בספר תחת השם "חרא של פרסום", מחליט דוד פוגל, מי שמחזיק בבעלות מלאה על משרד הפרסום פוגל-אוגלבי (עד לאחרונה פוגלן-לוין), לספר את אשר על ליבו על תעשיית הפרסום ובכיריה. פוגל לא חוסך בביקורת ממתחריו, אך גם את עצמו הוא לא מהסס לבקר במילים בוטות. בעבר היה פוגל-לוין אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל, וכיום הוא מדשדש במורד העשירייה הפותחת של משרדי הפרסום, כאשר הוא מתמודד - בקושי - על מקומו בתוך העשירייה.
"בעוד שהמשרדים החדשים הלכו ופרחו, משהו רע קרה לי", כותב פוגל. "נרדמתי בשמירה. הייתי כל כך בטוח בעצמי ובהצלחתי, עד שהצטרפתי לחטיבה השחצנית שעבדה על פי הנחה שמה שלא יהיה, 'לי זה לא יקרה'. וזה קרה לי, ועוד איך".
פוגל לא מהסס לבקר את משרדי הפרסום הגדולים, שיכולים לזקוף חלק גדול מההתחזקות שלהם על בסיס קשרים עם פוליטיקאים או אנשי עסקים חזקים: כך למשל אדלר-חומסקי (שבעליו, ראובן אדלר הוא ממקרוביו של מי שהיה ראש הממשלה אריאל שרון); גיתם, שבעליו, מודי כידון, הוא ממקורביו של איש העסקים נוחי דנקנר, ועוד.
"לאחר שנרדמתי בשמירה, התעוררתי בוקר אחד לעולם פרסום חדש. גיליתי לא רק ענף פרסום שלא היכרתי קודם, אלא גם מדינה שאיבדה את הבושה... ענף הפרסום הפך לענף עם כללי משחק חדשים ומביכים, לפעמים אפילו משפילים. לפתע הבנתי שאם פעם יכולת לזכות במכרז על תקציב פרסום בזכות הרבה כישרון ומעט קשרים, הרי שהיום התהפכו היוצרות. כדי לזכות במכרז צריך אמנם שיהיה כישרון, אבל בעיקר צריך שיהיו שם קשרים... לא ידעתי איך להתמודד עם התופעה המבישה שהכישרון נדחק הצידה, והמשרד שמנצח במכרז הוא זה שעומד מאחריו פטרון פוליטי או פטרון המייצג את אחת המשפחות העשירות".
מעדיף את נמרודי על פני שוקן
פוגל היה אחד מהפרסומאים המקורבים לעופר נמרודי, מבעלי הכשרת הישוב ומעריב. במשך שנים הוא טיפל בתקציב הפרסום של מעריב. "אם הייתי צריך לצאת לאי בודד, הייתי מעדיף את חברתו של עופר נמרודי על פני הצנון הזה, עמוס שוקן", הוא כותב בספרו. "ואל תטעו, המו"ל של הארץ, עמוס שוקן, הוא מו"ל יוצא דופן. אני לא מכיר עוד עיתון אחד כמו עיתון הארץ, שמקפיד לקיים הפרדה מוחלטת בין מערכת העיתון למערכת המסחרית".
על נמרודי הוא כותב "עופר נמרודי גדל עם יצר של 'להראות לכולם'... הילד הזה היה צריך צריך להצטיין כל הזמן, כדי 'להראות' לאבא שלו, 'להראות' לילדי השכונה. עם היצר הזה מקבל עופר במתנה את הצעצוע הזה ששמו 'מעריב'"... עופר היה שבוי בידי יצריו. כבר אי אפשר היה לעצור את האיש החכם הזה, שהילד שבו השתלט עליו והאיץ בו לשחק עם הצעצוע בגדול".
דוד פוגל ודוד טמיר, מייסד משרד הפרסום "טמיר-כהן" (שהפך לפני כשנה ל-JWT), הם יריבים ותיקים, והאיבה ביניהם היא מן הידועות בענף הפרסום. את טמיר מכנה פוגל בספרו "פרסומאי חאפר". לפני מספר שנים עבר תקציב הפרסום של סובארו מידי פוגל-לוין לידי טמיר-כהן. על סיפור העברת התקציב מספר פוגל: "דוד טמיר הלך לגד זאבי (בעלי יבואנית סובארו. א.צ) מאחורי גבי ומאחורי גבו של מנכ"ל סובארו, ופיתה אותו (להעביר אליו את התקציב) על ידי חוזה שמשמעותו הפסד בטוח למשרד הפרסום", פוגל טוען למעשה כי טמיר-כהן היו מוכנים לעבוד על תקציב הפרסום של סובארו ולהפסיד כלכלית, רק בכדי להעביר אליהם את הלקוח.
בערב העברת התקציב, כתב פוגל מכתב לטמיר: "אין טעם לפרט ולהוסיף את כל מעשיך הרעים, ואת מסכת הרדיפות האובססיוויות שרדפת אחרי... מדי פעם, כשתפסתי אותך על חם, הייתי מתגונן בפחדנות אופיינית ואומר לי 'זה לא אני, זה שותפיי'. אבל יש לי בכל זאת נחמה מפרשת סובארו האומללה הזאת - הידיעה שמהיום והלאה תיאלץ לנהוג במכונית סובארו... רק בגלל העונש הזה הייתי מוכן לוותר על כל המהומה".
טרם התקבלה תגובת דוד טמיר ויפנאוטו, יבואנית סובארו.