פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהי תוחלת החיים הממוצעת של עיתון בישראל?

      לרגל שנת ה-70 לישראל מפרסמת הספרייה הלאומית דוח מיוחד שבוחן את ענף העיתונות המודפסת בעבר ובהווה: אז כמה עיתונים יצאו לאור מאז הקמתה, אילו מגמות אפיינו את העשורים השונים וכמה שוקל היום מוסף לעומת מקבילו בתש"ח? וואלה ברנז'ה עם הממצאים

      עיתונים (עיבוד תמונה)
      (עיבוד תמונה)

      לרגל שנת השבעים למדינה מפרסמת הספרייה הלאומית דוח מיוחד שבוחן את ענף העיתונות המודפסת בישראל בעבר ובהווה, ולמעשה בודק מה השתנה בעיתונות ב-70 השנים האחרונות, אילו מגמות אפיינו את העשורים השונים ואיך נראית העיתונות המודפסת בעידן הרשתות החברתיות. וואלה ברנז'ה מפרסמת לראשונה את ממצאיו.

      בחינת ענף העיתונות המודפסת בארץ הוא נושא מרתק במיוחד נוכח העובדה שישראל נחשבת לאחת המדינות עם השיעור הגבוה ביותר של עיתונים ביחס למספר התושבים שלה. זאת ועוד, העשור הראשון למדינה, שהיו בו שתי מלחמות ותקופות של צנע ומיתון, היה גם העשור האינטנסיבי ביותר בתחום המו"לות של העיתונים היומיים - לא פחות מ-24 עיתונים נוסדו בין 1958-1948 ובסה"כ יצאו לאור בשבעים שנותיה של המדינה למעלה מ-85 עיתונים יומיים. כ-60% מהם היו בעברית, אולם עיתונים יצאו בחלוף השנים בעשר שפות נוספות: ערבית, אנגלית, יידיש, רוסית ועוד.

      הדוח גם מלמד כי העשורים שבהם נסגרו הכי הרבה עיתונים היו העשור הראשון והחמישי למדינה. ועם זאת, מספר העיתונים היומיים היום הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה, ועומד על 17 עיתונים יומיים בלבד.

      יצוין כי ממצאי הדוח המובאים כאן מתייחסים אך ורק לעיתונים היוצאים לאור בישראל על בסיס יום יומי והם אינם כוללים שבועונים, ירחונים, מקומונים וכדומה.

      דוח עיתונות של הספרייה הלאומית לרגל שנת ה 70 (יח"צ)
      משקלם הפיזי של העיתונים הולך וגדל, התוכן - לא (באדיבות הספריה הלאומית)

      מריבוי שפות - לעיתון יומי אחד בשפה הרוסית

      ניתוח ענף העיתונות בישראל מלמד שחל צמצום במגוון העיתונים המודפסים היום לעומת שלל העיתונים שפעלו בארץ בשנות קום המדינה. בתש"ח יצאו לאור 25 עיתונים, ואילו היום, כשהאוכלוסייה בארץ הוכפלה פי עשר, ישנם רק 17 עיתונים מודפסים.

      בנוסף, בתש"ח, מלבד עברית, אנגלית וערבית היו עיתונים יומיים גם בצרפתית, גרמנית והונגרית. עם גלי העלייה, מיד לאחר קום המדינה, התווספו עיתונים בשפות כמו בולגרית, פולנית, רומנית ויידיש. כל העיתונים האלו נסגרו בשנות החמישים והשישים, כאשר העולים החדשים כבר למדו את השפה והעדיפו לקרוא בעברית. עם זאת, עיתונות רוסית, שלא הייתה קיימת בשנים הראשונות, התפתחה וגדלה בעשורים האחרונים, עקב גלי העלייה הגדולים מבריה"מ בשנות השבעים ובשנות התשעים - שנים שבהן הגיעו לארץ כמיליון עולים מברית המועצות לשעבר. כיום פעיל בישראל רק עיתון יומי אחד בשפה הרוסית.

      חגיגות יום העצמאות ה- 242 של ארה"ב באיירפורט סיטי 3 ביוני 2018 (ראובן קסטרו)
      מאמין בפרינט. אדלסון (צילום: ראובן קסטרו)

      רק חמישה עיתונים שרדו מדור תש"ח

      עיתון יומי הוא למעשה מוצר דינמי בעולם הדפוס. ההיסטוריה מלמדת שהוא יכול להפוך משבועון ליומון; הוא לעיתים משנה את שמו; לפעמים אפילו נסגר לזמן מה - והנה שוב מתעורר לעשור של פעילות. עיתונים מתחברים ומתפצלים, מתמזגים ונסגרים, משנים את נושאי המדורים, את תוכני המוספים את היקף העמודים ולמעשה עוברים כל הזמן שינויים ותמורות.

      הזמן ממוצע שבו עיתון מחזיק מעמד בישראל הוא 23 שנה, אבל זהו רק ממוצע וקיימת שונות רבה בתוחלת החיים של העיתונים בארץ: שישה עיתונים נסגרו כבר בשנת פעילותם הראשונה (שניים מהם בתש"ח) ומקצתם תוך שבועות בודדים. עם זאת, יש עיתונים שהאריכו ימים מעל 90 שנה כמו עיתון הארץ, שנוסד ב-1919 והוא פעיל כבר 99 שנה, ובמקום השני ""Uj Kelet ההונגרי, שעבר לישראל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והמשיך לצאת עד שנת 2015 (הוא פעל 93 שנים).

      מבין העיתונים שהיו פעילים בארץ בתש"ח, רק חמישה נשארו עד היום: הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב (שנוסד בתש"ח), Jerusalem Post (שנקרא לפני כן ""Palestine Post) ו-الاتحاد -אל-איתיחאד. העיתונים דבר, הצפה ועל המשמר האריכו ימים גם הם עד שנסגרו. מבין העיתונים שנפתחו אחרי תש"ח, העיתון החרדי המודיע הוא הוותיק ביותר (68 שנה). ל"עצטע נייעס", "Viata Noastra" ו"שער למתחיל" פעלו גם הם שנים רבות עד סגירתם.

      דוח עיתונות של הספרייה הלאומית לרגל שנת ה 70 (יח"צ)
      (באדיבות הספריה הלאומית)

      הארץ הציג כבר ב-1996: דיגיטל פירסט

      העשור הראשון של עיתונות ישראלית, משנת 1948 עד 1958, הוא העשור האינטנסיבי ביותר בתחום המו"לות של עיתונים יומיים - 24 עיתונים נפתחו, יותר מפי שניים מכל עשור אחר. בספריה הלאומית אומרים כי ההסבר לכך הוא הגידול עצום באוכלוסייה עם פתיחת שערי הארץ לעולים. בעשור זה גדלה אוכלוסיית ישראל ב-250% והיה צורך להציע לציבור חדשות ומידע אמין אמינות במגוון רב של עיתונים. בעלי העיתונים הבינו שרבים מהעולים רוצים (ויכולים) לקרוא בשפת אימם. ואכן, רק 66% מהעיתונים בעשור הראשון יצאו בשפה בעברית, ערבית ואנגלית. כל שאר העיתונים יצאו בשפותיהם של העולים: גרמנית, הונגרית, צרפתית, רומנית, יידיש, בולגרית ופולנית.

      ומה באשר לעידן האינטרנט? עיתון הארץ היה הראשון שהקים בשנת 1996 את האתר IOL, ואחריו בשנת 2000 עלה אתר Ynet מבית ידיעות אחרונות. נכון להיום, ל-14 מתוך 17 העיתונים היומיים יש אתר אינטרנט, כאשר יוצאי הדופן הם שלושה עיתונים של הציבור החרדי שאינם מפעילים אתר. עם זאת, יש לציין כי אחד העיתונים שולח מהדורה אלקטרונית במייל והשני מנהל עמוד פייסבוק. כמו כן, קיימים אתרי חדשות חרדים ברשת שאינם קשורים לעיתונים המודפסים.

      וואלה TALK הראיון המרכזיעם יעקב אילון ועמוס שוקן 11 לדצמבר 2017 (ראובן קסטרו)
      הראשון לזהות את האינטרנט. עמוס שוקן (צילום: ראובן קסטרו)

      בירת העיתונות - תל אביב

      בעוד שהיום מספר העיתונים המצהירים (באופן רשמי) על זהות מפלגתית קטן מאוד, הרי שבתש"ח תמונת העיתונות הישראלית הייתה הפוכה - מרבית העיתונים בעלי התפוצה הרחבה היו מזוהים באופן מובהק עם המפלגות שהיו קיימות אז. כך למשל עיתון דבר שהיה מזוהה עם מפא"י, עיתון על המשמר היה ביטאונה של תנועת השומר הצעיר (מפ"ם) ועיתון הצפה היה שופרה של המפד"ל. נתונים המחזקים זאת ניתן למצוא במאמרו של יחיאל לימור (1999) המציין שמתוך 44 עיתונים שפעלו מ-1948 (ונסגרו), 24 היו מזוהים מפלגתית, אחד היה בבעלות ממשלתית ו-14 עיתונים היו בבעלות פרטית. כלומר: 56% מהעיתונים בראשית המדינה היו בבעלות מפלגתית. יוצאי הדופן בעיתונים היוצאים לאור היום הם בעיקר העיתונים החרדים: יתד נאמן (השייך לדגל התורה), הפלס (שקם נוכח מחלוקת בתוך הזרם הליטאי), יום ליום (ש"ס) והמודיע (שייך לאגודת ישראל).

      מבין חמשת העיתונים הגדולים הפעילים מקום המדינה ועד היום בולטת היציבות בבעלות הפרטית והמשפחתית. הן עיתון הארץ והן עיתון ידיעות אחרונות, נמצאים בבעלות פרטית. הארץ נרכש ב-1935 על ידי משפחת שוקן, וידיעות אחרונות נקנה סמוך להקמתו על ידי משפחת מוזס ומאז לא שינו בעלות. לעומתם, העיתונים מעריב וה-Jerusalem Post, שינו בעלויות בחלוף השנים וכיום אף שייכים לאותה קבוצת השקעות. יוצא הדופן הוא וالاتحاد - אל-איתיחאד - עיתון מפלגתי יומי יחיד בשפה הערבית, שנוסד על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית ועדיין נמצא בבעלותה.

      עוד נתון מעורר מחשבה בעניין המו"לים - בירת העיתונות היא תל אביב. 62 מבין 85 העיתונים שיצאו לאור בארץ קבעו את המערכת שלהם שם. מעטים מאוד העיתונים שיוצאים בירושלים (והמספר הנמוך כולל גם 7 עיתונים שיצאו בעבר בשפה הערבית).

      בית ידיעות אחרונות (נמרוד סונדרס)
      יצאו מהבירה. בית ידיעות אחרונות ז"ל (צילום: נמרוד סונדרס)

      עיתונים במשקל כבד

      אפשר להתווכח על השפעתה ומעמדה של העיתונות המודפסת בארץ, אולם אין להתכחש למשקלם הפיזי של העיתונים שהולך וגדל עם השנים. מספר העמודים לעיתון יומי ממוצע גדל מארבעה עמודים ביום חול בשנת 1948, ליותר משבעים עמודים ביום חול בשנת 2018. במהדורות העיתונים של יום שישי חל גם כן גידול עצום - משמונה עמודים בממוצע בתש"ח למעל 200 עמודים בעיתוני סוף השבוע כיום. עם זאת, מספר העמודים אינו בהכרח קשור למספר התכנים המערכתיים במוספים ואולי דווקא ההפך - על ריבוי עמודי הפרסומות שמחירן ירד במהלך השנים.

      יחד עם זאת, חשוב לציין כי אל מול המגמה של עיבוי העיתונים במשך עשרות השנים, לרבות בעיתוני סוף השבוע והחגים, ניתן לראות בשנים האחרונות גם את תחילתה של מגמה הפוכה: צמצום גודלם של עיתונים יומיים, או הוצאה של מהדורות עיתונים מודפסות מצומצמות יותר. עיתונים אלו (ישראל היום היה הראשון בהם) מחולקים במקרים רבות בחינם ברכבת, בקמפוסים ועוד. הסיבות לכך מגוונות, אך ניתן לראות זאת כחלק מהמגמה של שחיקת מעמדה של התקשורת בדפוס שמוביל לצמצום מודעות ופרסומות, מגמה שנמצאת רק בראשיתה אך ייתכן שתוביל את המו"לים לצמצם את השקעתם בעיתונים ולהגביר את השקעתם באתרי החדשות ובדיגיטל.