פילבר, שמור על אתוס של עיתונות מקצועית

הסערה הציבורית שהתחוללה סביב התחקיר ששודר בתכנית "עובדה" בעניין עזרא נאווי, "תעאיוש" וארגון סוכני החרש "עד כאן" – חלפה מזמן. מאז כבר הספיקה התקשורת לגעוש בגלל רזי ברקאי ואראל סג"ל ובגלל אורך מהדורת החדשות בערוץ 10. כנהוג במחוזותינו, היום נמצא נושא בראש החדשות, מחר עוטפים בו דגים מפוקסלים.

עם זאת נדמה שהדיון הציבורי סביב שידור תחקיר "עד כאן", הסתיים ללא רפלקציה מספקת. לאו דווקא מצד אילנה דיין וצוותה, אלא מצד מי שמיהרו לבקר אותם בצורה נחרצת - בייחוד אנשי זכויות האדם. עד כדי כך רב היה הגינוי, שמגיניה היחידים של דיין היו עיתונאי ימין, שכמובן, מצדם, לגלגו על אותם שוחרי דמוקרטיה שכאשר הם נמצאים בצד המבוקר פתאום אינם תומכים בזכות לחופש עיתונות.

כאשר היתה הפרשה בשיאה, חשבתי לאמץ את התובנה של רחל המשוררת בשיר "ניב": "יד?ע?ת??י מ?ל??ים א?ין מ?ס?פ??ר – ע?ל כ??ן א?ש??ת??ק". מצד אחד, נראה היה לי שהנרטיב שהתבטא בתחקיר שיקף אידיאליזציה מופרזת של הגבורה שנדרשה ממתחזים לחדור לארגון "תעאיוש" ושבייחוד בימים שבהם ארגוני זכויות האדם נמצאים תחת מתקפה, הטיימינג לשידור התחקיר היה בעייתי.

מצד שני, כאבתי את העובדה שבשל הרצון להגן על ארגוני זכויות אדם בשטחים, פגעה הביקורת על דיין ומערכת עובדה באתוס של עיתונות חוקרת עצמאית בישראל. זאת, דווקא בזמן שבו הוא נמצא באחד מרגעי השפל שלו. בעיתונות המודפסת שולט "ישראל היום" וגורר אחרי הפרקטיקות שלו שחקנים נוספים אל עברי פי פחת. עתידו של ערוץ הכנסת ייקבע בעתיד הקרוב על ידי מנכ"ל הכנסת, וקיים חשש שיהפוך שופר של דוברות הכנסת. רשות השידור? ובכן, היא בפירוק מתמשך, והתאגיד החדש טרם נראה באופק. בדיגיטל אנחנו קרובים לטבוע בתוך ים התוכן השיווקי.

מה נשאר? נשארה כלת פרס סוקולוב, שבנאום קבלת הפרס הסבירה בצורה מרשימה כיצד יוצרים סיפור מעובדות תחקיריות; נשארה "עובדה" כתוכנית תחקירים השייכת לשידור מסחרי שמערכת הכללים המסדירה אותו היא הדבר היחיד שדומה בישראל לשידור ציבורי; נשארה "קשת", שיחד עם חברות החדשות של ערוץ 2 ושל ערוץ 10, ועוד כמה עיתונאים ועורכים אמיצים, מהווים איים אחרונים של אתוס של עיתונאות חוקרת.

בימים אלה מוכרע עתיד האסדרה של הטלוויזיה המסחרית בישראל, על ידי ועדה בראשות מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר. לפי דו"ח הביניים, קיימים מושאים חשובים לטיפול כמו עמלות היתר בשוק הפרסום והגנה על יצירה מקורית ישראלית. אבל דבר אחד נפקד, והוא הגנה על איכות חדשותית-עיתונאית ועל עיתונאות בכלל. לפי המלצות הוועדה לא יהיה עוד צורך במינימום של השקעה בחדשות כדי לקבל רישיון שידורים. אפשר יהיה לייצר סינדיקציות בין חברות חדשות של ערוצים לבין גופי חדשות אחרים. בכלל נראה שהתפיסה של הוועדה, בשם הפלורליזם, היא שעדיפים הרבה כלבלבי שמירה חלשים ועניים על פני מספר מצומצם של כלבים חושפי שיניים המסוגלים לבקר את הממשל, החברה, וגם לפעמים את ארגוני זכויות האדם.

עכשיו הזמן, מתוך הבנת מגבלות שוק התקשורת שלנו, ובזהירות הרגולטורית הראויה, לתבוע שהמטרה החשובה בכל אסדרה עתידית תהיה שמירה על אתוס של עיתונות מקצועית. לחייב הפרדה בין בעלות לבין העשייה החדשותית-עיתונאית; לדרוש כפיפות לסט של כללי אתיקה עיתונאית שיחייבו הוגנות וענייניות; לדרוש שמי שרוצה לגעת בעולם הרגיש של חדשות ואקטואליה יתחייב לעשות זאת ברצינות ולא כלאחר יד, ולכן יחוייב במינימום של השקעה כספית; ולאסור שיתופי פעולה צולבים ושולחנות משותפים בעייתיים בין שחקנים רבים מידי בשוק החדשות.

והנה הרפלקציה על הביקורת הנוקבת שהושמעה לגבי מערכת עובדה: יש מקום לראות מעבר לפריזמה הצרה של נושא התחקיר ההוא ולהבין שלפחות בהיבטים מסויימים נזקיה של הביקורת עולים על תועלתה. מי שידעו לבקר את התחקיר, וגם אם חלק מהביקורת אינו משולל יסוד, חייבים לקום עכשיו ולטעון בעד עיתונות מסחרית משודרת חזקה וחוקרת. דווקא עכשיו יש להעדיף את הציווי של אותה רחל המשוררת, הפעם בשיר "שתיקה": ה?כ??נ?י ב??מ?ל??ים! א?ך? א?ל נ?א – א?ל ת??ש??ת??ק!