היום שאחרי אישור תוכנית ההבראה: לאן הולך מעריב?

סף החרדה במעריב הגיע בסוף השבוע האחרון לשיאים חדשים. עם רדת הערב החלו עובדי העיתון להתאסף בצומת קפלן מצוידים בשלטי מחאה המוחים נגד סגירתו המיידית של העיתון – שמועה שנפוצה כמה שעות קודם לכן עם הידיעה על כינוס הדירקטוריון וכוונתו לצאת בהודעה דרמטית בדבר עתיד העיתון, שהפסדיו בחצי השנה האחרונה הוכפלו. בזמן שעשרות העובדים הפגינו מול עזריאלי את חששם מאיבוד מקום העבודה שלהם, בבית מעריב הממוקם לא רחוק משם עבדו חבריהם על הפרטים האחרונים של מהדורת יום שישי לפני הורדתה לדפוס.

סגן עורך מעריב, שי גולדן, מקבל מראש מערכת החדשות עומר ברק הודעת טקסט ברוח ההפגנה שבחוץ. ברק אומר שהעובדים בחרדה לקראת כינוס הדירקטוריון. "אתה חייב לכנס אותם", הוא כתב לגולדן, והשניים עברו בין חדרי המערכת וביקשו מכל העובדים להתייצב בדסק החדשות ולהפסיק את העבודה לחצי שעה.

"העובדים היו מאוד מוטרדים ובצדק, ומהסיבה הזו כינסנו באופן ספונטני ישיבת עדכון", עונה גולדן לשאלה איך עבר ערב יום חמישי על בית מעריב. "יש בשלב הזה בעיקר הרבה חוסר ודאות גם בקרב הבכירים ביותר בעיתון, לכן עסקה השיחה בעיקר בעידוד. לא ברור כרגע כמה זמן ייקח לעבור למודל החדש, זה יכול לקחת חודש וזה יכול לקחת חמישה. אין מישהו אחד כרגע בבניין שיודע מתי בדיוק ואיך זה יתנהל מבחינה אופרטיבית".

אפשר בכלל לעודד עובדים במצב כזה של חוסר ודאות? או שאין לעובדים אלא לפתח עמידות אחרי כל כך הרבה גלי פיטורים.

"עברו על מעריב עברו בשנים האחרונות יותר גלי פיטורים מבכל מקום אחר, ובאמת כל שלושה-ארבעה חודשים הם נאלצים להיכנס ל'סטייט אוף מיינד' של חרדה לפני פיטורים. נכון שפיטורים נערכו לאחרונה בכל כלי התקשורת, אבל בעוד בהם מדובר בגלי פיטורים – הטלטלות שעברו על מעריב הביאו לכך שיש כאן אנשים שכבר שבע שנים חיים בחרדה תמידית ויומיומית לפרנסה שלהם.

"מי שנמצא מחוץ למעריב באמת לא מבין כמה האנשים בעיתון הזה גיבורים, וכמה מקצוענים הם צריכים להיות. גם בתנאים הפסיכולוגיים הקשים הללו עובדי מעריב באים לעבודה ועושים יום יום את העיתון שהם מאמינים בו, עם יכולת מדהימה לעשות את זה לאורך זמן. זה כי הם אוהבים את המקצוע ואוהבים את העיתון הזה".

החרדה של העובדים התעצמה בחודשים האחרונים ביחס ישיר לקשיים הכלכליים של החברה שאמורה הייתה להוציא את העיתון מהבוץ. זה תקופה ארוכה שיושבי רחוב קרליבך מסתכלים למעלה אל עבר מקור המזומנים כמעט הבלעדי שלהם בשנה האחרונה – חברת דסק"ש שבבעלות נוחי דקנר, ויודעים כי הצינור עומד להיסגר. יותר ממיליארד שקלים הפסידה החברה מאז תחילת השנה, והוויתור של הבכירים בחברה על עד רבע משכרם סימן את תחילת אפקט השרשרת שיכה גם בעיתון, אשר מלבד ההפסדים הכספיים שהוכפלו גם ההוצאות שלו תפחו לעשרה מיליון שקלים בחודש וזה עוד אחרי צעדי התייעלות שכבר יצאו לפועל. במסדרונות העיתון מכירים כבר שנה וחצי את התכנית על סגירת המהדורה היומית המודפסת, תכנית שהתהוותה עוד בתקופה הקצרה שבה זכי רכיב היה הבעלים הקודם – אבל לסגירה מיידית הם לא היו מוכנים.

"אף אחד לא ידע מה באמת תודיע החברה לבורסה, אבל התחושה הייתה שהם מתכוונים לסגור את הבסטה באופן מיידי והתחושה היא שלא הכל מוכן עדיין, נוסף על הלחץ של סבב פיטורים נוסף עוד לפני תקופת החגים", אומר לוואלה! ברנז'ה עיתונאי ממעריב. "העובדים לחצו לאשר הזרמה נוספת שתאפשר המשך פעילות תקינה לפחות למשך תקופת הזמן הזו עד שהפורמט החדש של העיתון יושלם ותהיה לאנשים אפשרות להיערך".

מי שהוביל את הדרישה הזו היה ועד הפעולה הזמני של עובדי מעריב, ששם לו למטרה – עם הרבה השראה מוועד העובדים של עיתון הארץ – לקחת חלק פעיל בגיבוש הטרנספורמציה של מעריב כך שהמהלך יביא לפגיעה מינימלית בעובדים. למרות שמתקיים כבר שבועות דיאלוג בין ההנהלה וסגל העיתון לבין אנשי ועד הפעולה והיחסים מוגדרים כ"טובים", בלי הכרה רשמית בו הוא יהיה נטול כוח של ממש. בימים אלה מתקיים הליך משפטי בבית הדין לעבודה שיקבע אם הוועד במעריב הוא יציג וישרטט את גבולות כוחם של העובדים להשפיע על עתיד מקום העבודה שלהם. דיונים מכריעים יתקיימו במהלך השבוע, ובארגון העיתונאים מקווים לסמן וי בזריזות לפני שיוצאים הזימונים לשימועים.

"ככל שנאמר לנו, לא צפוי מהלך פיטורים עד סוף החגים", אומרים לוואלה! ברנז'ה בוועד הפעולה הזמני של מעריב. "מהלך עתידי כזה, אם וכאשר יהיה, יתקיים במסגרת תכנית לשינוי פניו של העיתון, ואנחנו נהיה בקשר עם ההנהלה בתקופה הקרובה ונעקוב מקרוב אחר התגבשות התכנית כדי להבטיח פגיעה מינימלית בעובדים ושמירה על זכויותיהם". סבב פגישות עם ההנהלה להמשך השבוע כבר נקבע.

ובעוד עיתונאי מעריב מכינים את הקרקע ליום בו גם מעריב יהיה אתר אינטרנט שיש לו מהדורה מודפסת ופועלים להתארגנות עובדים, יש מי שכבר ראו מזמן את הנולד והחשש שלהם כבד יותר: אלה עובדי חברת הבת של מעריב "גל הפצה", אשר רק מעטים מתוך 900 העובדים שלה ימשיכו להיות מועסקים בחברה שמשווקת מידע כמעט אך ורק בזירה הדיגיטלית. כבר שנה וחצי שהעובדים, שגם הם מאורגנים בהסתדרות העובדים, מנהלים מגעים הם ההנהלה ומנסים לקבל ממנה הבטחות בדבר זכויותיהם ביום שאחרי. עד עתה, ללא תוצאות של ממש. "היה סופשבוע סוער, גם אצלנו אנשים מאוד מודאגים וכולנו עם המון סימני שאלה", אומר גורם בחברה בשיחה עם וואלה! ברנז'ה. "סגירת המהדורה זה אמנם משהו שכבר עלה בעבר, אבל הפרסומים האחרונים כבר די מדאיגים".

קיבלתם עדכון או שלמדתם על הכוונה הרשמית של מהתקשורת?

"ההנהלה לא עדכנה אותנו בשום דבר ורק מבקשים שבשלב הזה נמתין. כרגע אין לנו מושג למתי זה צפוי וכמה זמן יש לנו. גם אנחנו נפגשים איתם השבוע, ואחרי זה נהיה יותר חכמים". קיצוץ במערך ההפצה של העיתון צפוי לצאת לרדת בקרוב עם הקטנת אזורי החלוקה, וישובי הפריפריה המרוחקים יהיו הראשונים להיפרד מהמדורה המודפסת של העיתון.

יש מי שחושב שהודעת הדירקטוריון מסוף השבוע הגיעה מאוחר מדי. עסקת הרכישה של נוחי דקנר גררה חילופים של כל צמרת העיתון, ומטבע הדברים, בסמוך לחילופי גברא פרויקטים חוזרים למגירה. "כמובן שההנהלה הקודמת ראתה את הכיוון שאליו הולכת העיתונות ושאליו מתדרדר שוק הפרסום", אומר לוואלה! ברנז'ה בכיר לשעבר במעריב, שהשתייך לאותה הנהלה. "התכניות הראשונות היו לעבור לחינמון, ואחריהן הוצע לאמץ את המודל של הניו-יורק טיימס שמוציא מהדורה מורחבת מודפסת רק בימי ראשון במקביל למהדורה דיגיטלית בתשלום חלקי", מספר הבכיר לשעבר. "לדירקטוריון הוצגה אז תכנית שכללה את המעבר הזה בעלות של כמה עשרות מיליונים בודדים. זכי רכיב, במקום לקבל את התכנית הזו כבר אז, החליף את ההנהלה וברח מהעסק אחרי שלושה חודשים וזה תקע את המעבר לדיגיטל בשנתיים.

"הבעיה של מעריב היא שמצד אחד אין מספיק פיתוח, מצד שני ההוצאות רק גדלות. הרי 15 מיליון השקלים האלה לא יושקעו בפיתוח אלא בתשלום משכורות לעובדים. השינוי שהם מתכננים דורש השקעה אדירה בתשתית הטכנולוגית שכיום היא על כרעי תרנגולות. להערכתי, מדובר בכ-100 מיליון שקלים. אבל לצד השקעה בדיגיטל צריכים במעריב להשקיע בעיקר בגיוס קוראים. הפרופיל הממוצע של קורא מעריב הוא גבר אשכנזי מעל גיל 50, ובלי גיוס של הצעירים אין עתיד לעיתון גם בגרסה הדיגיטלית".

המעבר העתידי לגרסה הדיגיטלית וסגירת המהדורה היומית המודפסת הוא רק סעיף אחד מתוך תכנית ההבראה של מעריב הכוללת גם את המגעים המתקיימים למציאת משקיע, מכירת בית הדפוס בבת ים, הרחבת עיתון סוף השבוע והשקה מחודשת של המהדורה הדיגיטלית ומהדורת האייפד. 15 אלף איש כבר מנסים אותה בימים אלה, כך לפי עורך העיתון ניר חפץ, אולם עד להשקת מעריב הדיגיטלי והשלמת המהלך יעברו לא מעט חודשים.

"אין אף עיתונאי בישראל, כולל במעריב, שלא מבין איך הולך להיראות העתיד של העיתונות", אומר שי גולדן. "המודל העסקי של עיתונות הנייר קרס. והבעיה העיקרית עם עיתונות הדיגיטל היא שהמודל העסקי שלה עדיין לא הוכח, ולכן המעבר הוא ממודל קורס למודל לא בטוח. זה מלחיץ? בטירוף. יש ברירה? אין".

אז מעריב הוא למעשה רק סמל?

"קריסת עיתונות הנייר היא לא בעיה רק של מעריב, הוא פשוט נמצא במקום מתקדם במדרון – אבל במוקדם או במאוחר כולם יגיעו לאותה תחתית ויקבלו את ההחלטה שמעריב קיבל ביום חמישי, השאלה היא מי ישרוד את הדרך. כיוון שמה שמשתנה הוא רק הפלטפורמה, עיתונאים טובים צריכים לדעת שיש עתיד במקצוע. הכתבים הטובים, בעלי הטורים, מפיקים תותחים וצלמים שיודעים לספר סיפור בתמונה – לכל אלה ולאחרים תמיד תהיה עבודה, אלה מקצועות ליבה שלא יעברו מהעולם. גם אם הוא לא תכנון את זה ולא נעשה בלוח זמנים לא אידיאלי - מעריב הופך לראש המחנה של השינוי בעיתונות העברית וכולם ילכו בעקבותיו", מוסיף גולדן. "כדאי שהמעבר הזה יצליח, לטובת כולנו. בתור עיתונאי במקום אחר אני הייתי מחזיק בימים האלה למעריב אצבעות".