מקאן והלאה

MIP, או בשמה המלא MIPTV, היא תערוכת התוכן הטלוויזיוני הגדולה בעולם. היא המקום שבו מחליפים ידיים סדרות, פורמטים וכרטיסי ביקור - ובכמויות. היא המקום שבו אתה יכול לראות מה הכי חדש, הכי שווה, הכי הולך. מיפ היא המקום שבו מפיק יכול למצוא פורמט חו"לי מנצח ולהביא אותו לישראל, והמקום שבו איש תוכן ישראלי יכול למכור את הפורמט שלו בכל העולם.

ארז טל מוביל את הטבלה עם "הכספת" אבל יש גם את דלית קאהן עם "מכתבי אהבה", אבי אורמוזה עם "החבילה" ועוד. בתחילת החודש הצלחתי להגשים עוד פנטזיה בחיים שלי והגעתי למיפ בשביל לבדוק ממקור ראשון מה כל הסיפור (לחבר'ה מהמשרד, חזרתי עם שיבס ושוקולדים כמו שביקשתם. לאריק, אתה צודק. החיים שלי דבש).

השנה, בשונה מהשנים הקודמות, לא היו הכרזות בומבסטיות במיפ. לא אמרו שהאינטרנט יהרוג את הטלוויזיה או שהריאלטי יהרוג את הדרמה או שהתוכן הסלולרי יהרוג את כולם (למרות שזה יכול לקרות מסיבות בריאותיות לחלוטין). לא היו הכרזות בומבסטיות, אבל הייתה הוכחה למגמה חזקה, עולמית ומתחזקת לכך שעולם הטלוויזיה עובר ל- TVon-demand.

אנשים אוהבים את הטלוויזיה שלהם מתי שהם רוצים ובלי פרסומות. עד כדי כך בלי פרסומות שהם מוכנים לשלם יותר בשביל לקבל תוכנית נקייה וללא ברייקים. הדוגמא המקומית שלנו היא ה-VOD של HOT, והמגמה מתחזקת באופן ברור בכל העולם.

החידוש הטכנולוגי הגדול ביותר בתערוכה היה ה-SLINGBOX, מכשיר חמוד דמוי מטיל כסף שיושב לך על הטלוויזיה ומשדר כל מה שמגיע אליה לכל פלטפורמה אחרת (מחשב נייד, סלולרי).

Cross-media-platforms הייתה מילת הבאז במיפ השנה ומשמעותה היא שמחפשים תוכן שיכול להתקיים בכל פלטפורמות השידור. למען האמת, במצב העניינים כיום, לתוכן ששורד רק פלטפורמה אחת אין בעצם זכות קיום כלכלית. וגם זאת, אפרופו, מגמה עולמית.

ועם כבר נגענו במדיות משלימות או אחרות, כפי שנוהגים לכנותן, אז מסתתרת כאן נקודת אור ישראלית של כבוד מאחר ובתערוכה זכה בפרס פרוייקט ה-blogtv של אתר תפוז (ותודה רבה לך דן, על שהכנסת אותי למסיבה הזאת עם כל הדוגמניות והגבינות השוות), ובשנה שעברה לקחה את אותו פרס גלית שרף מ-chooz על "מי חטף את רייצ'ל B" כך שאפשר כבר לדבר על מגמה יציבה ולתת ריספקט לאחים מהמולדת (ושוב תודה על המסיבה הזאת).

סלבריטאים עם או במשהו, זאת לא תוכנית טלוויזיה - זו מגמה כלל עולמית. כל כך מגמה וכל כך כלל עולמית שהיא חייבת להגיע לסופה. למען האמת היא כבר קצת אחרי הסוף. באיטליה שלחו סלבריטאים לקרקס. בגרמניה שמו אותם ככלי משחק על לוח ענק וביזו אותם בדרכים ססגוניות. ביפן עשו תוכנית על משפט בין שני סלבריטאים שבסופה הקהל מצביע את מי הוא שולח לכלא של 24 שעות.

באנגליה יש את "just the two of us", תוכנית בסגנון רוקדים עם כוכבים רק שצמדי סלבריטאי-מורה לשירה מופיעים בשירה במקום בריקוד. כן, כן זה נראה כמו דה שואו. ומה שעוד יותר גרוע זה שזה גם נשמע כמו דה שואו.

Spy myself - אנשים שרוצים לברר מה החברים ובני המשפחה שלהם באמת חושבים עליהם נעזרים בצוות מאפרים מומחים, עוטים על עצמם תחפושת והולכים לשמוע את האמת שבחיים לא יגידו להם ישירות בפנים.

Black.white - באמצעות איפור מתקדם הופכים לבנים לשחורים ושחורים ללבנים ורואים איך הם מתמודדים עם השוני (מן גרסה לאימא מחליפה רק בשחור ולבן).

unanimous – 16 - אנשים בבונקר ללא אור שמש או תחושת זמן צריכים להחליט פה אחד מי מביניהם ייקח את מליון וחצי הדולר הביתה. כל הצבעה שלא מסתיימת פה אחד מורידה מהסכום שלהם מאה אלף דולר עד שנגמר כל הכסף. גרסת ריאלטי לשניים עשר המושבעים פוגש את קיוב. מהפרומו זה נראה מצוין (מה חבל שאין לנו ביליון דולר להפקות כאלה בישראל).

Survival of the richest - גרסה של היפה והחנון שבה לכל ילד עשיר ומפונק שלא עבד בחיים מוצמד בן עניים ושניהם ביחד צריכים להתמודד עם עבודות שהעשירים בחיים לא עשו בחיים שלהם.

American inventor - כששמעתי בזמנו על התוכנית הזאת חשבתי שהם יעשו משהו מקורי, אבל הסתבר לי שהאמריקאים גנבו את הדרגון-דן הבריטי בלי שמץ של בושה. חבורת ממציאים הזויים עושים פיץ' לחבר שופטים במטרה לקבל תקציב פיתוח להצעה שלהם. מקשריי בארה"ב נמסר לי שזה לא מי יודע כמה מצליח שמה.

בספרד עשו ריאלטי שבו לקחו 10 זקנים ונתנו להם לעשות משימות של צעירים. זה נראה בעיקר מצחיק. לא יכולתי שלא לחשוב על רפי איתן וחבר המופלאים שלו כשראיתי את הפורמט.

Party of six – שעשועון יפני אולפני שבו יושבים שישה אנשים שמאחורי כל אחד מסך. כל אחד מהשישה רואה את כל המסכים למעט זה שנמצא מאחוריו ודווקא זה המסך שהוא צריך לנחש מה מופיע בו. משחק אולפני משעשע מהז'אנר של משחק מכור.

Mr fixit – יועץ ארגוני מתקין מצלמות במשרד ומגלה מי עושה את הכי הרבה בעיות ואיך אפשר לעבוד טוב יותר. ההפקה הבאה של חיים הכט מן הסתם.

בשוודיה עושים תחרות ריאלטי בין שני קבלנים שמתחרים ביניהם מי יבנה יותר מהר גשר או אי שלם. בפינלנד יש תוכנית תחרותית מי יחיה יותר זמן (מוערך סטטיסטית) כשלוקחים אנשים עם הרגלים רעים ומנסים לשנות אותם ככה שתוחלת החיים שלהם תגדל.

באיטליה מצליח שעשועון שמבוסס על משחק קלפים איטלקי ותיק ואהוב. בקנדה מצליח פורמט טריוויה בשם bet your ass שמבוסס על טריוויה ועל משחק הקלפים 21.

מישראל הוצג פורמט מקורי בשם the bubble ("מה נהיה") בו נועלים אנשים למשך שבוע מהעולם ורואים אם הם מאמינים למה שקרה בארץ בזמן שהם היו מנותקים. את החוויה הזאת, אגב, עברתי בעצמי בזמן שהותי בקאן ואני לא יודע למה היה קשה יותר להאמין, לזה שהיה טורנדו בישראל או לכך שעמיר פרץ עומד להיות שר הביטחון.

עד כאן,
ב.י ערן,
קאן.