התקשורת ההמונית בישראל עומדת באחרונה בפני מתקפה חסרת תקדים של קוראים, מאזינים וצופים, שלא מוכנים לקבל את התנהגותה במלחמת לבנון השנייה, כנראה גם בגלל התנהלות המלחמה ותוצאותיה. הגופים הממונים על התקשורת מנסים, אמנם בהיסוס, לנקוט עמדה, אבל לא מסתירים את חוסר שביעות רצונם ממנה.
האגודה לזכות הציבור לדעת ועמותת אומ"ץ מבקשות להקים ועדה חיצונית ובלתי תלויה שתבחן את שלל הטענות נגד גופי התקשורת הממלכתיים והפרטיים. השר הממונה על רשות השידור ומועצת הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו כבר דנו בסוגיה. מנכ"ל רשת החליט לבדוק את הנושא החשוב הזה בביתו, ורוב כלי התקשורת הפרטיים כבר עשו כך בישיבות מערכת מיוחדות. המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום האתיקה של משכנות שאננים בירושלים ערכו יום עיון מקיף, שבו השתתפו רבים מעיתונאי ישראל.
בהתנהלות כזו טמונה סכנה חריפה לחופש העיתונות. יש בה, למעשה, הבעה מוחלטת של חוסר אמון בתפקידה של עיתונות עצמאית בחברה דמוקרטית - וניסיון ברור להצר את צעדיה בעתיד.
ראוי להשאיר את בירור הנושא בתחומם של מערכות העיתונים והגופים המשדרים ובידיהם של גופים ציבוריים חסרי פניות כמו מועצת העיתונות לדמוקרטיה או האקדמיה. כמובן, חשוב יהיה לפרסם ברבים את מסקנות הבירורים האלה, אך לא להפוך אותן לחרב פיפיות נגד העיתונאים וגופי התקשורת, שעושים בכל יכולתם להביא לידיעת הציבור את מהלך ההתרחשויות בכל נושא.
התקשורת כיום שונה במהותה מהתקשורת שפעלה בישראל ובעולם רק לפני דור או שניים. הטכנולוגיה השתנתה: שידורים חיים ורציפים, אינטרנט, תחרות בין כלי התקשורת מכל העולם, טלפונים ניידים ומצלמות דיגיטליות שזמינים בכל מקום, לרבות שדה הקרבו. כל אלה מקלים על התקשורת, אבל גם מסבכים את עבודתם של הכתבים ועורכיהם, והופכים אותנו, צרכני התקשורת, ל"זכאי זמינות" של ההתרחשויות למיניהן, בהיקפים ובעוצמות שעוד לא חווינו כמותם בעבר.
שלוש דוגמאות מסבירות את מהותה של התקשורת והחשיבות של עצמאותה, גם בעת מלחמה:
1. בגלל הטכנולוגיה שבמסגרתה פועלת כיום התקשורת האיש בעל העוצמה הגדולה בעולם - נשיא ארה"ב - ואחרון אזרחיו יודעים באותה שנייה אם אסטרונאוט אמריקאי נחת על הירח.
2. ג'ון קנדי, נשיא ארה"ב, נזף בעורכי העיתון "ניו יורק טיימס" על שערכו צנזורה עצמית ולא פירסמו מראש את התוכנית של ממשלו לפלוש למפרץ החזירים בקובה, אף שגונבה לאזניהם ידיעה על כך. נימוקו: במקצוע העיתונות, אסור שיהיו "פרות קדושות". אם הייתם מפרסמים, הפלישה לא היתה מתבצעת ומארה"ב היה נמנע בזיון גדול.
3. בשבוע שלפני מלחמת יום כיפור שלושת העיתונים הגדולים בישראל הגישו לצנזורה הצבאית ידיעות על ריכוזי צבאות סוריה ומצרים לאורך גבולותינו, אך הצנזורה מנעה את פרסומן. אם העיתונות בישראל היתה מפרסמת, ייתכן שחייהם של חלק מ-2,650 חיילינו היו נחסכים. אולי היינו מגייסים בזמן את יחידות המילואים, ואפילו ייתכן שכל המלחמה הנוראה שנכפתה עלינו היתה נחסכת.
תפקידה של עיתונות אחראית במדינה דמוקרטית הוא לחשוף ולפרסם כל מה שראוי לפרסום, גם בעת מלחמה. זכותו של הציבור לדעת, משום שרק הוא נדרש לשלם את המחיר.
הכותב הוא מייסד חברת התקשורת "טלעד"
למה התקשורת תמיד אשמה
עוזי פלד
11.9.2006 / 14:08