התביעה בגין העתקה ב"וסטי" תשוב להתנהל

השופט יעקב צבן מבית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של מיכאל ששר על החלטת בית משפט השלום למחוק את התביעה שהגיש נגד ארנון ומרים מוזס בגין העתקת קטעים מספרו על ידי העיתון "וסטי" הנמצא בבעלותם ובניהולם. כתוצאה מכך התביעה נגד השניים תימשך.

ששר הגיש ב-2005 תביעת פיצויים נגד העיתון בשפה רוסית "וסטי" ונגד מנהליו, ארנון ומרים מוזס. לטענתו, "וסטי" הפר את זכויות היוצרים שלו בכך שהעתיק ופירסם קטעים מהותיים מספרו "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי", ללא ידיעתו וממילא ללא הסכמתו.

שופט השלום בירושלים יואל צור הורה למחוק את ארנון ומרים מוזס מכתב התביעה. החלטתו של השופט התבססה על שני נימוקים: ראשית, אין בפקודת זכויות היוצרים כל סעיף המאפשר הטלת אחריות אזרחית על אורגן בחברה; ושנית, ששר לא פירט בכתב התביעה מה היה תפקידם של ארנון ומרים מוזס בביצוע הפרת זכויות היוצרים, וכל שציין הוא כי הם משמשים מנהלים של העיתון.

ששר לא ויתר והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לדבריו, בפקודת זכויות היוצרים נקבעה אחריות פלילית על מנהלים בתאגיד בגין הפרת זכויות יוצרים ומכוח קל וחומר ניתן להקיש אחריות זהה של נושאי משרה בתאגיד גם במישור האזרחי.

לדברי השופט צבן, המקור החוקי להטלת חבות על מנהל בתאגיד אינו תלוי בפקודת זכויות יוצרים, אלא בפקודת הנזיקין. "עצם העובדה כי אין בפקודה (זכויות היוצרים - ע"א) כדי לקבוע אחריות אזרחית על אורגן בחברה, אינה שוללת הטלת אחריות על פי החוק הכללי".

לעניין העובדה כי ששר לא פירט בכתב התביעה את המסכת העובדתית לגבי כל אחד מהנתבעים, נקבע כי אין לכך חשיבות. לדברי השופט, "די בכך שהנתבעים משמשים כאורגנים בהנהלת החברה כדי להקים עילת תביעה לכאורית נגדם, בשלב כתב התביעה. מסקנה זו מתבקשת מכורח המציאות. תובע המגיש תביעה נגד חברה אינו מצוי בהסדרי פעולתה, תפקידיהם של האורגנים השונים וכד'. התובע רשאי להניח כי מעצם היותו של אדם מנהל בחברה, בידו הסמכויות לאשר, לפקח, ליתן הוראות, וכי הדברים נמצאים בידיעתו או בשליטתו".

השופט הוסיף כי הלכה היא שמחיקת תביעה הינה אמצעי הננקט בלית ברירה ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק.

על כן, סיכם השופט, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי אחריותם של ארנון ומרים מוזס תיבחן לפי דיני הנזיקין הכלליים.