הטופ פור: הטרגדיות התקשורתיות של 2016

הטופ פור: למי מגיע קרדיט בתקשורת העולמית של 2016

בכל העולם נראה שמשהו רקוב בממלכת הסקרים האמינה והקשישה: בחירות 2015 בישראל, טירוף הברקזיט בבריטניה וכמובן - הפדיחה התקשורתית לא רק של השנה אלא אחת הגדולות אי פעם: הרמייה העצמית של התקשורת האמריקנית והגלובלית ששכנעה את עצמה שטראמפ יפסיד לקלינטון. את הבסיס לשגיאות החמורות שנעשו בניתוח הקמפיין ומנגד את הבסיס למעטים שהצליחו לחזות את העתיד עוד יחקרו נמרצות בבתי ספר לתקשורת, אבל האמת היא שזהו רק שלב נוסף - שלב צונאמי, מרסק ומכחיד אמנם - במסלול שעושה התקשורת הממוסדת כבר זמן רב.

אפשר להתרעם עד מחר על טענות למעורבות גורמים שונים בתקשורת הממוסדת שמתיימרת לאובייקטיביות, אבל אי אפשר להכחיש שבדבר אחד הם צודקים: היא - והסקרים הם רק דוגמת קיצון חריגה לכך - הפסיקה לשקף את העמדות של חלקים נרחבים מהציבור. כמה נרחבים? ובכן, הרוב. הרוב שבחר בביבי למרות תחזית של פער של כמה וכמה מנדטים מבוז'י; הרוב שהחליט להיפרד מהאיחוד האירופי למרות שרוב מוחץ של עיתונאי בריטניה הבהירו לציבור עד כמה מדובר על צעד שגוי; ורוב הציבור האמריקני (טוב, בערך, רוב האלקטורטים האמריקניים) שמשום מה לא הקשיבו ל-CNN ולניו יורק טיימס שהבהירו כמה טראמפ הוא ליצן וכמה אין סיכוי שהבוחר האמריקני באמת יילך שולל אחרי הטריקים הבהמיים שלו, והכניסו את הקוריוז הכתום הזמני הזה למשרד החשוב בעולם.

מה צריכה לעשות התקשורת? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. מה שבטוח הוא שלהישאר על המסלול השקרי הנוכחי הוא האופציה הגרועה ביותר.

בעוד התקשורת העולמית מלקקת את פצעי הבחירות לנשיאות הלך והתחוור הצד השני של המטבע: בהיעדר אמון בתקשורת המקצועית והאתית, עצם העיסוק בדיבור לציבור הפך להיות קרקס קרנבלי במיוחד. כן, הימין האלטרנטיבי בארה"ב עשה שימוש מבריק באמצעי התקשורת שעמדו לרשותו, אבל בד בבד, נציגי האלט-רייט שיקרו ורימו את ציבור הבוחרים כדי להשלים את מטרתם, וזה קצת פחות יפה וגם קצת פחות מבריק. הכשלון של המדיה מהבחינה הזו הוא לא רק בכמישה איטית של התקשורת הממוסדת, אלא שבכך נוצר ואקום שאליו יכול להיכנס כל אחד שמגדיר את עצמו כ"תקשורת", ולקשקש, כמיטב מסורת הטראמפיזם, בלבולי ביצים מוחלטים ומשכנעים מאוד. פייסבוק וגוגל כבר הכריזו מלחמה על "החדשות השקריות", אחרי שחטפו על הראש שהפצה ויראלית של כותרות מנותקות מהמציאות באמצעות הפלטפורמות שלהן סייעה לטראמפ לנצח.

ושוב - הבעיה המרכזית כאן אינה הפעולה הנקודתית של רמיית ציבור הבוחרים, אלא משהו אפילו גדול יותר מזה - העובדה שמעט השליטה על מהימנות הסיפור שהיתה בימי המלוכה של התקשורת הממוסדת הלכה לעזאזל. היום זה טראמפ, מחר זה בעל פיצרייה שמואשם שהוא מחרים אוטיסטים. אה, רגע, לא מחר - זה היה אתמול. מערך הבדיקה של העובדות עובר עכשיו מהעיתונאים והכותבים בחזרה אל הציבור הרחב, שהוא חסר ניסיון בבדיקת עובדות ואין לו, סליחה מראש, שום מושג ב"מה חשוב" ומה לא.

זה לא בדיוק כישלון תקשורתי כמו שזה רגע שפל מאיים במיוחד: אחרי ניסיון הפיכה שלא צלח (שיש האומרים שהיה פרי מוחו של הנשיא הטורקי בעצמו), מנצל רג'פ טאיפ ארדואן את הרגע כדי לעשות ניקוי אורוות פסיכי בשלל גופים ציבוריים בטורקיה. בין השאר, הוא סוגר עשרות כלי תקשורת, בהם ערוצי טלוויזיה ועיתונים בולטים, עוצר עיתונאים בהמוניהם לחקירה ומשליט טרור על אנשי התקשורת שלא חששו עד היום, למרות אופי שלטונו הדיקטטורי כמעט, לבקר אותו.

גם כאן מדובר ביותר מאשר אפיזודה ספציפית: הבוחר הגלובלי נוטה בשנים האחרונות לעבר השמרנות והלאומנות על חשבון הרב תרבותיות והפתיחות, והמגמה הזו באה עם תג מחיר, שלפחות חלק ממנו הוא מה שארדואן עשה לתקשורת.

ברחבי העולם עולים לשלטון בצורה דמוקרטית מנהיגים שלפחות נדמה שהם היו רוצים לפעול כמוהו. חלקם נלחמים בתקשורת כמו ארדואן, בגסות ואלימות של פיל בחנות חרסינה, וחלקם עושים זאת בשיטות מעודנות ומתוחכמות יותר. הטרגדיה התקשורתית הטורקית היא גם תחזית עגומה לעתידה של התקשורת בכלל - לא רק שהיא לא רלוונטית, עוד מעט היא פשוט לא תהיה.

היו לא מעט פדיחות תקשורתיות קטנות במהלך האולימפיאדה בריו השנה, אבל החמורה מכולן היתה סיפור הבדייה של השחיין ראיין לוכטה על שוד שלו ושל חבריו. לוכטה התגלה כחתיכת דביל, אבל גם התקשורת הוכיחה אינסטינקטים לקויים וחמור מכך - שיקול דעת שמונע מדעה קדומה. לפני האולימפיאדה הזהירו רבים שהמצב הבטחוני בברזיל לא יאפשר את קיומה, שהספורטאים ימצאו עצמם במצבים מסוכנים ושבאופן כללי במקום תחרויות יהיו לנו רציחות, חטיפות וגניבות, כי זה מה שיש בברזיל.

איך ברזיל עשתה את זה זה דבר אחד, אבל העובדה היא שהמציאות התגלתה כחמורה הרבה פחות מנבואות הזעם, שלא לומר הפוכה לגמרי. אלא ששלווה זה דבר הרבה פחות סקסי וניתן לשיווק מהיסטריה, וכשהפרי המורעל של לוכטה נפל לידיים של התקשורת, הרצון להגיד "אמרנו לכם" ולמכור עוד כמה מודעות השתלט על שיקול הדעת, והדעה הקדומה על הברזילאים שהתרגמה לאמון מוחלט בגרסה של השחיין האמריקני הלבן חתמה את ישיבות העריכה. אם סוף השנה עמד בסימן החדשות השקריות של הרשתות החברתיות, ראוי לציין, כמובן, שהחדשות השקריות היו לא פעם נחלתה של התקשורת הממוסדת.