מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
איך נראה סיקור האולימפיאדה לפני 60 שנה בעיתונות העברית
רשמית הוא נקרא "מעשר". כל חקלאי בארץ ישראל נדרש לשלם מדי שנה לפקידיו של השולטן הטורקי עשירית מהכנסותיו. אבל כשהתנפחו הוצאות השלטון, נקבע כי אין די במעשר: שיעור המס הועלה ל-12.5 אחוז. כשהגיעו הבריטים לארץ חלו כמה שינויים בחוקי המסים, אבל כפי שדיווח "דואר היום" לקוראיו, חלק ניכר מהם נותרו תקפים גם בעידן החדש. מס הבהמות, למשל, שקבע תשלום שנתי קבוע על כל עז או כבש (4.8 גרוש מצרי), גמל או ג'מוס (12 גרוש מצרי) ואפילו חזיר (9 גרוש מצרי). כמו תמיד, היו גם פטורים: גמל המשמש לחריש פטור ממס הבהמות.
המונח "גזרות" היה שמור באותם ימים לתקנות דרקוניות של השלטון למניעת עלייה ולאיסור על רכישת קרקעות, אבל גם בלעדיו עקבו עיתוני הישוב היהודי בטרם מדינה אחר המסים העולים. בהם גם היטל הגפרורים. עם הקמת המדינה נהפך מיד המיסוי לנושא לוהט בוויכוח האידיאולוגי והמפלגתי. מס הבהמות אמנם בוטל, אבל המס על טבק ומוצריו, כמו גם אלכוהול, המשיך לשמש, כפי שהיה מאז ומעולם, מקור הכנסה חשוב לכל שלטון.
מחיר הסיגריות היה ונשאר עניין רגיש. גם בימי מלחמה וצנע, ואולי דווקא אז, הסיגריות היו חלק בלתי נפרד משגרת יומם של גברים וגם נשים. בימי המנדט היו בארץ עשרות מפעלים לסיגריות, שמוצריהם זכו למיתוג עברי פטריוטי כמו "ניצחון", "עלייה" "הפועל", "התקווה", "כנסת" ואפילו "הבימה". לפעמים, כמאמץ לקידום מכירות, הורידו היצרנים את המחיר. אבל השלטון, מצדו לא היסס להעלות את המיסוי עליהן, בין היתר לכיסוי הוצאות הביטחון, עם מסים ומלוות שכונו, לדוגמה, "כופר היישוב" ואחר כך "יהב המגן". כך גויסו העשן והניקוטין להגנת המולדת.
אין חדש תחת השמש: הריטואל הקבוע של העלאת מסים, ישירים או עקיפים, כדי לכסות גרעון בתקציב היה מלווה תמיד בסיקור עיתונאי דומה להפליא. תחילה הדלפות על דיונים סודיים ועל אפשריות שונות למיסוי, ואחר כך נוחתות הגזרות בכותרות הראשיות, מלווה בוויכוחים פוליטיים. "מכה נוספת להמוני העם", כלשון הכותרת ב"על המשמר" ב-1951, ומעטפות הארכיונים בעיתונים מתמלאות מאז עוד ועוד בכותרות דומות.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"