זמן צהוב: מודל T בארץ הקודש

כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת עסקו פרסומאים בשווק מכונית פרטית "בטוחה חסכונית וזולה". רפי מן מדפדף לאחור

רפי מן

מדור שבועי בוואלה! ברנז'ה: ההיסטוריון וחוקר התקשורת ד"ר רפי מן חוזר לכותרות עיתוני העבר, ומגלה שלא הכל היה בהכרח יותר טוב.

הרימו עוגן: כיצד סייעה העיתונות העברית לנשים העגונות?
הולכים לבחירות: אג'נדה ביטחונית היא תמיד קלף חזק
סגירת העיתונים: טעם הקורא וחשבונות הגזברים

כשתמה מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, לא היו בארץ ישראל כמעט מכוניות פרטיות. אבל שנים ספורות אחר כך כבר היו בארץ מי שיכלו להרשות לעצמם לרכוש "פרייבט", כלשון הימים ההם. בינואר 1924 כבר דיווח "דואר היום" על כך שבכבישים ובדרכי העפר נוסעות כבר כ-600 מכוניות פרטיות.
ריבוי המכוניות הללו, לצד משאיות ואוטובוסים, הגביר את הצורך לסלול כבישים חדשים ולתחזק כבישים ישנים. עלות הקמת רשת הכבישים והטיפול בה הגיעה ב-1923 ל-64,000 לירות מצריות, אבל המסים שהוטלו על רכב, בנזין ושמן הניבו רק 19,900 לירות מצריות. הפתרון היה, רגיל, פשוט: העלאת המס על מכוניות ועל שמן.

באותן שנים הגיע לארץ גם "מודל T" המפורסם של חברת "פורד", המכונית שיצאה מקווי הייצור של החברה האמריקאית והפכה את הרכב הפרטי בארצות הברית למוצר כמעט עממי, לא רק נחלתם של טייקונים וסוחרים עשירים. גם כאן היא שווקה לא רק כרכב עם "צורה יפה וטובה בכלל", אלא גם כמכונית "שביכולתך לשלם עבורה" (145 ליש"ט). ואשר לנהיגה: "בחצי שעה הנך יכול ללמוד להנהיגה בעצמך".

טוב לדעת (תוכן מקודם)

זהב וטהור: סדרת הטיפוח עם 24 קראט זהב

בשיתוף Fashion TV Cosmetics
לכתבה המלאה
יפה, שקטה, זולה. "דואר היום" (10.5.1926)
פי ארבע ממכונית זולה. "דואר היום" (13.10.1925)
נוחיות ופאר. "דואר היום" (12.1.1933)
מכונית נחמדה. "דואר היום" (20.11.1927)

שנות השלושים הביאו עמן את העלייה מגרמניה ומאוסטריה, כתוצאה ישירה מעלייתו של היטלר. רבים מהעולים הביאו עימם לא רק תרבות מרכז אירופית אלא הון, ששימש לבניית מפעלים ובניינים. וגם לרכישת מכוניות. ב-1933 נוספו 1,688 מכוניות פרטיות לצי הרכב המקומי, ובשנה שאחר כך הוכפל המספר: 3,455 מכוניות חדשות עלו על הכבישים. "נתון זה משקף ללא ספק את מצב ה'פרוספריטי' בארץ", נכתב ב"דבר" במרץ 1935. "גם היהודים וגם הערבים הרבו לרכוש להם מכוניות להנאתם".

עוד קודם לכן, באמצע שנות העשרים, ניתן היה למצוא בעיתוני הארץ מודעות למכוניות חדישות. היבואנים הנמרצים ביותר היו האחים טאנוס, בני משפחה ערבית-נוצרית, שקיבלו בין היתר את הזיכיון לייבוא מכוניות "שברולט" ופנו במודעות גם לציבור היהודי.

כבר אז היתה מודעות רבה לצורך לחסוך בבנזין. מכונית חסכונית הוצגה אז כ"קימוצית", והסוכן של חברת המכוניות סטודיבקייר הבטיח כי הדגם החדש יכול לנסוע 180 קילומטר על פח בנזין אחד. פח הוא גלון, יחידת המידה המקובלת בארצות הברית לבנזין, בערך ארבעה ליטר. ועוד הבטיח: "מכוניתנו זאת תוכל לרוץ מבאב-אל-ואד (לימים שער הגיא) עד לאבו-גוש מתוך דחיפה עליונה – על נקלה".

מכונית לצרכן הקפדן. "דור היום" (5.4.1930)
חסכון וגג סגור. "דבר" (30.5.1933)
בחול, בהרים ובדרכים עקלקלות. "דואר היום" (10.4.1927)
תוכן שיווקי למכוניות. "דואר היום" (16.4.1935)

ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת, חבר מערכת כתב העת העין השביעית

למדורו של רפי מן ב"עין השביעית"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully