זמן צהוב: מדינת ההדלפות

נתניהו לא לבד: מאז הקמת המדינה – כמעט מדי שבוע – אפשר היה לגלות בעיתונים עובדות וציטוטים שלא נכללו בהודעות הרשמיות. וגם אז ניסו להילחם בתופעה. רפי מן מדפדף לאחור

רפי מן

מדור שבועי חדש בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.

אין דבר השנוא על כתבים ועורכים מאשר להודות בטעות
איך סיקרה התקשורת בעבר פיטורי עיתונאים?
בחזרה לעתיד: האם להתכונן ל"מגבית הבטחונית"?

במאי 1963, כחודש לפני שפרש מתפקידו, ביקש בן-גוריון לעדכן את השרים בשדר שקיבל מנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי בנושא הרגיש של הכור בדימונה. "אני מודיע שאם זה יודלף", אמר בפתח דבריו, "זוהי באמת הפעם האחרונה שאוכל לעשות דבר כזה. העניין מוכרח להיות בסודי סודות".

המידע לא דלף אז, אבל כמעט מדי שבוע – מאז הקמת המדינה – אפשר היה לגלות בעיתונים עובדות וציטוטים שלא נכלל בהודעות הרשמיות של מזכיר הממשלה. מ-1948 והלאה, בכל שנות כהונתו, ביקש בן-גוריון שלא ידליפו, לחץ וגם איים. אבל ברוב המקרים כשל במשימה.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

לכתבה המלאה
ברוב המקרים גם בן גוריון כשל במניעת ההדלפות. "מעריב" (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
גולדה דרשה לפטר את המדליף. "דבר". (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

השבוע קצף גם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו על הדלפה מישיבת הקבינט הביטחוני על איראן. זה עוד פרק, אחד מרבים, במאבקם של כל ראשי הממשלות לדורותיהם: כולם ביקשו לשמר בידיהם את השליטה המלאה על מסירת מידע מדיוני הממשלה. אבל אינטרסים אישים ומפלגתיים סיכלו מאז ומעולם את כל הניסיונות לסתום את פיותיהם של שרים ופקידים בכירים.

הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה, השמורים בגנזך המדינה, עמוסים בהצלפות של ראשי ממשלה נגד הדלפות. אבל לא רק הממשלה דולפת. "ישיבות סגורות" במפלגות ובוועדות הכנסת כמעט לעולם אינן סגורות; מידע על חקירות דולף מן המשטרה, צעדים כלכליים זולגים לאזני כתבים מהאוצר, ואפילו טפסי של בחינות בגרות מטפטפים החוצה.

ועדת השרים למניעת הדלפות. "מעריב" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
מפא"י מחפשת מסתננים. "מעריב" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

הדלפה היא מסירת מידע לעיתונאי על ידי מי שלא הוסמך לכך. שר, למשל, מוסמך למסור לעיתונאי מידע על מה שקורה במשרדו, אבל ברגע שהוא מעביר מידע מישיבת ממשלה – זו הדלפה. החשש מהדלפות מונע לפעמים ממנהיגים ומקצינים למסור מידע לפורומים שונים. כשהיה רפאל איתן רמטכ"ל סירב למסור מידע מסווג לחברי ועדת החוץ והביטחון מחשש להדלפות. אתם יכולים לפטר אותי, אמר לח"כים, אבל אני לא אמסור מידע שעלול להיות מודלף.

גם פרס נלחם בתופעה. "מעריב" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
קב"ט למניעת הדלפות. "דבר" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

ברז לא אמור לדלוף, אבל עיתונאי רשאי, אפילו חייב, לינוק ממנו. זה מרכיב חיוני בעבודתו. ללא הדלפות יגיעו לידיעת הציבור רק על הודעות מוסמכות של שרים ומנכ"לים.

הדמוקרטיה תתחסל: העיתונות תהפוך לשופר השלטון, כמו "פראבדה" בימי השלטון הקומוניסטי בקרמלין. בישראל, אם לשפוט על פי 64 השנים האחרונות, אין חשש שזה יקרה.

ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית

למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully