מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
איך סיקרה התקשורת בעבר פיטורי עיתונאים?
בחזרה לעתיד: האם להתכונן ל"מגבית הבטחונית"?
איך סוקרו הגזירות הכלכליות בעיתונות של קום המדינה?
זו מסורת שהשתרשה בעיתונות הישראלית: מאמץ להימנע ככל האפשר מפרסום תיקוני טעויות והתנצלויות. אין דבר השנוא על כתבים ועורכים מאשר להודות בטעות, או לבקש את סליחתו של מי שנפגע מפרסום שגוי או פוגעני. אם אתם נתקלים, לעתים רחוקות למדי, בתיקון או התנצלות, הרי זה רק משום שבית משפט או בורר חייב אתך העיתון לפרסם זאת. או שזה חלק ממאמץ למנוע תביעה משפטית, או לצמצם את הסכנה של הפסד בתביעה כזו נגד העיתון.
יש בעולם ארגוני תקשורת שאינם רואים בכך בושה. הניו-יורק טיימס, למשל, מפרסם מדי יום באחד מעמודי הכפולה הראשונה מסגרת קבועה הכוללת תיקונים והבהרות. עורכי העיתון מסבירים כי ברור להם שהפקתו של עיתון, שיש בו עשרות אלפי מילים, נעשית תחת לחץ זמן ומשום כך עלולות ליפול בו שגיאות. זו חובתנו לקוראים, הם מוסיפים, לתקן מהר ככל האפשר כל טעות שנפלה. תיקון כזה רק מוסיף למוניטין של העיתון, לא פוגם בו.
סוג אחר של הודעות התנצלות צצו בעבר לעתים קרובות במסגרת של מודעות פרטיות. קיללת מישהו בלשכת העבודה? דיברת לא יפה אל האחות בקופת חולים? נהג האוטובוס הרגיז אותך ואמרת לו מה אתה חושב עליו? לפעמים הועמדו עבריינים כאלה לבירור במוסד מפלגתי או במסגרת אחרת נדרשו להתנצל בפני הציבור הרחב. בעמודי "דבר" ההסתדרותי, וגם בעיתונים אחרים, ניתן היה למצוא מודעות רבות כאלה .
כך למשל פרסם בשנת 1951 מר משה פינקלקראוט מודעה קטנה בכותרת "התנצלות" בעמוד 3 של "דבר": כתגובה אימפולסיבית על שקראה לי בשמות בפומבי התקפתי את גב' ברוריה פרלמן ופגעתי בכבודה, ועל כך אני מבקש את סליחתה".
שנה קודם לכן נקרא לבירור אשר גולדשטיין על מעשה דומה. הפרשה נסתיימה, ככל הנראה, במודעה בתשלום שפרסם בשני עיתונים " דבר" ו"על המשמר": "בהתאם למסקנות הוועדה שליד מועצת פועלי חיפה, אני החתום מטה, מבקש בזאת את סליחתו של הח' מנחם מלצר על העלבון שגרמתי לו".
תחום נרחב אחר של תיקוני טעויות עוסק לא בתוכן המערכתי, אלא במודעות. טעויות באיות, שיבושי שמות ועוד מיני תקלות, מביאות לעתים לפרסום תיקונים. במקרים רבים הקורא אינו יודע אם הטעות היתה של מוסר המודעה או של מי שהכין אותה לדפוס במשרד פרסום או בעיתון. לעתים מדובר בתיקון טעויות מביכות בשמותיהם של אנשים שנפטרו, בשעות נסיעה של אוטובוסים ורכבות, במחירי מוצרים, ואפילו בטעות שוודאי עוררה פרצי צחוק בחיל הים: יד אלמונית שהפכה את ספינת הטילים לספינת טיולים.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"