וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כבר שנה, לא הרגשנו כמעט

אתי שכטמן

17.8.2006 / 1:44

שנה מפרידה בין ההתנתקות לבין מבצע צה"ל בלבנון. יואב לימור, רוני דניאל ואלון בן דוד על התנהלות המדיה בשתי המערכות הכל כך שונות

ישראל מציינת השבוע שנה להתנתקות. היום בו רצועת עזה הוכרזה כשטח צבאי סגור והחל פינוי ישובי גוש קטיף וארבעה מישובי צפון השומרון. שנה אחרי ישראל מוצאת עצמה במלחמה. שוב אירוע צבאי בקנה מידה גדול, שוב חום יולי-אוגוסט ושוב התקשורת בכוחות מתוגברים יוצאת לשטח להביא את המראות והדיווחים בשידור ישיר. הפרשנים הצבאיים של הטלוויזיה: רוני דניאל מחדשות ערוץ 2, יואב לימור מערוץ 1 ואלון בן-דוד מחדשות 10, ניסו לעמוד עבור וואלה! ברנז'ה על הדומה ובעיקר על השונה שבין שני הארועים:

לוח הזמנים המפורט של ההתנתקות לפני שנה, לא השאיר לכלי התקשורת מקום לאילתורים: "היה המון זמן להתכונן" מספר לימור, "זה היה הכי קרוב למושלם מבחינת הכנה לסיקור".
בן דוד: "ההתנתקות הייתה מבצע יזום ומתוסרט, ידענו מה התכנית, מה מתחיל ומתי. עבודה משותפת של התקשורת והצבא". רוני דניאל: "בגוש קטיף היינו צריכים לסקר בתנאי של שטח צבאי סגור" .

חזרה לקיץ 2006. השתלשלות האירועים בצפון הפתיעה את כולם. תוך זמן קצר מצאו עצמם כלי התקשורת מדווחים מגבול הצפון. התקשורת לא הכינה עצמה לסיטואציה כה אינטנסיבית וארוכה, אולם ההתעשתות לא אחרה לבוא:

לדעתו של דניאל לא נדרשה כאן אותה ההערכות: "יש לנו בצפון תשתית קבועה, אין שאלה של שטח צבאי סגור - הסיקור היה מקו הגבול ופנימה, מקומות לינה יש בצפון שנשאר ריק. מערכת חדשות צריכה להיות מסוגלת להתארגן בתוך שעות בודדות". לימור: "במצב הנוכחי הכל קרה מעכשיו לעכשיו, והתגלגלנו לתוך מלחמה. אולם המערכות כל כך מתורגלות בגלל ארועים כמו פיגועים לצערנו, כך שצוותים מיד הועלו לצפון".

הפחד מגיע בדיעבד

תרחישי האימה אליהם נערכו בצה"ל ובמשטרה בעת הפינוי בעזה ובשומרון לא השאירו את כלי התקשורת אדישים, בפועל ההתנגדות היתה מאופקת. הלחימה בצפון העמידה גם את צוותי התקשורת חשופים בפני פגיעה: "בהתנתקות הסכנה הגדולה ביותר הייתה שיזרקו עלינו דברים: שקיות מים וביצים, פה קיימת סכנת חיים. ירו עלינו מנשק קל ועד מרגמות וקטיושות" מתאר יואב לימור.

"כשנשמעת אזעקה וכולם נכנסים למקלטים", מספר רוני דניאל, "אנחנו יוצאים החוצה, אין ספק כי זה מסוכן אך לא ננהג אחרת, באו לכאן כתבים מכל העולם ורובם עשו אותו הדבר". אלון בן דוד מספר על תחושות צוותי הצילום: "באופן טבעי זה מפחיד, אבל יש משימה ואתה עושה אותה – הפחד מגיע בדרך כלל אחרי. אם מישהו מהצוות רוצה להכנס למקלט לא אגיד כלום, על עצמי אקח אחריות".

יואב לימור מסביר כי העובדה שתרחישי האימה שנצפו בהתנתקות לא התקיימו השפיעה על נושאי הסיקור "התכוננו בהתנתקות לאש וגופרית, בסוף היה מינורי יחסית, דבר שהביא אותנו, הכתבים הצבאיים, לשדר גם דברים אחרים, לא רק צבא. הפעם יש 2 חזיתות: צבאית ואזרחית. אני לא מתיימר להיות סופרמן, זה פשוט לא יהיה נכון. החזית האזרחית דורשת קשב ותשומת לב והחזית הצבאית דורשת מקצועיות וניסיון, קיימת חלוקה דיכוטומית ונכונה. אי אפשר לצפות שהכתב הצבאי יעשה כתבה על החיילים ההרוגים וגם על המשפחות שעוזבות במקביל".

אלון בן דוד: בהתנתקות הכל היה מתוסרט, היה מימד תיאטרלי. בדרך כלל הטלויזיה מסקרת אחרי, אם מזירת פיגוע ואם לדוגמא בקרב במרון א-ראס, כשהכל קורה מעכשיו לעכשיו ומעבר לגבול. לפני שנה צפינו במחזה ידוע מראש, היינו בשטח והעברנו דרמה בשידור חי".

התמונה בשלמותה?

רוני דניאל עומד על הבדל משמעותי נוסף בין האירועים והוא הזמן: "בהתנתקות דיברו על שבועיים-שלושה וזה נמשך כמה ימים ואילו הפעם אמרו שהלחימה תארך 10 ימים ועבר כבר יותר מחודש".

האם הצליחו הכתבים להעביר את התמונה בשלמותה בימים אלו לעומת ההתנתקות אשתקד?

רוני דניאל: "היו שני סיפורים במקביל – העורף שנפגע והלחימה שהתנהלה בשטח לבנון. אז בימים הראשונים הייתה החלטה שהתקשורת לא תכנס עם הכוחות – בסדר, אבל מרגע שזה השתנה הצלחנו להביא לצופים תמונה כוללת. אך כשאתה מדווח על הפעולה הצבאית, מהלך זה או אחר, אתה צריך לדווח על דברים שעל פי רוב אינך רואה בעיניך אלא מסתמך על מקורות".

לימור: "בהתנתקות הייתה שקיפות, יכולתי להיות בכל מקום והצלחנו להעביר תמונה כוללת. הפעם אנחנו נמצאים רק בחצי מהמקרים – אלו שמתרחשים דרומית לגבול לבנון, לכן לא ידענו ב-100% מה קורה בלבנון".

בן דוד: "במלחמה הזאת הייתה תמונה הכי מעמיקה שהייתה אי פעם במלחמה בישראל ועדיין חלקית בלבד. יש לזכור שהלחימה התבצעה בשטח אחר כך שכפי שקורה בדרך כלל בסיקור מלחמה ישנם פערים רבים של אינפורמציה".

ומה לגבי הביקורת שמעבירה התקשורת על הדרג הצבאי?

רוני דניאל: "העיתונות במהותה תמכה במהלך ההתנתקות והצבא עשה מהלך מאוד מרשים, בהתנהלות, בקומבינציה של נחישות-רגישות. לעומת זאת בלבנון לא היה ביצוע מוצלח כל כך. לכן הגורם המבצע היה נתון לביקורת". אלון בן דוד : "בהתנתקות כידוע הביצוע היה הכי קרוב למושלם, מה שאי אפשר להגיד על המלחמה הזאת. יש שוני במהות האירועים. יואב לימור: "אין מקום להשוואה, שני האירועים שונים בתכליתם באחד לא היו נפגעים והפעם יש הרוגים, אני משתדל תמיד להיות הכי ענייני".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully