זמן צהוב: "איש שובב ופרוע עד מאוד"

הסיוע לנשים עגונות היה אחד מתפקידיו של העיתון היהודי בתקופה שלפני הקמת המדינה. מדור מיוחד הוקדש לסוג כזה של מודעות, מדור "תקנת העגונות". רפי מן מדפדף לאחור

רפי מן

מדור שבועי בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.

הולכים לבחירות: אג'נדה ביטחונית היא תמיד קלף חזק
סגירת העיתונים: טעם הקורא וחשבונות הגזברים
חגים בעיתונות: בלי סלבריטאים ומבצעים

ניסוחן של המודעות דומה: יש בהן בדרך כלל קריאה אנושית כואבת של אישה, המספרת על בעלה שנטש אותה, והותיר אותה בדרך כלל מטופלת בילדים. אחר כך תיאור מסלול נסיעתו הבעל החמקן ברחבי אירופה. לפעמים הובע החשש שהרחיק עד לאמריקה או לאוסטרליה, בנתיבי ההגירה של יהודים שביקשו חיים חדשים. וגם תיאורו של האיש. לא תמיד מחמיא: "שנותיו ארבעים, קומתו שפלה, מצחו קטן, חוטמו עב".

עוד בוואלה!

החורף מגיע: אלו הצמחים שאתם רוצים להכיר לחיזוק הגוף

לכתבה המלאה
עבדאללה שושני. "דאר היום" (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
מצא פרנסה כצלם בניו ג'רזי. "המגיד" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

בעיתונים יהודיים במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19 פורסמו אלפי מודעות של עגונות. העיתונים פרסמו אותן בדרך כלל בחינם. עורך העיתון "המגיד", אליעזר ליפמן זילברמן, קבע באחד ממאמריו כי הסיוע לנשים עגונות הינו אחד מתפקידיו של העיתון היהודי. מדור מיוחד הוקדש לסוג כזה של מודעות, מדור "תקנת העגונות". כך מספר חיים שפרבר, שמחקרו על נשים עגונות והעיתונות היהודית התפרסם לפני כשנתיים בכתב העת "קשר".

כמעט לא היה תחליף באותן שנים לעיתון, כאמצעי להביא לידיעת רבים את מעשי הנבלה של גברים שנטשו את נשותיהם לאנחות. עיתונים יהודיים חצו גבולות. חלק מהם הופצו בארצות זרות ובמחוזות רחוקים: כך ניתן היה לעדכן קהילות אחרות, בתקווה שמישהו יאתר שם את הבעל, אולי בחיקה של אישה אחרת.

הותירני כזבוב קצוץ כנפיים. "המגיד" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
קול אישה בוכיה. "המגיד" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

לעתים נכתבו המודעות בגוף ראשון, מפיה של העגונה. לעתים נלווה לסיפור האישי גם אישור של רב שאימת את הפרטים. במקרים אחרים נוסחה המודעה מפיו של גבר, קרוב משפחה או רב מקומי, שתיאר את המעשה ופנה לסיוע. האישה ביקשה שבעלה ישוב אליה, ואם לא כן – שישגר אליה ג"פ – גט פיטורין. היוו נשים שהיו מוכנות לפצות את הגבר בכסף, ובלבד שיאות להתגרש מהן ולסיים את שנות ייסורי העגינות.

אך לא אנחות וזעקות עלו מהמודעות הללו, שנגעו ל"תקנת העגונות". היו גם חדשות טובות: הודעות על איתורם של גברים שברחו. פעם אחת, בשנת 1974, דווח על מציאתו של "איש שובב ופרוע עד מאוד", שהספיק לקדש לא פחות מארבע נשים, ונמלט מכולן.

ברח מרוסיה ללונדון. "המגיד" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
איש שובב ופרוע עד מאד. "המגיד" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
תפש וברח שוב. חבצלת (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

גלי ההגירה לאמריקה החל משנת 1880 החריפו את בעיה העגינות: על פי הערכה אחת, שאין לה תיעוד מדויק, היו כמאה אלף גברים יהודים שלא הסתפקו במולדת חדשה, אלא ביקשו חיים חדשים לחלוטין, והותירו את נשותיהן במזרח אירופה, אומללות בעגינותן. היו גם כאלה שבחרו בעלייה לארץ ישראל כדי לנטוש אישה.

מודעות העגונות הופיעו לא רק בעיתונים יהודיים במזרח אירופה. גם בארץ ישראל היתה תופעה דומה. ב"דואר היום" פורסמה ב-1925 מודעה של מזל שושני שנותרה בעגינותה. הטכנולוגיה התפתחה: צילומו של הגבר מחליף את תיאורו במילים. נקווה ש"דואר היום" התגלגל למקום שבו הסתתר עבדאללה שושני.

ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית

למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully