נושאים חמים

רמי סדן סוגר חשבון: "הרשות השנייה וערוץ 10 רצו ראש מותז של ימני-דתי שחדר למערכת"

בלעדי: חודשיים אחרי שהודח מדירקטוריון חדשות 10 בשל אמירות גזעניות, תוקף סדן בטור אישי לוואלה ברנז'ה את ראשי ערוץ 10 והרשות השנייה, טוען למניעים לא ענייניים בפיטוריו, ומאשים: "התקשורת מנותקת מהעם ואם אתם לא מאמינים תשאלו את טראמפ"

רמי סדן, יו"ר חדשות 10 הנכנס, בריאיון לגל"צ: "הדברים שיוחסו לי לא נאמרו" (ספק 500)
סכנה לכולנו, ימנים ושמאלניים. רמי סדן (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

שבוע לפני ישיבת המועצה קיבלתי מידע פנימי מה תהיה ההחלטה. עוד לפני דיון כלשהו ההחלטה לנקות את דירקטוריון 10 מדתיים או ימניים היה ידוע מראש. למרות זאת האמנתי שחברי המועצה יתייחסו לעובדות, אך זה לא קרה. לשניים מהם, שסירבו לשחק בהצגה, הומלץ ואף הם נתבקשו לא להגיע ולא להצביע. ואכן לא הצביעו.

פסק הדין, אם כן, היה ידוע וסגור מראש.

אל רכבת ההרים הזו, שהחלה בהכרזה על מינויי לראשות דירקטוריון ערוץ 10 והסתיימה בעזיבתי מקץ מספר חודשים של התרחשויות שהיו מספקות השראה לכותבים של דרמות פוליטיות משובחות, הגעתי בכלל מתוך תחושת שליחות. לא בשביל לקבל משכורת, כי פשוט אין משכורת בתפקיד הזה, (ידעתם?), לא בשביל משרד, כין אין משרד ליו"ר (האמנתם?).

הגעתי מתוך תחושה עמוקה לפיה מרחקי התרבות בין הציבור החילוני והדתי הולכים ומתרחבים, עדי כדי שהם מייצרים פה, למרבה הצער, שני עמים נפרדים. הייתי נאיבי והאמנתי שיש רצון לקדם תהליך של ריבוי דעות, מגוון ופלורליזם אמיתי בלב ליבה של תעשיית הטלוויזיה הישראלית.

יוסי ורשבסקי
לא תמיד מחוברים למציאות שלי ושל כמותי. יו"ר הרשות ומנכ"ל ערוץ 10 (צילום: יח"צ)

מצטער חברים, לא במשמרת שלי

כלי התקשורת בישראל הם יצרני תרבות, מעצבי תודעה וזהות לאומית. אבל מהר מאוד למדתי שלמרות שהם מכתיבים את סדר היום, הם לא תמיד מחוברים למציאות שלי ושל כמותי. יום אחד התבקשתי לאשר מועד לישיבה שתוכננה ליום הזיכרון. סליחה? ישיבה ביום הזיכרון לחללי צה"ל בערוץ 10? כאילו הכול רגיל? מצטער חברים, לא במשמרת שלי. האמנתי שאוכל לשנות, אך התברר שטעיתי. הכתב הכי מוכשר שיביא את הכתבה עם הסקופים הכי מעניינים לא תתפרסם אם העורך יפסול אותה או סתם לא ירצה בה.

כמעט ואין בכל כלי התקשורת בישראל אף עורך חדשות או חבר דירקטוריון (לא כתבים או פרשנים שהשפעתם על סדר היום התקשורתי מוגבלת) אחד שהוא ימני ו/או דתי. התהליך החברתי הזה מסוכן לדמוקרטיה. התהליך הוביל את הציבור הדתי ליצירת כלי תקשורת פנימיים. תחילתם בביטאוני בתי-כנסת שהיו פעם מודפסים באלפים בודדים והיום הם בגודל עיתון טבלואיד, ומופצים במאות אלפי עותקים במצטבר.

התהליך הזה הוא מדרון חלקלק שעלול להוביל להיבדלות מתוך תחושה מוטעית של מיעוט, שדעתו אינה נחשבת ונשמעת מספיק. בדמוקרטיה אמתית חייב קול המיעוט להישמע. אחרת בשלב מסוים, ירצה המיעוט לנסות להפסיק ולשחק בכללי הדמוקרטיה המדכאת, וזו עלולה להיות סכנה אמיתת. סכנה לכולנו, ימנים ושמאלניים, חילוניים ודתיים, אנשי העיר ומתיישבי הארץ בכל מרחביה וקצותיה. זו הייתה משימתי ותחושתי בערוץ 10.

התברר לי שליו"ר הדירקטוריון אין אפילו חדר

אלא שיש מי שלא מעוניינים בשותפות כזו. מבחינתם, הדתי, הימני, מביא אג'נדה שונה, שעלולה לשיטתם לתת צביון יהודי ברור למדינה שלנו במקום צביון בינלאומי קוסמו פוליטי. היה אפילו בתוך ערוץ 10 מי שהתלונן באזני על הצורך להעסיק כתבים דתיים, זוטרים ובכירים, משום שהם אינם עובדים בשבת ודורשים עלויות נוספות. ניתוק. כבר אמרנו? חובתי כאדם, כאזרח במדינתנו היהודית, לעשות הכול כדי לנסות ולהוביל שינוי.

המחוקק קבע שלערוצי הטלוויזיה המסחריים ימונה דירקטוריון שיפקח עליהם. אלא שהגוף המפוקח אינו רוצה כלל מפקח. לתדהמתי התברר לי שליו"ר הדירקטוריון אין אפילו חדר או סתם שולחן לפגישות בערוץ 10. לא רק שאין לו שום משכורת, אלא שאין משלמים גם שכר עבור זמן ישיבות הדירקטוריון ואין משלמים אפילו החזר הוצאות. מי צריך דירקטוריון, אם אפשר ליהנות מהחיים ומעסקים בלי פיקוח? ואם חייבים אותם, הרי די בכך שיתכנסו פעם בחודש-חודשיים ולא יפריעו למהלך העבודה התקין.

ערוץ 10 – בית הורד ( , דרור עינב)
חיפשו מתחת לאדמה דרך חדשה. בית הוורד (צילום: דרור עינב)

הרשות והדירקטוריון רצו דם

כך נולדה המלחמה שתחילתה בעלילת-דמים של "גזען". משהוכח ההיפך הגמור בהצהרתם הכתובה של 7 מתוך 8 המשתתפים בישיבת הדירקטוריון, חיפשו מתחת לאדמה דרך חדשה. או אז הגיע לעזרתם העוסקים בציד המכשפות בעל עניין, רופא בכיר בשערי-צדק, שהיכה את אשתו בגירושיו הראשונים עד זוב-דם ועד בכלל וסבר בטעות מוחלטת בשעתו, שאני גיליתי את קלונו ברבים, ומאז נטר לי טינה. מפי הרופא המכה הגיעה הידיעה כי הצהרתי "20 שנות עבודה כדובר וכמנהל פרסומים" אינו אמיתי. 20 שנה עבדתי בשערי-צדק, שימשתי כדובר ולאחר מכן כממונה על כלל הפרסומים והדפוס.

מה חטאי הגדול? לא פירטתי בקורות החיים את משך השנים של התפקידים השונים. אמת מלאה דווחה, אך לא הפירוט. אבל מאומה כבר לא היה רלוונטי. בישיבת הרשות השנייה שהתכנסה להדחתי החגיגית, היה ברור לחלוטין לכל המשתתפים, שכל חברי הרשות השנייה החילוניים וה"נאורים", שכולם להוציא דתיה אחת ממוצא אתיופי, מובילים לכיוון אחד.

הרשות והדירקטוריון רצו דם. רצו ראש מותז של ימני-דתי שחדר למערכת, ולעזאזל העובדות הכתובות והנכונות. לא לבירור האמת, לא למימוש דרישות החוק מחבר דירקטוריון , אלא לניקוי הדירקטוריון מימנים-דתיים, או כפי שאמר לי בכיר בתקשורת: "איך אתה מעז לחשוב שדתי שלא רואה טלוויזיה בשבת יעמוד בראש המערכת?".

בסופו של יום, המטרה הושגה: דירקטוריון ערוץ 10 נקי מימניים-דתיים. הבעיה שהסכנה הגדולה ליצירת בידול חברתי ושסע בעם הולכת וגדלה. התקשורת מנותקת מהעם ואם אתם לא מאמינים תשאלו את טראמפ, הוא יסביר לכם.

"הרשות השנייה עומדת בגאווה מאחורי החלטת המועצה"

מהרשות השנייה נמסר בתגובה: "לאחר שהוכח מעל לכל ספק שהתצהיר שהגיש רמי סדן לרשות השנייה בעת מועמדותו לכהונת דירקטור מטעם הציבור בחברת החדשות היה נגוע לכל הפחות באי דיוקים מהותיים, החליטה מועצת הרשות השנייה לנקוט בפעולה אמיצה וערכית ולהפסיק את כהונתו לאלתר".

"הרשות השנייה רואה בחומרה הגשת תצהיר שקרי על כל המשתמע מכך גם בהיבט הפלילי. במקום להתנצל על הטעיית הרשות השנייה בוחרים מר סדן ומייצגיו, הנגועים בחוסר ניקיון כפיים, לנהל מסע הכפשות חסר תקדים וחסר שחר בניסיון נואל להשפיע על הרשות השנייה לחזור בה מהחלטתה. הרשות השנייה עומדת בגאווה מאחורי החלטת מועצת הרשות ותוסיף לפעול כנדרש מגוף ציבורי".

בערוץ 10 בחרו שלא להגיב לדברים.