מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
איך סוקרו הגזירות הכלכליות בעיתונות של קום המדינה?
איך נראה סיקור האולימפיאדה לפני 60 שנה בעיתונות העברית
מה קורה כששמיכת התקציב איננה מסוגלת לכסות את הוצאות הביטחון? פרנסי המדינה מנסים לקצץ פה ושם, אבל לפעמים אין בכך די. במיוחד כאשר הצבא נדרש להצטיידות במערכות נשק חדשות. ואז, כשאין ברירה מכריזים על מגבית מיוחדת שתיתן מענה לצרכי הביטחון, במיוחד להוצאות הרכש.
בהיסטוריה של היישוב בארץ ישראל, וגם לאחר הקמת המדינה, היו כמה וכמה מגביות ביטחוניות כאלה. לפעמים היה מדובר בקריאה לציבור לתרום, במקרים אחרים זה היה פשוט מס. לעתים כינו זאת "מלווה": האזרח מעניק הלוואה לממשלה, ומקבל אותה מאוחר יותר כאילו קנה אגרת חוב ממשלתית.
לפעמים הצליח המוח היצירתי קצת יותר, ובחר בשמות שמשקפים את הצורך הביטחוני הדחוף. כך היה ביולי 1938, כאשר מוסדות היישוב הכריזו על "כופר היישוב": מס שהוטל על סיגריות, על נסיעה באוטובוסים ובמוניות, על ביקור במופעי תאטרון וקולנוע ואפילו על שוקולד. הכסף נועד לביצורים, לאימונים ולהקמת ישובי חומה ומגדל. "כופר היישוב" החזיק מעמד עשור, עד הכרזת המדינה.
בראשית 1956, נוכח ההצטיידות המואצת של הצבא המצרי בנשק סובייטי החלה ישראל ברכישת מטוסי קרב וטנקים מצרפת. באוצר לא מצאו פתרון אחר אלא להטיל מס נוסף. כדי לנצל את הרוח הפטריוטית הודגש שמטרת המס היא מימון רכישת הנשק, והוא כונה "יהב המגן". מומלץ היה לציבור לא לנסות להעלים מס כשמדובר ב"יהב המגן", כי הכספים הללו נצבעו בחאקי ומטרתם האחת היא רכישת טנקים ומטוסי קרב חדשים.
גם אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, עם פרוץ מלחמת ההתשה, נדרש הציבור לתת ידו לרכש צבאי. באותם ימים ניהלה הממשלה משא ומתן עם הממשל האמריקאי על רכישת מטוסי פאנטום, שנועדו לשדרג באופן משמעותי את יכולותיו של חיל האוויר. הפאנטום הצטייר באותם לא רק כסמל לידידות המתהדקת עם המעצמה הגדולה ארצות הברית, אלא כהוכחה נוספת לעליונותה הצבאית של ישראל. כאשר העיתונים מלאו ידיעות על קרבות בחזית תעלת סואץ, העם נתן את ידו לרכישת עוד גלגל ועוד בורג לפאנטום. וחיים חפר כתב מקאמה מיוחדת על "ביטחון וכסף" כדי לעודד עוד ישראלים להכניס יד לכיס.
זו לא היתה הפעם האחרונה שהציבור נקרא לממן הוצאות מלחמה, מעבר למסים הרגילים. כך היה ב-1974, לאחר מלחמת יום כיפורים, וגם ב-1982, כשהוטל על הציבור "מלווה שלום הגליל". מלחמת לבנון הראשונה לא הייתה אמנם מלחמת אין-ברירה כמו קודמותיה, אבל גם הפעם לאזרח הישראלי לא היתה ברירה: למלחמות יש מחיר.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"