"רבים מבוגרי 'כותרת' אינם עוסקים בעיתונות כלל, אלא בתקשורת מסחרית", כתב עורך אתר "העין השביעית" חנוך מרמרי, ובצדק, בטור שפרסם בעקבות ההודעה על סגירתו הצפויה של בית הספר לתקשורת. בתור דוגמא הביא את מרמרי - מבלי לנקוב בשמה - את יאנה גימפלביץ', בעבר עורכת ב"הארץ" ו"ידיעות אחרונת" וכיום עובדת של אתר "זאפ".
ללא כותרת: אבנר הופשטיין מספיד
פרסום ראשון: בית הספר לתקשורת "כותרת" לקראת סגירה
"הנה, מי שמוזכרת כעורכת ב'הארץ' פרסמה את עצמה בעבר הלא-רחוק כמי שיכולה לכתוב 'כתיבה עיתונאית, שיווקית, קופירייטינג, קידום אתרים, שדרוג עבודות אקדמיות, תרגומים והגהות", כתב מרמרי. גימפלביץ' נעלבה והגיבה לו באריכות על הטור.
גימפלביץ', ששמה לא הוזכר בכתבה אך היא זיהתה עצמה מיד, נזפה במרמרי על כך שלא יצר איתה קשר. "אם חיפשתם דוגמה לעיתונאי מחלטר, ולא חסר, ואם כבר הצלחתם למצוא אותי באמצעות הצלבת הנתונים הסופר מורכבת בין האתר הלא עדכני של כותרת לבין אזכורים לא עדכניים בגוגל, יכולתם פשוט לצלצל אליי והייתי מספקת את כל הציטוטים הדרושים", ומנתה את הסיבות לנטישה של המקצוע.
"כואב לי על מצב העיתונות לא פחות מלכם"
עוד כתבה גימפלביץ' כי "כואב לי על מצב העיתונות לא פחות מלכם. אני הייתי התקווה האחרונה, הילדה המטומטמת הזו ששילמה אלפי שקלים כדי ללמוד במה שנחשב בזמנו לבית הספר הכי טוב, ושווק כ"בוטיק" וכו'. עצוב לי לראות אפילו במגזין הזה בדיוק את אותן תופעות רדודות שבגללן העיתונות הופכת ללא רלוונטיות - ובראש ובראשונה חוסר הכבוד לאנשים שאתם מראיינים או לא מראיינים, ובמקרה הזה אותי".
"בתור מבקרי תקשורת, יכולתם לעשות עבודה יותר טובה. אני לא מתביישת בזה, אני אכן עושה הרבה דברים, מתרגמת, מראיינת, כותבת. הייתי מעדיפה לחשוף פרשיות שחיתות ולהציל את העולם, זו הסיבה שהלכתי ללמוד בכותרת, אבל די מהר הבנתי איך העסק פועל ועד כמה תכני הלימוד לא רלוונטיים למציאות בשטח", הוסיפה.
חנוך מרמרי, הכתבה שלך העליבה את בוגרת "כותרת" יאנה גימפלביץ'. תרצה להגיב לדבריה?
"אגיב לה באופן ישיר באתר "העין השביעית".
וכך הגיב מרמרי: " יאנה יקרה, אני מתרשם שאת אדם מוכשר ורב-תחומי וטקסט הפרסום העצמי שלך ברשת משעשע ונוגע ללב, אני גם מזדהה לחלוטין עם הצורך להתפרנס שעומד מאחורי הטקסט הזה ועם הפשרות הכואבות הכרוכות בכך. אילו הייתי מכין כתבה על בוגרי כותרת שלא השתלבו בעיתונות היומית הייתי בוודאי מתקשר אליך כדי לשמוע את סיפורך ולפרסמו בהרחבה".
"אבל מכיוון שלנקודה זו הוקצו בטור משפטים ספורים בלבד, הסתפקתי במשפט אחד שתמצת את המקרה. זאת גם הסיבה להימנעותי מלפרסם את שמך. אינני מבקר אותך, חלילה. אם יש בי ביקורת בעניין, היא מופנית כלפי המוסד המכשיר שמתהדר בבוגריו ללא בדיקה יסודית יותר של משמעות הפרסום".