פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה לא ספין. אנחנו הולכים הביתה

      כאשר ערוץ 10 עמד בפני סגירה יצאו המונים לרחובות, רבים מהמפגינים היו בכלל חברים מכלי תקשורת אחרים. כך גם בזמן מחאת עובדי התאגיד. סולידריות. אבל כאשר מדברים על ערוץ 20 כולם משתתקים. מגיש הערוץ אמיר איבגי הפסיק לשתוק. טור אורח

      זה לא ספין. אנחנו הולכים הביתה
      אביב אירגז

      היכולת של גוף תקשורת פרטי לשרוד היום במדינת ישראל היא מועטה מאד, על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על ערוץ טלוויזיה בעידן שאחרי פיצול ערוץ 2. כשבעלי ערוץ 20 זכו במכרז להפעלת ערוץ המורשת הם הבינו שהדרך לא תהיה קלה: במקום מה שהובטח להם הם קיבלו מגילת חוקים, איסורים והגבלות שנועדה להצר את צעדי הערוץ.

      מעולם לא הייתי שר תקשורת ולא הקמתי ערוץ טלוויזיה אבל מהמעט שאני מבין בעולם הזה, אני חושב שאני מכיר כמה מושגים בסיסיים: לתומי חשבתי ש"ערוץ ייעודי" כשמו כן הוא, ייעודי לקהל היעד שלו. במועצת הכבלים והלוויין חושבים שערוץ ייעודי לציבור היהודי צריך לכלול פסוקים מהתנ"ך או הרצאות של רבנים מבוקר ועד ערב. שורת הפקידים במועצה לא חושבת שראוי שהציבור הזה יקבל תוכן שמעניין אותו, מורשת במובן הרחב יותר. בטלוויזיה, כמו בטלוויזיה, ז'אנרים של תוכניות שונות: אקטואליה, דוקו, תרבות, אוכל, ריאליטי...

      וכן, גם חדשות. תגידו, אתם צפיתם פעם בערוץ 20? עשינו את הבלתי אפשרי והצלחנו לבנות לוח שידורים שאפשר למצוא בו הכל - אבל מותאם לקהל היעד של הערוץ. שמעתם על המירוץ למיליון? לנו יש את "סלפי ירושלים". צופים בצינור? לנו יש את ח"י ברשת. רוצים דוקו? צפו ב"יהודי עולמי". וכן, יש לנו גם אקטואליה: אצלנו, המגישים סוף סוף מייצגים את ציבור הצופים של הערוץ: דתיים, מסורתיים, חרדים וחילונים.

      הפטריוטים (יח"צ , נדב כהן יונתן)
      מותאם לקהל היעד של הערוץ. "הפטריוטים" (צילום: יח"צ)

      דין הערוץ הערבי הוא לא דין ערוץ 20

      לראות "כיפה" ודגל ישראל קבוע על המסך זו לא בושה, זו אפילו גאווה. אף אחד לא רוצה לשנות את פניו של ערוץ המורשת, רק להוסיף לו את האפשרות להעניק לצופיו את החבילה השלמה במקום אחד ולהוריד ממנו את אזיקי הרגולציה. אבל בארצנו הנהדרת שתי צרות עיקריות: בירוקרטיה חונקת וקולגות צבועים.

      אנחנו למדנו מהתקשורת על מחול השדים שמתנהל במשרד המשפטים סביב עניין החדשות של הערוץ. בדצמבר 2016, כן, עברה שנה, יצאה מועצת הכבלים והלוויין בהכרזה חגיגית: "אישרנו חדשות לערוץ 20". אבל לכותרת החגיגית הייתה גם הערה קטנה: לפני שבפועל נוכל להקים מערך חדשות, על הערוץ יהיה לבצע כמה פעולות, את כולן ביצענו מיד. מה קרה מאז? מאז נוספו עוד מאות סעיפים והליכים ביורוקרטיים שנועדו להתיש, לעכב, לבזבז זמן. ובמילים אחרות פשוט לברוח עד כמה שאפשר מיישום ההחלטה. זה כנראה היה מאד נוח למשרד המשפטים.

      גחמות המועצה הפתיעו אותנו בכל פעם מחדש: הליכי הפרה וקנסות מופרזים בעיקר סביב הפירוש הצר והארכאי למונח "מורשת", אבל לא רק: הנה בזמן הפיגוע במתחם שרונה, כשיהודים נטבחים, ציפתה המועצה מהערוץ להמשיך שידוריו כרגיל ולא לספר לצופיו על הנעשה בזמן אמת. כמה מנותקים אפשר להיות? השיא הגיע עם החלטת המועצה לחלט את ערבויות בעלי הערוץ, האם זה צעד לגיטימי? תלוי אם מתייחסים לערוץ 20 או לערוץ הערבי הלא. טי וי. בכתבה שפורסמה בעיתון TheMarker ביולי השנה והציגה את הפרות הערוץ הערבי, בהן אי עמידה במחויבויות תוכן ברישיון שלהם בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה, אמרה יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן חי שגב: "אף ערוץ לא עומד במחויבות. לחלט ערבויות לערוצים שלא מחזיקים את הראש מעל למים זה לא הפתרון". אבל כאמור, חודשיים לאחר מכן, ב- 6.9.2017 כשהמועצה טענה שערוץ 20 מפר את רישיונו נשמעו הדברים אחרת: בן חי-שגב החליטה לחלט את ערבויות הערוץ. דין הערוץ הערבי הוא לא דין ערוץ 20.

      פעת בן-חי שגב (נמרוד סונדרס)
      כמה מנותקים אפשר להיות? יפעת בן חי שגב (צילום: נמרוד סונדרס)

      איבדתי בית אחד ברשות השידור ותיכף לוקחים לי בית נוסף

      ועכשיו כמה מילים על הקולגות. כשתיקנו את הרישיון של ערוץ 20 החברים מ- RGE (ערוץ 10) מיהרו לבג"צ. לא התאים להם שלערוץ ייעודי תיקנו רישיון. אבל רגע, לעוד ערוצים ייעודיים תיקנו רישיון והרבה לפני ערוץ 20 – למה נגד ערוצים אחרים לא הגישו בג"צ?

      כאשר ערוץ 10 עמד בפני סגירה יצאו המונים לרחובות, רבים מהמפגינים היו בכלל חברים מכלי תקשורת אחרים. כך גם בזמן מחאת עובדי "התאגיד". סולידריות. הצחקתם אותי. כאשר מדברים על ערוץ 20 כולם משתתקים. אני למוד קרבות. איבדתי בית אחד ברשות השידור ותיכף לוקחים לי בית נוסף. מאה עובדים הולכים הביתה, חלקנו נמצא בית חדש וחלקנו יישארו ברחוב. נשמע מוגזם? הערוץ הזה מפרנס משפחות רבות, חלקן לא יצלחו להתאושש ובגלל מה? בגלל חותמת גומי של גוף שעבר זמנו מהעולם? חותמת!

      אף אחד כאן לא מבקש טובות. אנחנו לא ערוץ שחי על כספי הציבור כמו התאגיד ששותה 750 מיליון שקלים מהכסף שלכם מידי שנה. אנחנו ערוץ בבעלות פרטית שמנסה לתת את השירות הטוב ביותר לצופים שלנו, זה מוגזם? החברים בטוויטר שואלים אותי אם זה ספין. חברים, זה לא ספין. אנחנו הולכים הביתה. אי אפשר להתקיים כשסופרים לנו שניות ומחלקים לנו קנסות. מאות אלפי שקלים ואיום בחילוט ערבויות של ארבעה מיליוני שקלים בגלל החלטות של פקידים זוטרים. החלטות נגועות בפוליטיקה, בשנאת האחר, בחרדה מהסיכוי שנצליח. ממשלת ישראל צריכה להתעורר כי סופו של כלי תקשורת שנותן במה לקולות אחרים הוא סופה של הדמוקרטיה.

      * אמיר איבגי מגיש את התוכנית "היום הזה" בערוץ 20. לפני כן שימש במשך שנים ארוכות כמגיש תכניות ברשות השידור