עמוס שוקן: "אין להארץ שום דבר נגד מעריב ואין לו עניין במעריב"

"המאמרים שמפרסמים הבוקר כותבי מעריב הם במקרה הטוב מצערים, אני מבין אותם, שהם נלחמים על פרנסתם - אבל הם לא קשורים: אין להארץ שום דבר נגד מעריב ואין לו עניין במעריב", כך אומר הבוקר (שני) מו"ל קבוצת הארץ-דה מרקר עמוס שוקן בתגובה לשורת המאמרים שפרסם מעריב ובהם הותקפו בחריפות עיתוניו של שוקן. "מה שנכון זה שיש מחלוקת רצינית שנמשכת בנוגע לתפישות בעניין מבנה השוק והריכוזיות, מעריב הוא לא האישיו פה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לראות מה כתוב בעיתונים שלי – ולא קראתי לסגור את מעריב".

בראיון לתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל התייחס שוקן גם לטענות אנשי מעריב על כך שהארץ מקבל כספים מחברת המו"לות גרמנית "דומונט שאובר" של אלפרד נוון דומונט, אשר נחשדה בקשרים עם השלטון הנאצי ורכשה לפני כשש שנים 25 אחוזים מהעיתון. "היה דיון על הפרו נאציות של השותף של ידיעות אחרונות במועדון "ספר"? הייתה ביקורת ציבורית על זה? זה הכל אינטרסים לא רלוונטיים. ישראלים היום עושים עסקים עם גרמנים, יש מושבה ישראלית גדולה בברלין, גרמניה היא אחת התומכות של ישראל כידוע. מה זה קשור לאדם שאין לו שום עבר נאצי?".

"אני לא מממן את ישראל היום בהדפסתו, אין כל הבדל בין זה שאדלסון מממן את ישראל היום לבין זה שרון לאודר מממן את ערוץ 10 לבין זה שנוני מוזס מממן את כלכליסט", הגיב שוקן לטענות בדבר תמיכה של עיתוניו בישראל היום מטעמים כלכליים. ישראל היום מודפס בבית הדפוס של הארץ. "ההבדל הוא שלאודר ומוזס עושים את זה מכסף שלהם או חברות פרטיות – ודסק"ש עושה את זה מכספים שגוררים את האג"חים ומכספים של משקיעים וחוסכים".

"כשאתה הולך להפגין נגד סגירתו של מעריב, תשאל את עצמך איך זה ימומן", התייחס למצבו של העיתון המתחרה. "הסוגיה הזו - אני מתחבט בה. מצד אחד חופש העיתונות והיכולת לקיים שיח ציבורי מותנית בזה שיהיה ריבוי של אמצעי תקשורת, שהרי אי אפשר לסמוך על אמצעי תקשורת אחד. מצד שני אני חושב שיש עובדה ברורה במשק וזה שיש עודף עצום בתעשיית הפרסום, וכל אמצעי התקשורת מפסידים מכך כסף ולא מצליחים להתקיים. השאלה היא איך פותרים את הבעיה".

שוקן התבקש להתייחס גם לצמצומים שנעשים בימים אלה בעיתוניו, בהם איחודי מוספים ופיטורים, וכן הכנות לקראת גם פיטורים נרחב. "לא נפטר מאה עובדים, אבל נצטרך לעשות צמצומים. לא רק במערכת אלא גם בחלקים האחרונים של העיתון", אמר שוקן. "בסך הכל יש במהלך הצמצומים תועלת גם לתוכן כי יותר אנשים מגיעים היום, למשל, לעמודי הספורט מאשר בעבר (בעקבות האיחוד של המוסף עם עמודי החדשות, ד.א.)". לעניין הסכנה לסגירת הגיליון המודפס אמר שוקן כי "כל עיתון הוא בסכנת סגירה, ואין לכך קשר לחיפוש משקיע נוסף בהארץ". לשאלה האם בקרוב עיתון הארץ לא יהיה עוד קיים במתכונתו הנוכחית, ענה שוקן "אני לא חושב". הוא סירב לומר מי מאנשי הארץ זומן לשימוע שלפני פיטורים.

שיח ער התנהל הבוקר בעקבות ההחלטה של מעריב לפרסם את שורת מאמרי הדעות, וסגן עורך העיתון שי גולדן הבהיר: "מעריב לא תקף את דה מרקר. אחרי שנים ארוכות, רצופות באינספור מאמרים וכתבות שתכליתן פגיעה בעיתון מתחרה כדי להביא לסגירתו, השבנו בפעם הראשונה לעיתון שקורא לסגירת עיתון אחר ולשליחתם של אלפיים איש הביתה". בחשבון הטוויטר שלו כתב גולדן כי "יש גבול גם לציניות ולצביעות המתמשכת הזאת והעובדה שמעל עיתון מתנוסס לוגו ?דה מרקר? לא הופך אותו לנטול פניות. בשעה הזו, לקרוא לסגירתנו? אלפיים איש הביתה? עד כאן, חבריי מדה מארקר. עד כאן. זה הקו האדום שלנו".

לדברים ענה עורך העיתון אלון בן. "הארץ לא ?קרא? לסגירת עיתון אחר. עיתונאי עשה ניתוח כלכלי לגיטימי ופרסם אותו, מה שאי אפשר לומר על ההכפשה השיטתית של עיתונאי הארץ במעריב כל סוף שבוע במוסף הפוליטי. אתם מציגים אותנו בקביעות כשקרנים, בוגדים במדינה ומפיצי תעמולת שקר, ועכשיו מאשימים אותנו בחוסר קולגיאליות? מישהו מכם קורא מעריב?".

לשיח הפומבי על מלחמות העיתון הצטרף הבוקר גם ישראל היום, שהתמיד בשבועות האחרונים לתקןף את ידיעות אחרונות ואת המו"ל נוני מוזס. בימים האחרונים, עם מצבו העגמומי של "מעריב" והסכנה המרחפת על עצם קיומו, לא מעטים מפנים שם את האצבע המאשימה לעבר "ישראל היום". גם ב"ידיעות אחרונות" מתרצים את הפיטורים של העובדים בקיומו של "ישראל היום", וזה הרגע ללכת אל העובדות", כתב גינת והציג את נתוני TGI לפיהם החשיפה ל"מעריב" ירדה ב-40% בשבע השנים שקדמו להקתמו של "ישראל היום", ובתקופה המקבילה החשיפה לידיעות אחרונות ירדה במעט רבע.

גינת ענה לטענה של בכירים בידיעות אחרונות כי עצם היותו של ישראל היום חינמון היא זו שפגעה בשוק העיתונות, והזכיר את החינמון הכושל "24 דקות" של קבוצת ידיעות. "היתה זו יצירת מופת עיתונאית כמו שרק ב"עיתון שהיתה לו מדינה" יודעים לעשות: יומון שהכותרות שלו עסקו בשאלות הרות גורל מהסוג של כמה סי-סי הוסיפה כוכבת-מדורי-רכילות לחזה שלה ואיזה כוכב טראש ריאליטי נצפה בחוף הים עם אחת שאינה חברתו. למרבה הצער, הקורא הישראלי לא העריך את ההשקעה, ו24" דקות" שבק חיים. אפשר להניח שכאשר נזכרים בו במערכת "ידיעות," דוק של געגועים, ואולי גם - למה להתבייש - דמעות, שוטפים גם את פניהם של הבוסים הקשוחים ביותר". את ההצלחה של ישראל היום סיכן גינת כך: "סיבה שלעורכי ידיעות קשה להפנים: אנחנו אף פעם לא שוכחים שאנחנו ישראלים".