פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "סיקור הבחירות בישראל נראה יותר כמו קמפיין של רחשי לב"

      אם יש דבר אחד ברור הוא שערב הבחירות האחרונות היה ה"פרל הרבור" של התקשורת האמריקאית. השאלה היא עד כמה גם זו הישראלית - למודת טראומת בחירות 2015 - כשלה והאם בכלל למדה משהו מטעויות העבר. רביב דרוקר, חגי סגל, אורן נהרי ואחרים - חלוקים

      דונלד טראמפ (אימג'בנק – GettyImages)
      התוצאות פוספסו בענק. טראמפ והתקשורת (צילום: GettyImages)

      המבט של יונית לוי בסביבות השעה 4 בבוקר שבין שלישי לרביעי - כאשר המציאות התהפכה, התמונה התחילה להתבהר והפרצוף האדמוני של דונלד ג'יי טראמפ מנע ממדינות כמו מישיגן ופלורידה מלהיצבע בכחול - אמר הכל: "בשלב מסוים, אני איאלץ לראיין את הקוריוז הזה בחדר הסגלגל". נדמה שראיון הוא מה שנותר לעיתונאים בימים אלה, כאשר שורת פרשנים ועיתונאים בכירים מהתקשורת הבינלאומית – אבל גם זו הישראלית - פספסה את תוצאות האמת בענק. כך או אחרת, השאלה היא: אם התקשורת לא מצליחה לנבא את התוצאות או את הלך הרוח הציבורי, והיא בוודאי לא מצליחה להשפיע על התוצאה - אלא אם כן מדובר באפקט "בומרנג" של השפעה הפוכה – אז מה תפקידו של העיתונאי בעידן הנוכחי?

      "זה פשוט מאוד - התקשורת טעתה כי התקשורת הלכה אחרי הסקרים", אומר לוואלה ברנז'ה כתב החוץ של ערוץ 1 אורן נהרי. "יש השתעבדות לדף הסקרים וזה כלי מרכזי, שאי אפשר בלעדיו. אחד הציוצים הכי משעשעים שראיתי היה של 'גורו הסקרים' נייט סילבר, שצייץ אמש (רביעי) ש"הסקרים הפעם יותר מדויקים מ-2012 - כי אז הם טעו ב-3% והפעם טעו ב-2%'. אבל, יש הבדל גדול מאוד אם אתה מנבא ניצחון ב-1% והניצחון הוא ב-4%, ובין אם אתה מנבא ניצחון ב-1% אבל קיבלת כישלון ב-1%. כלומר, האחוזים הם פחותים, הוא צודק לכאורה, אבל זה ברמת המגוחך". לדברי נהרי, "אנחנו עכשיו ננתח לעייפה את הקמפיין - מה היה נעשה, ואם היו המיילים האלה ואם ראש ה-FBI היה אומר קודם שלא תפתח חקירה וכו'. יש פה משהו הרבה יותר עמוק: אנחנו נמצאים בתקופה, רוח זמן, שדונלד טראמפ מייצג אותה להפליא. אפשר להתחיל אותה בברקזיט, במשאל העם בבריטניה - שגם שם לא חזו את התוצאה - ומשאל העם בקולומביה, כשהעם דחה את הסכם השלום שניסו לכפות עליו / להציע לו".

      תומכת במועמדת לנשיאות ארה"ב הילרי קלינטון, סידני, אוסטרליה. נובמבר 2016 (רויטרס)
      גם התקשורת הושקעה רגשית. מטה הילרי קלינטון (צילום: רויטרס)

      התחושה במשדרי הלילה הייתה שמערכות החדשות מסרבות להכיר במציאות, גם כאשר התמונה התהפכה והיה ברור לכולם שטראמפ מוביל והוא בדרך לניצחון. עדות בולטת לכך ניתנה באמצעות כתבי החוץ של חברות החדשות הגדולות, ערד ניר בחדשות 2 ועמיתו נדב איל בחדשות 10, אשר ניסו עד שעות מאוחרות - הרבה אחרי שהגיעו תוצאות האמת שהציגו מגמה ברורה של הובלת טראמפ במדינות המתנדנדות, וחשוב מכך – היעדר ניצחון ברור גם באלו שהיו מובטחות לה - להציג את סל האפשרויות האופטימי שלה באשר להיבחרות.

      ואכן, קשה היה להימלט מהשוואה לבחירות 2015, בהן גם אחרי שתוצאות האמת הראו על ניצחון סוחף לנתניהו, המשיכו הפרשנים הפוליטיים לעסוק באפשרויות בניית הקואליציה של הרצוג. כתב חוץ בכיר מסביר: "יש פה דיסוננס קוגניטיבי. הרי במשך שנה וחצי אתה חי על זה שטראמפ ליצן, שהוא לעולם לא יוכל להיות בכלל המועמד הרפובליקני ואחרי זה הוא לעולם לא יוכל להיבחר לנשיאות - אז קשה מאוד בתוך שעתיים-שלוש לסובב את הנושאת מטוסים הגדולה הזאת של האמון העיוור. גם בנוסף, על הנייר היה לקלינטון סיכוי מסוים, רק שהסיכוי הזה הלך והתמוטט - אבל כולנו מושקעים רגשית. ארה"ב זאת מדינה קריטית, מרתקת וחשובה אז כל הנושא הזה השפיע רגשית על חלק מאנשי התקשורת".

      חדשות 2 (יח"צ)
      התחושה במשדרי הלילה הייתה שמערכות החדשות מסרבות להכיר במציאות. צוות חדשות 2 (צילום: יח"צ)

      "יותר מאשמת הסקרים - זאת אשמתנו"

      הפרשן הפוליטי של חדשות 10, רביב דרוקר סבור שהכישלון נובע מפירוש לא נכון של הסקרים. "יותר מאשמת הסקרים - זאת אשמתנו. אנחנו רואים תוצאות כאלה בסקרים אז אנחנו אומרים שהילרי מובילה והיא הפייבוריטית. גם נייט סילבר עשה את הטעות הזאת אבל הכותרת האמיתית הייתה שיש שיוויון בסקרים. טראמפ ניצח על חוד השערה". דרוקר הוסיף כי "אנחנו מושפעים מסקרי popular vote בארה"ב, למרות שזה לא משקף את המציאות והיא בסוף ניצחה בהם, אבל הסקרים במדינות הראו שהיא מנצחת באחוזים מאוד בודדים".

      לטענתו, מערכות החדשות לא בהכרח סירבו לקבל את תוצאות הבחירות: "הרשתות התעכבו לקבוע את המובן מאליו, כשהוא ניצח במספר מדינות. להגנתן, הן נפלו בצורה כל כך קשה בשנת 2000 ונורא פחדו שכשיש פער קטן אז הקביעה תהיה לא נכונה. הייתה פחדנות להכריז על המנצח בהתחלה". דרוקר הוסיף כי בשידור של חדשות 10 "לא ניסינו להיאחז בתקווה. אני הגעתי ב-5 בבוקר לשידור והיה ברור שהסיכויים שלה עלובים למדי".

      לפי דרוקר, "הסקרים הראו שהילרי תנצח באחוז ובסוף טראמפ ניצח באחוז – אז טעו בשני אחוזים. זה בתוך הדגימה, אבל זה שני האחוזים המכריעים. הטעות הייתה בפרשנות של התקשורת האמריקאית, לא הישראלית, כי היא זאת שנתנה את הכותרות לסקרים. אנחנו רק תרגמנו את מה שאמרו בחו"ל. מספיק שהתקשורת האמריקאית הייתה אומרת תיקו, אז זאת הייתה פרשנות הגונה. האם הסקרים פורשו בצורה שפורשו בגלל 'ווישפול טינקינג'? אולי".

      רביב דרוקר (בן קלמר)
      "לא ניסינו להיאחז בתקווה". רביב דרוקר (צילום: בן קלמר)

      טיפ מחגי סגל

      גם העורך הראשי של "מקור ראשון", חגי סגל, לא מאשים את התקשורת המקומית, אבל חש שגם היא צריכה לעשות בדק-בית. "אמנם הפעם הכישלון הגדול היה של התקשורת האמריקאית ולא של התקשורת הישראלית. הרי אנחנו לא עשינו פה סקרים משלנו. אבל בכל זאת, הייתי מצפה מתא הכתבים לענייני ארה"ב ומהמומחים שלאור מה שקרה פה לפני כשנה וחצי, הם יהיו זהירים יותר מעמיתיהם האמריקאים".

      לטענתו, זה בקושי קרה חוץ מכמה כתבים שלא נפלו בפח: נדב איל מחדשות 10 (שסדרת הכתבות המוערכת שלו "טראמפלנד" חזתה כבר ביולי את הניצחון של טראמפ), בועז ביסמוט מ"ישראל היום" וגם אריאל שנבל מ"מקור ראשון". שנבל ציין בשבוע שעבר שלא הכל סגור וחזר על זה מספר פעמים. נוגע לחוסר המוכנות של התקשורת לקבל את תוצאות האמת, כאשר הן התחילו לזרום, סגל טוען כי "זה היה ממש קומי-טרגי. זה טילטל כל אחד מהפרשנים שישב שם באולפן. הרי לכל אחד יש דעה, אבל כעיתונאי אתה לא יכול לתת לדעה להשתלט עליך. צריך להיצמד לעובדות, ואם אתה לא עושה זאת אתה הופך למגוחך".

      בנוגע ל"אפקט הבומרנג" בהשפעה של התקשורת על התוצאות, סגל מנפיק טיפ מבית וממליץ לפוליטיקאים מהשמאל להשתמש בבחירות הבאות ברטוריקה רכה ולא לתקוף יותר מדי את מועמדי הימין - כדי לא לעורר את הנוגדנים האלה. "הציבור לא אוהב שמישהו אחר חושב בשבילו. הוא גם לא אוהב ביקורת שעוברת את הגבול, כי אז הוא מרגיש שמישהו זייף משהו - והוא הולך לקלפי עם פתק של 'דווקא'. לצרכני תקשורת יש חוסר אונים, הם יושבים מול הטלוויזיה או מול העיתון וקוראים או רואים מועמדים שמפגיזים אותם, ואז פעם בארבע שנים הם יכולים להגיב באמצעות פתק. הנקמה המתוקה ביותר בתקשורת היא בפתק בקלפי".

      חגי סגל (עומר מירון)
      אפקט הבומרנג. חגי סגל (צילום: עומר מירון)

      השפלה עצומה לאקדמיה

      מנגד, יש מי שדווקא חושב שהתקשורת הישראלית צריכה אף היא להסתכל במראה נוכח השידור החוזר של טעות הניבוי. לטענת ד"ר אורית גלילי צוקר, מומחית לתקשורת פוליטית ולשעבר יועצת התקשורת של רה"מ נתניהו, אי אפשר לייחס את הכישלון בניבוי התוצאות רק לתקשורת האמריקאית. "מה שקרה בבחירות הוא כישלון מהדהד של התקשורת העולמית - לא רק האמריקאית. מכיוון שדווקא מקומות מרוחקים יכולים להסתכל על הדברים עם פרספקטיבה אחרת. יש פה שלושה כישלונות, וכולם קשורים אחד לשני: התקשורת, הסוקרים והיועצים הפוליטיים – שאמורים להבין את התחום הפוליטי דרך התיווך של אמצעי התקשורת. הדבר הכי בולט זה הכישלון של היועצים של הילרי שהשקיעה סכום אסטרונומי, הרבה יותר מטראמפ". לפי הערכות, טראמפ הוציא על הקמפיין התקשורתי סכום של כ-250 מיליון דולר וקלינטון הוציאה כ-550 מיליון דולר".

      עוד אומרת גלילי-צוקר כי "יש משהו שהתקשורת לא מסוגלת לעשות - זה מתקשר גם לכישלון של הבחירות האחרונות בישראל ולברקזיט בבריטניה – התקשורת מתקשה לעקוב אחרי שינוי תרבותי. מאוד קשה לתקשורת, שעובדת בטווחי זמן קצרים, להבין שמתרחש שינוי ארוך טווח. מה שקרה בבחירות בארה"ב, בבריטניה ובבחירות בישראל זה שינוי תרבותי שמתפזר על משך זמן ארוך יותר. התקשורת מתקשה למצוא את הזיקה שבין כלכלה, חברה ותרבות. התקשורת יותר עוסקת בניוז ובפרשנות מידית לחדשות, ומאוד קשה לה לעקוב ולהבין את השינוי התרבותי".

      הלקח הכי חשוב לטענתה מהבחירות האלה הוא שהתקשורת ואנשי האקדמיה לא שמעו את הלך-הרוח הציבורי, ולכן הם גם נכשלו בלשקף אותו בסיקור. "שמעתי חוקר באוקספורד שאמר שזוהי השפלה עצומה לאקדמיה שלא הצליחה לחזות את ניצחון טראמפ. הסיבה היא שהעיתונות והאקדמיה מסתובבות בתוך הבועה שלהן, בתוך הברנז'ה שלהן, אבל הן לא מצליחות לדבר ולחקור ציבורים שלמים שלא בתוך המילייה שלהן".

      חדשות 10 (יח"צ)
      משאלות לב? צוות חדשות 10 בניו יורק (צילום: יח"צ)

      עורך מעריב: "לא האמנתי שלמומחים באמת אין מושג"

      גלילי-צוקר איננה היחידה. גם עיתונאים ישראלים חושבים כמוה. אחד מהם הוא עורך "מעריב" דורון כהן, אשר פרסם הבוקר (חמישי) בעיתונו טור פסימי בנושא. בשיחה עם וואלה ברנז'ה הוא אומר כי "הכתבים בתקשורת לא מצליחים להבדיל בין השקפת העולם ומשאלות ליבם לבין סיקור המציאות - וזה חמור מאוד שזה מתערבב". לטענתו, כל עוד שהם יצאו נגד טראמפ זה לגיטימי, אבל אתה לא יכול שהשקפת העולם שלך והסלידה ממנו יגרמו לך להתעלם מהיכולות הטלוויזיוניות שלו ומהכריזמה שלו. כהן מסביר שאחרי כישלון התקשורת בחיזוי תוצאות הבחירות בישראל, בברקזיט בבריטניה ובמשאל העם בקולומביה, הייתה לו תחושה שגם עכשיו צריך להיות זהיר עם התחזיות. "התחושה האינטואיטיבית שלי הייתה שטראמפ ינצח, בגלל רסיסי מידע, דברים שראיתי שם ואמריקאים שדיברתי איתם. גם במערכת שלנו אמרתי שצריך להיזהר עם התחזיות לגבי התוצאה, ולמרות הכל אפילו אני הופתעתי בסוף מהניצחון. לא האמנתי שלמומחים באמת אין מושג".

      לפי כהן, "הסיקור של העיתונאים בישראל נראה לי יותר כמו קמפיין של רחשי לב, ואילו בתקשורת האמריקאית זה דווקא נראה לי סיקור יותר מקצועי. נתתי להם יותר קרדיט". כהן מסביר כי בשיחות עם כתבים במערכת "מעריב" הוא אמר שיש פער מאוד גדול בין הציבור לתקשורת, וכי צריך לקחת אותו בחשבון. "הבנתי שמה שקורה באולפני הטלוויזיה לא משקף את מה שאני רואה ברחוב".

      לסיכום, כהן מדבר על השפעה הפוכה של התקשורת: "הרדיפה של התקשורת את נתניהו וטראמפ נתנה להם כמה מנדטים/אלקטורים. העליהום הזה יוצר 'אפקט בומרנג'. הציבור כן משתמש בשכל הישר שלו וכשהוא רואה ביקורת נגד ביבי הוא מתחבר אליה. אבל, כאשר הביקורת היא קטגורית, ולא משנה מה הוא עושה אז התקשורת תהיה נגדו - אז השכל הישר מתמרד והתקשורת מפסידה את המערכה".