פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גמילות מתחסדים

      לשון העצומה הקוראת שלא לסגור את אתר האינטרנט "בחדרי חרדים" מלמדת שוב עד כמה נופח אצלנו ערך חופש הביטוי, גם כאשר הוא משמש מפלט לסתם מנוולים או עבריינים כבדים. דעה

      היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, שוקל לסגור את אתר האינטרנט "בחדרי חרדים", לבקשת המשטרה, זאת לאחר שכמה עורכים ומנכ"ל האתר נעצרו בחשד שהשתמשו באתר כדי לסחוט אישים שונים. ההגיון, לכאורה, ברור - להסיר מעל הנסחטים שטרם התגלו את האיום המרחף מעל לראשם ולעודד אותם להתלונן במשטרה.

      פרסום האפשרות שאתר האינטרנט ייסגר, עורר את הבלוטות הליברליות של כמה יפי נפש, שיזמו עצומה הקוראת שלא לסגור את האתר, למרות החשדות החמורים ולמרות המטרה הטובה. לשון העצומה מלמדת שוב עד כמה נופח אצלנו ערך חופש הביטוי, גם כאשר הוא משמש מפלט לסתם מנוולים או אף לעבריינים כבדים.

      "אלפי גולשים מהקהילה החרדית השקיעו במשך שנים רבות את מיטב זמנם, כשרונם ומרצם בשיח הפורומים החשוב הזה" מקשקשת העצומה. "הנסחטים האמיתיים אינם רק אותם אישים וגופים שנדרשו לשלם כספים לשמירת שמם הטוב, אלא גם כל אותם אלפי כותבים בני ערובה, שזמנם, כשרונם ומרצם הפכו כלי שרת בידי רודפי בצע".

      "כנסו, כנסו"

      הבה נעיין יחד בעצומה, למרות בזבוז הזמן הכרוך בכך. אתר האינטרנט שבו "השקיעו אלפי גולשים" את "מרצם כשרונם וזמנם", להזכירכם, הוא בסך הכל במה אינטרנטית מזן נפוץ למדי, שמעליה כתבו כל מיני אורחים מזדמנים את טוקבקיהם, בדרך- כלל בעילום שם. להגדיר טוקבקים מסוג "כנסו, כנסו" או כאלה שבהם שופכים כותבים אלמונים זבל ורפש על זולתם כ"שיח פורומים חשוב", זה עלבון לכל שיח. מה עוד שבסבך "שיח הפורומים" הזה מסתתרים על- פי החשד, פושעים הסוחטים אזרחים תמימים.

      לקשקוש הפסאודו-ליברלי על מאמציהם וכשרונם של הכותבים באתר מוסיפים כותבי העצומה גם את הטיעון הריק לאמור "הנסחטים האמיתיים אינם רק אותם אישים... שנדרשו לשלם, אלא גם כל אותם אלפי כותבים בני ערובה". מישהו מוכן להסביר לי איך נסחטו כל אותם כותבים בפורומים? ברור לגמרי איך נסחטו האישים שנדרשו לשלם הון רב כדי למנוע פרסומים מכפישים, אבל מהו הטיעון הזה על הכותבים בפורומים שנסחטו גם הם? האם קראו כותבי העצומה את מה שכתבו?

      "להשעות את חופש הביטוי"

      אל יוזמי העצומה, שכאמור, לפחות אחד מהם נמנה בעצמו עם הציבור החרדי, הצטרף באופן מפתיע שחר אילן, סמנכ"ל עמותה הפעילה בדר"כ נגד כפייה חרדית, למען חופש דת. כאשר נשקפת סכנה לחופש הביטוי המקודש, מניחים הצידה את המחלוקות והיריבויות. "לא סוגרים כלי תקשורת במדינה דמוקרטית, אלא אם יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה", הוא פוסק "זו פגיעה קשה וממשית בחופש העיסוק".

      הנה לנו עוד טיעון סרק הנושא לשווא את שם ערך חופש הביטוי. כאשר המשטרה פושטת על עסק של מלווים בריבית, היא פוגעת בערך לא פחות חשוב - חופש העיסוק. וכאשר המשטרה שולחת עבריין תנועה לכלא היא פוגעת בחופש התנועה שלו, אבל התכלית ראויה. חופש הביטוי ממש כמו חופש העיסוק וחופש התנועה ועוד ערכים חשובים אחרים - איננו עומד מעל כל ערך אחר, מול חופש הביטוי של הסחטנים ואפילו של הגולשים באתר, עומדת זכותם של הנסחטים לשם טוב ואם המשך הפעלתו של האתר מהלך אימים על הקורבנות ומשבש את האפשרות לשכנע אותם להתלונן, כי אז יש להשעות את חופש הביטוי ולו לזמן מה.

      כשם שהפטריוטיות היא מפלט לנבל, כך חופש הביטוי עלול לשמש מפלט לבעל האגרוף, הסחטן.

      *הכותב הינו לשעבר מגיש התוכנית "תיק תקשורת" וכיום מכהן כראש היחידה לתקשורת בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת בר-אילן, וכיועץ תקשורת