נמשכת הסערה בקרב העיתונאים על רקע התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה. היום (שני) יוצאת ענת קם נגד "הארץ", העיתונאי אורי בלאו וחבריו למקצוע שלא יצאו להגן עליה.
קם ריצתה עונש של 3.5 שנות מאסר, לאחר שנחשפה כמי העבירה לעיתון "הארץ" ולכתב אורי בלאו 2,000 מסמכים מסווגים בזמן שהייתה חיילת. לפני כשנתיים, לאחר שחרורה מהכלא, הגישה קם תביעת נזיקין נגד בלאו והעיתון, בטענה שעליהם מוטלת האחריות להרשעתה. התביעה עדיין נמשכת. לטענתה, למרות המחיר הכבד ששילמה, איש לא יצא נגד הארץ ובלאו שחשפו אותה כמקור, בניגוד לביקורות הרבות נגד כתב "מעריב", אבירם זינו, על כך שחשף את ברכה כמקור.
קם מזכירה בבלוג את רוני לינדר-גנץ, כתבת הבריאות של דה מארקר, שיצאה בחשבון הטוויטר שלה נגד זינו, וציינה כי היה עליו לפעול אחרת. "קרה שמקורות הטעו אותי. התמודדתי בלי להסגיר אותם. זה מעשה אנטי עיתונאי (שמזיק לכולנו לשאר העיתונאים ולציבור)" , מביאה קם את הציוץ של שלינדר-גנץ.
מיד אחר כך עוברת קם לגידי וייץ, שפרסם אתמול (ראשון) טור דעה, שבו טען כי התאבדותו של ברכה היא עוד סימן להתדרדרות מקצוע העיתונות. וייץ מתח ביקורת על זינו, ואף קבע כי זינו חטא ב"החטא המקצועי החמור מכולם".
"עכשיו ילדים, התדעו לומר מה משותף לוייץ וללינדר-גנץ? נכון! שניהם עובדים בקבוצת הארץ דה מארקר", כותבת קם, "עיתון לאנשים חושבים שלא תמיד טורח לחשוב בעצמו. עיתון מקצועי, רציני, מכובד, שחשף שני מקורות תוך שנים ספורות, אבל לעובדיו אין שום בעיה להכריז בראש חוצות איזה נזק נוראי גורמת חשיפה מקורות והנה, אדם שם קץ לחייו ופתאום כולם נורא מצקצקים כמה אבירם זינו היה לא בסדר. מקהלת הצקצקנות הזו דממה כשהיה מדובר באחד משלהם. במישהו שקוראים לו בלאו ולא זינו. שהיה כתב של הארץ ושל כל העיר הלבנבנים והשמאלנים ולא של ynet (אתרי חדשות עדיין נתפסים נחותים מול העיתונות המודפסת) ואחר כך של מעריב (שלא קשה לדמיין את עיקום האף של גוורדיית העיתונות הוותיקה ביחס אליו). ונכון, אני רק ישבתי בבית סוהר ולא יריתי בעצמי".
"במקרה של אבירם זינו, מדובר במעשה יזום"
קם ממשיכה: "זו חכמה קטנה מאוד להיכנס באבירם זינו ולעמוד מאחורי אורי בלאו כאיש אחד, להעלותו לדרגת מרטיר נרדף שלטון רק בגלל שהוא עבד בבית אבות ארבעה חודשים (שלמים!), ולשכוח כל כך בקלות שלסיפור עיתונאי יש שני צדדים ובדרך כלל רק אחד מהם מסתכן". את הבלוג היא מסיימת בכך שהגשת מסמכים לשב"כ - כפי שקרה במקרה שלה אינה שונה מצגת שיחת ווטסאפ למח"ש - כפי שקרה במקרה של זינו.
איש תקשורת המעורה בפרטים, אמר לוואלה ברנז'ה: "מדובר במקרים שונים לחלוטין. במקרה של אבירם זינו, מדובר במעשה יזום, הוא היה פעיל והוא החליט לשרוף מקור. זה שונה לגמרי ממקרה שבו עיתונאי או מקור נחשפים, אם בעקבות חוסר זהירות ואם בעקבות חקירות. זה אקט מאוד מוחלט".
רוני לינדר-גנץ, אמרה בתגובה: "כואב לי על מה שקרה לענת קם שהעבירה מידע בעל ערך רב לציבור, נחשפה, ושילמה מחיר אישי כבד ביותר. גם הביקורת שלה לא עוברת לידי. עם זאת, יש הבדל דרמטי בין שתי הפרשיות: במקרה של ענת קם, בניגוד למקרה ברכה, אף אחד לא הסגיר אותה במכוון, הדליף את שמה או חשף את התכתובות איתה". גידי וייץ סירב להגיב.