החלטת דירקטוריון מעריב מסוף השבוע שעבר להזרים עוד חמצן זמני בדמות 15 מיליון שקלים לעיתון, כבשה את כותרות העיתונים ומדורי הכלכלה הבוקר, מרביתם בהקשר הרחב של סימן השאלה המרחף על קבוצת IDB, חלקם תוך התייחסות ממוקדת לגורל מעריב. כצפוי, כל עיתון דיווח על המשבר המתחולל בקבוצה מנקודת מבטו.
הארץ-דה מרקר, המוביל את הביקורת נגד הריכוזיות במשק, דווח על המתרחש במצודת דנקנר באופן מפורט ומלא. כשליש מעמודי דה-מרקר מוקדשים לידיעה שתפסה את העמוד הראשי על אזהרת העסק חי שהוצמדה בשישי האחרון לדו"חות הכספיים של הקבוצה, בעלת השליטה. בשער מדווח דה מרקר כי "דנקנר מנסה לצרף משקיעים כדי למנוע את אובדן השליטה והעברת הבעלות לבעלי חוב", כאשר גרף מראה את "הרבעון השחור של IDB". בהמשך, מופיעים בעיתון בהרחבה הדו"חות הכספיים של בעלת השליטה של מעריב, ואיתן אבריאל, מייסד העיתון ועורכו הראשי של האתר ואחד ממבקריו החריפים ביותר של דנקנר, עוסק בסוגיית פירוק הקבוצה. "ההתנהלות של דנקנר מוכיחה שהוא לא האדם המתאים לפירוק כיוון שהוא איננו שקוף ומקצועי", טוען אבריאל, שמתייחס גם לסוגיית חלוקת הדיווידנדים של הקבוצה לבעלי המניות בה, וכן באיומם של מחזיקי אגרות החוב לדרוש את פירעון חובם הקרוב.
בכפולה הפנימית מטילים במרקר ספק על יכולתו של מעריב לשרוד את המשבר הנוכחי. בעמוד 12 של העיתון מדווח כי "IDB מחפשת למעריב משקיע", וטוען כי "אם לא יימצא משקיע בשבועות הקרובים לא בטוח שהעיתון ישרוד לאור העובדה שהזרמה נוספת של דסק"ש כבר לא תצא לפועל". בעמודים 8-9 מובאת כפולה העוסקת בהרחבה במעריב במתכונת "שאלות תשובות", בה מתייחס אבריאל להיתכנות הכלכלית של מעבר העיתון לדיגיטל וכותב: "אין שום עיתון מסוגו של מעריב שיכול לעבור לאינטרנט מבלי להיות שבריר חיוור של מה שהיה קודם".
אבריאל מתייחס גם לקשר רב השנים בין דנקנר למוזס, מה ששופך אור גם על האופי החלבי בו מסקר ידיעות את הנושא. מהדיווח של המרקר לא נפקד גם ההקשר הציבורי הרחב כמו קרנות הפנסיה של הציבור המושקע בו, ופיטורי עובדים בקבוצה.
מנגד, דווקא הדיווח של ידיעות אחרונות מתחרהו, לקוני. ארבעה עיתונאי ידיעות מסקרים את קשייה של IDB, ואינם מתייחסים להשפעה שתהיה לטלטלה של הקונצרן על העיתונות המקומית. בהמשך, תחת הכותרת "מה קרה ל-IBD" סוקר מוסף ממון את "האימפריה של נוחי דנקנר" והחברות המרכיבות אותה. ידיעה קצרה ואינפורמטיבית מדווחת על ההפסדים הכספיים, האשראי מהבנק והודעת הדירקטוריון. על יתר הבוקסות העוסקות בין היתר בסלקום, כור ושופרסל חתומים כתבי העיתון, בעוד על הבוקסה שעוסקת במתחרים לא חתום אף עיתונאי ואת זהות הכותב/ת שלה אפשר רק לנחש. זאת ועוד, במוסף הכלכלי של העיתון של המדינה, אין ולו ידיעה אחת העוסקת במשמעות הרחבה יותר של המשבר כלפי בעלי אגרות החוב או הציבור.
בטור מיוחד שכותב הפרשן הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות סבר פלוצקר, הוא משבח את פועלו של הטייקון ומכנה אותו "איש עסקים עתיר זכויות". פלוצקר אף שולח הערה צינית, כמעט מזלזלת לעבר המתנגדים מבית שוקן, וטוען כי "ההתמקדות בסוגיות האלה (המבנה הפירמידלי במשק, והקלות בה הנפיקה אי.דיבי אגרות חוב) אינה נכונה עובדתית ומסיטה את תשומת הלב מהעיקר אל התפל". כשפלוצקר (שאף ביקר לפני כשנה בחתונת ביתו יחד עם מו"ל העיתון נוני מוזס), מנתח את אחד המשברים הגדולים שידע גוף פיננסי בישראל, הוא מסתפק במה שהוא מגדיר "שתי טעויות ניהוליות שנעו בעת האחרונה" ומכוון לאי מכירת מניות קרדיט סוויס, ורכישת מעריב. פלוצקר אינו נוגע בהחלטות נוספות שהתקבלו לאחרונה בקבוצה זכו לביקורת. בנוסף, העיתון אינו מדווח על המגעים לשיתוף פעולה בינו לבין מעריב, כפי שחשף היום דה מרקר.
מעריב וישראל היום: בלי סודות
באופן כמעט מתבקש, הדבר היחיד שרומז מעל דפי החדשות של מעריב על הדרמה שמתחוללת בעיתון, היא מודעה המתפרסמת בעמוד 20 ותופסת כמחצית העמוד. המודעה מזמינה זימון אסיפה של בעלי אגרות חוב של חברת האחזקות IDB שבבעלותה נמצא העיתון, וקוראת להם לקבל "דיווח מאת החברה בדבר מצב עסקיה ויכולתה לעמוד בהתחייבויותיה במועדן". מוסף "עסקים" של מעריב אינו מציב על השער את תמונת בעל הבית כפי שעשו המתחרים, אלא דווקא את תמונתו של טייקון אחר יצחק תשובה ומדווח בכותרת הראשית על תשלום שיעביר למשלמי האג"ח. הפסדיה של IDB מדווחים בכתבתו של גידי ליפקין: "החברה ציינה כי בכוונתה לעמוד במחויבויות" נכתב בכותרת המשנה ומצוטט בה מכתבו של דנקנר לעובדים.
הדיווח עצמו נדחק לסוף המוסף בעמוד 12 ומביא את תוצאות הרבעון השני ללא כל הרחבה. שום מילה לא נכתבת על העיתון עצמו כאחד מעסקיה של IDB, למעט גילוי נאות בן חמישה מילים בסוף הידיעה: "מעריב נמנה עם קבוצת IDB". כתבת התקשורת של מעריב, מיה מנע, מדווחת כי עובדי פלאפון נערכים לפיטורים נוספים לאחר גל הפיטורים שכבר פקד את החברה, וכי הם הצטרפו להסתדרות העובדים הכללית. הדיווח הוא על פלאפון, כאמור, ולא על עובדי מעריב למרות הדימיון.
גם ישראל היום, העיתון שסופג ממתחריו האשמות על כך שהאיץ את משבר שוק הפרסום בגלל שהביא לירידת מחירים דרסטית בפרסום בעיתונות מציב את נוחי דנקנר בכותרתו הראשית, ומשתדל לתת לקוראיו את ההקשר הרחב. "הצרות של דנקנר, המתח של המשק" מדווח החינמון ושואל בכפולה הפותחת "מה עם הפנסיות?". העיתון נותן לקוראיו תמונה מפורטת של משמעות קריסת הקבוצה הריכוזית של דנקנר, וגם לא מפספס את ההזדמנות להכניס לדיווח את משנתו הידועה נגד השמאל הכלכלי, ובמאמר בעמוד 3 תחת הכותרת "להתפכח מחטא היוהרה", מתנגח חזי שטרנליכט במה שהוא מכנה "הקיצוניות של הצד השני. אילו הסוציאליזם עזר למישהו פעם".