מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.
נתניהו לא לבד: הדלפות היו פה תמיד
אין דבר השנוא על כתבים ועורכים מאשר להודות בטעות
איך סיקרה התקשורת בעבר פיטורי עיתונאים?
עובדה: היו שנים שבהן ראש השנה לא נחגג בעיתוני החג במודעות ענק על מבצעים ברשתות השיווק, גם לא בסיפוריהן החושפניים של סלבריטאיות ממרקע הטלוויזיה. בערב ראש השנה תשי"ג, בדיוק לפני 60 שנה, ימי הצנע היו כבר כמעט מאחורינו, אבל העיתונים הודפסו ב-50 גוונים של שחור לבן, והדרך לקמפיינים פרסומיים ססגוניים עוד היתה ארוכה.
הכותרות הראשיות של ערב ראש השנה עסקו בהתפרקות הקואליציה עם פרישתן של המפלגות החרדיות, ובהפיכה צבאית בלבנון. איראן - שנקראה עדיין פרס במרבית העיתונים - היתה גם היא בעמודים הראשונים. על הפרק עמד העימות בין ממשלתו של מוחמד מוצאדק לבריטניה הגדולה, לאחר שראש הממשלה האיראני הלאים את חברת הנפט האנגלו-איראנית. לימים יעמוד הסי.אי.איי האמריקאי מאחורי תוכנית שתביא להפלת ממשלתו.
מעריב דיווח בעמודו הראשון על "50 אלף מקומות תפילה שנמכרו בבתי הכנסת בתל-אביב" ועל ביקוש צנוע יותר שנרשם בחנויות, בעיקר למצרכים זולים, למתנות חג ולדברי הלבשה. ב"חרות" נכתב כי רק תנועה מעטה נראתה בחנויות, וגם בחנויות הפרחים הורגש המצב הכלכלי: מחירי הגלדיולות זינקו. ברוח דומה נשבה הרוח האופוזיציונית מעמודו הראשון של "על המשמר", ביטאונה של מפ"ם. "אלפי משפחות יחוגו את החג כשהן שרויות בדיכאון עקב האבטלה הגוברת והמחסור המחמיר", דווח שם.
סלבריטאים, כאמור, לא היו. אבל "מעריב" הביא רק הצצה נדירה בלי הלוגו העכשווי "בלעדי" - של "כתב מיוחד" אל חדרו של ראש הממשלה. דוד בן-גוריון לא היה שם, אבל הכתב האנונימי ראה על הקירות את מפות המזרח התיכון וירושלים, ואת הגלובוס הענק, בקוטר מטר, שטרם עודכן בה שמה של המדינה הצעירה שנוסדה ב-1948. במקום שבו נמצאת ישראל נכתב "פלשתינא". על השולחן הנקי והמסודר היו מונחים כצפוי שני ספרים: התנ"ך והקונקורדנציה, מפתח המילים של ספר הספרים.
רוח הנכאים האופוזיציונית בשל המצב הכלכלי לא ניכרה כצפוי ב"דבר". במוסף "דבר השבוע" פורסמה, כמקובל מאז ועד עצם היום הזה, כתבה על יחידה צבאית. בערב ראש השנה תשי"ג היתה זו כתבה מצולמת על תחום שנעלם מאז, עד שחולץ מתהום השכחה לפני שנים אחדות בידי מאיר שלו בספרו "יונה ונער": יחידת היונאים.
גם ללא רשתות שיווק עתירות תקציבי פרסום היו העיתונים מלאים במודעות. חלק מהן, בעיקר בעיתוני הפועלים, הביאו ברכות חג של קיבוצים ומושבים, ארגונים וועדי עובדים. וגם מפעלים שרק ברכו את הקוראים בשנה טובה, ואזכרו בכך את נוכחותם המתמדת בחיי היום יום של הצרכנים גם בערב החג. כך נהגו אגד ועסיס, בנק לאומי ודובק. ואפילו מפעל הזכוכית פניציה לא נעדר. שנה טובה.
ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית
למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"