זה מעניין וזה חינם; וגם למפרסמים. צריך ללמוד מהאמריקאים - חינם זה טוב".